דברים בישיבת הנהלת הסוכנות - ירושלים, 17.10.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  דברים בישיבת הנהלת הסוכנות - ירושלים, 17.10.1937

 

 

דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                                      ירושלים, 17.10.1937

 

[---]

מחוגי הממשלה בלונדון אנו שומעים מדי פעם שתוכנית החלוקה שרירה וקיימת; החלטת הממשלה תקיפה, והיא תוציאה לפועל ויהי מה. הוועדה החדשה טרם הורכבה. צאתה לארץ נדחה ועלול להידחות עוד בגלל מצב הביטחון. הכוונה היא שהוועדה תצא לארץ בשבוע האחרון של נובמבר, תשהה כאן זמן מסוים, ואת עבודתה תסיים בלונדון תוך התייעצות עם מומחים של מיניסטריונים שונים.

תפקיד הוועדה לא יהיה חיפוש פתרון כלשהו, כי אם עיבוד תוכנית חלוקה, ותוכנית פיל תשמש לה נקודת מוצא. יש להניח שהיא תציע שינויים. הוועדה תקבל הוראה לנהל משא-ומתן עם שני הצדדים, אבל אם הערבים יסרבו להופיע לפניה יתנהל המשא-ומתן עם היהודים בלבד. אם הערבים יסרבו להקים מדינה, תוקם מדינה יהודית וממשלת בריטניה תנהל את החלק שנועד לערבים כראות עיניה.

בשבת, 9 באוקטובר, התארח ד"ר וייצמן אצל מלקולם מקדונלד ושמע ממנו אותם דברים. מקדונלד הוסיף, כי העובדה שמיניסטר החוץ, אידן, הודיע בחבר הלאומים על החלטת הממשלה להוציא לפועל את החלוקה, יש לה משקל מיוחד. אם יש נימוקים נגד החלוקה הרי הם תוצאת הלחץ הערבי, ולחץ זה מופעל בעיקר על מיניסטריון החוץ; ואם אידן בכל-זאת הודיע על ההחלטה הזאת, סימן שזוהי החלטה תקיפה של ממשלת הוד מלכותו.

המיפנה בעמדת הממשלה הוא תוצאה ישירה מרצח אנדריוס. נראה שהממשלה בלונדון הודיעה לממלא מקום הנציב, שיש לאחוז בכל האמצעים כדי לשים קץ למעשי הטרור, ודרשה ממנו הצעות מסויימות. ממלא מקום הנציב הציע אז שורת פעולות והצעותיו אושרו על-ידי הקבינט. הנציב העליון מסר לי, שהוא התייעץ עם אורמסבי-גור אם עליו לחזור ארצה בקשר למצב, אבל א.ג. אמר לו שאינו רואה צורך דחוף בשיבתו.

אגב, ווקופ הביע את שביעת-רצונו מהודעתו של בטרשיל.[1] בממשלה מדברים על המשך הקו התקיף, אולם בשיחות עם פקידים של משרד המושבות נתגלה לי יחס ספקני כלפי הצעדים הנמרצים של הממשלה בארץ. העיתונות בכללה תמכה בקו החדש, נשמעו גם עקיצות לווקופ על שלא אחז באמצעים נמרצים בזמן, מובן שהיו גם דעות אחרות, בייחוד מצד ה"איוונינג סטנדרד", שאמר כי המדיניות הבריטית בארץ-ישראל הגיעה עד משבר ועליה להסתלק מכל העניין, גם מהחלוקה, ולמלא את דרישות הערבים. אולם המאמרים ב"טיימס", "דיילי טלגרף" ו"מנצ'סטר גרדיאן" דחו דעות אלו לקרן זווית. בשניים באוקטובר, לאחר מאסר חברי "הוועד הערבי העליון" והדחת המופתי, הופיעו מאמרים חזקים בעיתונות הבריטית, אבל היו גם מאמרים ברוח אחרת, למשל ב"אובזרבר" תחת השם "הטרגדיה בארץ-ישראל". [---]

אגב, המיפנה במדיניות הארץ-ישראלית מתקבל בדעת הציבור הבריטי כחלק מהמיפנה הכללי של ממשלת בריטניה, שלאחרונה נעשתה תקיפה יותר נגד הפשיזם וכו'. העיתון "אובזרבר", שהוא בעד שלום עם הפשיזם ובעד ברית עם פרנקו והיטלר, ונגד התערבות בענייני יפן וסין – היינו, נגד הפוליטיקה של אידן – מנה ברשימת השינויים בפוליטיקה הבריטית גם את השינוי לגבי ארץ-ישראל וציין זאת כמיפנה מזיק בפוליטיקה הבריטית.

בלונדון רווחות שמועות שהנציב העליון לא ישוב לארץ. קשה לסמוך על שמועות אלו. אישים בעלי עמדה גבוהה בבריטניה התבטאו, שתהיה זו הפתעה בשבילם אם ווקופ יחזור לארץ. נשמעו גם שמות של מועמדים למשרה זו, כמו סר ג'ון אנדרסון[2] ופלדמרשל צ'טווד.

הקשר עם משרד המושבות הוא די טוב, אבל עובדה היא שטרם הייתה פגישה בין ד"ר וייצמן ואורמסבי-גור מאז הקונגרס. ד"ר וייצמן כתב לפני ימים אחדים לאורמסבי-גור וביקש ממנו ראיון ותשובה טרם נתקבלה. ב-21 באוקטובר ייפתח הפרלמנט, ויש לחשוש שמתנגדיו של אורמסבי-גור ינצלו את החומר שפורסם ב"איוונינג סטנדרד"[3] כדי לתקוף אותו. אורמסבי גור סבור היה, כנראה, שהפרסום ב"איוונינג סטנדרד" הוא מעשה ידי וייצמן כדי להכשילו. ד"ר וייצמן הודיע לו שמינינו ועדת חקירה מיוחדת בלונדון לבירור העניין, [---] וכי ההנהלה תאחז באמצעים משמעתיים נגד האיש שגילה את התעודה. אין ספק שעניין זה הזיק לנו הרבה. פרשה זו טרם נסתיימה, עוד יהיה לה הד כפרלמנט.

[---]

בימים האחרונים נעשו על-ידינו צעדים בצרפת ובבריטניה ללחוץ על הממשלה הסורית לבל תרשה בארצה כל התערבות בענייני ארץ-ישראל. בידי ממשלת צרפת יש עתה נשק אפקטיבי, מפני שהחוזה בין צרפת וסוריה טרם אושר בפרלמנט. בפריס הבטיחו לטלגרף לנציב העליון בביירות לא להרשות להקים בסוריה ובלבנון ועד ערבי עליון במקום זה שחוסל בארץ-ישראל.

בריחתו של המופתי הפתיעה גם אותי. מעשה זה אינו לפי הקו של המופתי וגם לא לפי כבודו, אבל בריחתו היא עובדה ונראה שעשה זאת מחשש של מאסר.

[---]

אשר למלחמתנו על קיום המנדט – עוד מציריך כתב ד"ר וייצמן לאורטס והסביר את דרישתנו לקיים את המנדט, וזה גם השפיע על החלטת ועדת המנדטים שציינה את ההכרח לקיים את המנדט. למעשה כל השיחות הפוליטיות בז'נווה היו בכיוון זה.

[---]

[---] אגב, לפני צאתי לציריך הייתה לי פגישה עם הרב בלוי, שמסר לי כי ה"אגודה" הייתה אומנם נגד חלוקה, אבל היא מוכנה לקבל את החלוקה כעובדה. הרב בלוי אמר, שבעצם, אם כבר זכינו למדינה יהודית, מוצדק היה שהמדינה תוקם על יסודות הדת. הוא מבין שאין הדבר אפשרי, אבל לא ייתכן, לדעתו, שיהיו חוקים שלא יאפשרו ליהודים חרדים לחיות לפי רוח הדת כפי שהם מבינים אותה.

דרישת ה"אגודה" היא שיותן לה לחיות לפי מסורתה. הוא ביקשני להודיע לוועדת המנדטים, שההנהלה מסכימה שבכל משטר שיוקם בארץ יובטח חופש המצפון כמו במנדט. הסברתי לרב בלוי, שלא ייתכן לשלוח תזכירים לחבר הלאומים בשאלה זו, כי טרם הסכמנו להקמת המדינה, אבל אמרתי שאמסור להנהלה את דברי הרב בלוי, והבעתי את ביטחוני שהמדינה היהודית שתקום לא תתערב כלל בענייני דת. לאור שיחה זו נראה לי שאפשר לומר, כי ה"אגודה" עצמה אינה רואה אפשרות של הקמת מדינה על יסודות דתיים.

 

הערות

[1]  ייתכן שהכוונה להודעה רישמית של ממשלת ארץ-ישראל (מספר 18/37) בדבר הצעדים שננקטו עקב מקרי הרצח האחרונים, שהגיעו לשיאם ברצח אנדריוס ב-26.9.1937. צעדים אלה כללו: הדחת המופתי, העברת הפיקוח על כספי ה"ווקף" לידי הממשלה, והקמת ועדה לניהול ה"ווקף" ("הארץ" 17.10.1937).

[2]  סר ג'ון אנדרסון (Anderson) – נולד ב-1882. מ-1932 מושל בנגל. מחשובי השרים בממשלת צ'רצ'יל 1940–1945.

[3]  בנאומו בקונגרס הציוני בציריך הזכיר מאיר גרוסמן מסמך על שיחת חיים וייצמן עם שר המושבות אורמסבי-גור. העניין פורסם ב"ג'ואיש כרוניקל" ב-13.8.1937 והועתק ב"איוונינג סטנדרד".

 

העתקת קישור