מתוך יומן העבודה                                                                         לונדון, 8.10.1937

[---]

עוד אמש הגיעו ידיעות על "הוויכוח" הארץ-ישראלי בוועידת בורנמות. הכל היה לפי התוכנית. דיברו רוזטי, ויליאמס ואסלי. הבוקר שמעתי דין וחשבון בעל-פה מבקשטנסקי ומליבינשטיין.[1] המעמד לא היה חשוב ביותר – הזמן היה קצר והקשב היה לקוי. דברי אסלי נאמרו בלי כל התלהבות, כיוצא ידי חובה. בתנאים הנתונים – בתוך ועידה שהייתה עמוסה שאלות פנימיות וחיצוניות חמורות, ספק אם אפשר היה להשיג יותר מזה. [---]

בא אלי מרטין רוזנבליט. יש סיכויים להשיג מהמועצה הבריטית הקצבה חדשה של 48,000 לי"ש לקליטת 500 חלוצים גרמנים אם נתחייב לשריין בשבילם סרטיפיקטים. הלעשות זאת? האם לא יתמרמרו על כך בפולין ובארצות אחרות, שבימים אלה, ומתוך "שדיול קטן" (מי יודע אם יהיה?), אנו נותנים שוב מספר כה גדול של רישיונות לגרמניה "בעד בצע כסף"?

אמרתי לו כי לדעתי יש להציג את הדרישה. כספים חדשים, וכספים משוריינים להתיישבות, זהו עכשיו השיקול המכריע.

[---]

הערות