מתוך יומן העבודה - לונדון, 5.10.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 5.10.1937

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                         לונדון, 5.10.1937

 

ב"דיילי הרלד" הופיע מאמר סנסציוני של איסטרמן על המופתי ו"הוועד הערבי", הפעם בחתימת שמו. חומר רב בו ממכתבי ג'וזף ודוד הכהן, מפורכס ובתוספת "נופך".

[---]

בישיבת הוועדה הפוליטית הציע וייצמן לבחון אם כדאי להזמין כמה אנגלים חשובים, בתוכם אמרי, להתייעצות על היסודות העיקריים של תוכנית המדינה היהודית. תוכנית שתוצע על-ידי אנשים כאלה יהיו לה יותר סיכויים להתקבל.

הבעתי ספק אם הגיעה השעה לכך. עלינו לברר תחילה בינינו לבין עצמנו מהן הדרישות שנעמוד עליהן. ספק אם אנו זקוקים לעזרת אחרים בעניין זה. אנשים בלונדון לא יעזרו לנו בהשפעה על ועדה שתעבוד בארץ. לכשיוחזר העניין ללונדון – שאני.

סאקר חלק עלי: אין להחמיץ את השעה – יש לעשות הכול בלי דיחוי כדי ליצור אווירה בחוגים המכריעים בלונדון, עוד בטרם תצא הוועדה ארצה.

הוסכם שבשאלות מסויימות תהיינה התייעצויות עם אנשים שיסכימו לעזור לנו בעצתם – בראש וראשונה אמרי.

עברנו לדון על הכנותינו לקראת הוועדה. ברודצקי הכין שורה ארוכה של נושאים – הגבולות, ההגנה, המשטר, שאלת המיעוטים, יחסי חוץ, העברת אוכלוסין, מכס וכו'. מכל אלה בחרו לפי שעה נושא אחד שבו תיעשה עבודת הכנה מוקדמת בלונדון – שאלות הקונסטיטוציה העתידה. סאקר ושטיין יטפלו בדבר. הצעתי שבן-גוריון ישתתף בעבודה זו כל עוד הוא בלונדון.

בשאלת ההגנה הציע מלצ'ט להימלך בדעת קצין יהודי גבוה [מסוים]. שטיין פיקפק אם האיש הוא בעל רמה מספקת. גברת דגדייל הציעה לשאול בעצת לידל-הארט מי ראוי לשמש לנו מומחה בשאלה זו. הוסכם שניימיר ייקח דברים עם לידל-הארט.

וייצמן הציג את בעיית המילווה החדש והערובות שהוא נדרש לתת. אגב כך התברר כי ייתכן שכוונת "לוידס" היא שגם המילווה הקודם יועבר אל חשבון המדינה. החל ויכוח: היו שהניחו כי עם הקמת המדינה תחוסל "קרן היסוד" וכל נכסיה, התחייבויותיה ופעולותיה יעברו למדינה. אני חיוויתי דעה, כי המדינה לא תוכל בשום פנים לרשת את "קרן היסוד". זו תתקיים, כמו גם "הקרן הקיימת", המגביות תימשכנה ותתנהל פעולה ציונית התיישבותית ברשות ההסתדרות הציונית. פעולה זו תיעזר על-ידי המדינה בתחוקה ובאמצעים אדמיניסטרטיביים, יהיו מפעלים שיקבלו גם תמיכה כספית מהמדינה – מלבד הקלות במסים וכד' – אך המפעל הציוני ההתיישבותי ומשק המדינה לא יהיו היינו הך. משק המדינה יצטרך לדאוג לאזרחיו הערבים כמו לאזרחים היהודים. זה כמובן לא ימנע ממנו לסייע למפעלי התיישבות יהודית בתור מפעלים שיש בהם משום פיתוח כללי של הארץ.

שטיין תמך בהשקפה זו. ביחס למילווה אמרתי שספק אם נוכל לחייב מראש את המדינה העתידה – איננו יודעים אילו תנאים יציגו לנו הבריטים בשלבי המעבר השונים – אך מוצדק להעמיס על המדינה את המילווה שמדובר עליו עכשיו, באשר הצורך בו הוא תוצאת תקופת המעבר לקראת המדינה. עלינו להתנגד בכל תוקף לדרישה, אם תבוא כזו, שנבטיח להעביר גם את המילווה הקודם לחשבון המדינה. אשראי "קרן היסוד" צריך לעמוד בעינו.

בסוף הישיבה הציגה בפי את בעיית האסיפה הפומבית שאנשי .E.Z.F [פדרציה ציונית אנגליה] אמרו לסדר באלברט הול למלאת 20 שנה להצהרת בלפור. לפי תוכניתם צריך היה לויד ג'ורג' להיות הנואם הראשי. היא הייתה שוב בז'נווה בימים אלה, ראתה שם את וולטר אליוט וכשהזכירה לו את עניין האסיפה נתחלחל ממש: חלילה לציונים לעשות עכשיו כדבר הזה. הוא בטוח שלאחר ה"מהפך" בארץ ולקראת ועדת החקירה יעשה אמצעי "לחץ" פומבי כזה מצד היהודים רושם רע מאוד על דעת הקהל הבריטית.

[---]

במשך היום שוחחתי עם בן-גוריון על תוכניות נסיעותינו. הצעתי לו שיישאר בלונדון עוד שבועות אחדים. עלי למהר לשוב לירושלים, אך חוששני ללונדון בלי אחד משנינו. יש לדאוג לכיוון הדברים כלפי חוץ ויש לשמור על שיווי המשקל הנכון בפנים. [---] בן-גוריון אמר שיישאר עוד שבוע או עשרה ימים, אך לא יותר. גם הוא רוצה לשוב – הוא לא היה בארץ עוד מלפני הקונגרס. יוצא שניסע שנינו יחד בשבת הבאה.

 

העתקת קישור