מתוך יומן העבודה                                                                        לונדון, 10.10.1937

שקלתי את עניין נסיעת ברל לאמריקה ואמרתי לו, כי האפשרות שרבע מיליון יהודים באמריקה ייכנסו כשוקלים להסתדרות הציונית היא דבר בעל חשיבות כה עצומה, שנסיעתו כדאית גם אם אינה באה אלא לברר אם יש ממש בעניין, וכן כדי לבחון ממה יש להיזהר, ולנסות להגיע בעניין זה להסכם עם וייז.

כעבור זמן-מה הודיעני בן-גוריון שקיבל תשובה מאמריקה: כל מוסדות תנועתנו בעד ההסכם עם היוניונים, דורשים שברל יבוא.

[---]

שיחה אחרונה עם הרצפלד – נפרדנו בלבבות שבורים. מסרתי לו במה "נגמר" העניין עם מרכס. הצעתי לו לדאוג שתתקיים פגישת בן-גוריון וברל איתו לכשיבוא. הרצפלד נשאר לפי שעה בלונדון. זיו הטיל עליו חיבור תוכנית של השקעות שהחילונו בהן והניתנות להתגשם על שטחי הקרקע שבידינו. זיו רוצה גם שהרצפלד יישאר כאן עד שיתברר עניין המילווה.

שיחה אחרונה עם ניימיר. אמרתי לו שיש לעמוד על שלושה עניינים:

א. אל ישוב ווקופ ארצה;

ב. קיצור תקופת החקירה והמעבר;

ג. לחץ על ממשלת דמשק המעוניינת להשיג את האישור לחוזה הסורי–צרפתי, שתפסיק לסייע לאינטריגות בארץ-ישראל.

[---]

ביקור אחרון אצל וייצמן. [---] תשובת אורמסבי-גור טרם נתקבלה – כבר עברו שישה ימים. יש בדעת וייצמן להציג בכל תוקף תביעה לקיצור תקופת  הביניים כדי להציל את משקנו מהרס ולמנוע הידרדרות חדשה במצב הביטחון. אמרתי שיש לנסח את הדרישה כך: בין אם נגיע לידי הסכם על התוכנית ובין אם נצטרך לאחרונה לדחות את תוכנית הממשלה – צריך שתקופת החקירה והבירור תהיה קצרה עד כמה שאפשר, כדי שנדע בהקדם בפני מה אנו עומדים. הבטיח לכתוב לירושלים אחרי שיחתו זו.

מפי ניימיר ולוריא נודע לי רעיון חדש שצץ בראשו של אמרי. כיוון שעניין המסדרון המנדטורי ("הנקניק", כפי שקורא לו אמרי) כרוך בקשיים אדמיניסטרטיביים וטכניים גדולים, הריהו נוטה להציע שכל החלק הדרומי של הארץ, מדרום לקו שיעבור מצפון לירושלים עד לגבול בין יפו לתל אביב, יהיה שטח מנדט עם אפשרויות התיישבות ליהודים. תגובת ניימיר להצעה זו הייתה שלילית בהחלט. תגובת ברל – חיובית בדרך כלל. תגובת בן-גוריון – אם הממשלה תגיש הצעה כזו – נדון בה. בעיני כל העניין בלתי-ריאלי.

ב-3 אחר הצהריים יצאתי לקרוידון וב-4 טסתי לפריס.

[---]