מתוך יומן העבודה                                                                         לונדון, 26.9.1937

בבוקר טילפנתי לווייצמן.הזמינני לצהריים לביתו. בדרכי אליו סרתי למשרד וראיתי פרטים בידיעות פלקור על רצח שני הערבים.

לווייצמן לא היו פגישות רבות מאז שובו מז'נווה. הוא ראה את קופלנד. הלה אמר לו שהוא מסופק אם מוריס קרטר יקבל את המינוי לוועדה החדשה. הוא לא היה בקו הבריאות בארץ-ישראל (רוב חברי הוועדה, ובייחוד פיל, לא הרגישו עצמם בטוב בירושלים) ובוודאי לא ירצה לעמוד שוב בניסיון. שנית, יש לו אישה צעירה. כבר השאיר אותה גלמודה חורף אחד וסברה שלא ירצה לעשות זאת שוב.

קופלנד התווכח עם וייצמן בשאלת ירושלים: "למה לכם לעמוד על דרישה זו? הלא אתם מבינים כי הדבר בלתי-אפשרי, אי-אפשר לעשות מרחוב גבול וכו'... אני מבין כי נחוצה לכם איזו יתד שם, בתורת סמל. אפשר לסדר זאת על-ידי מתן סטטוס כלשהו לפינה אחת בעיר – בניין הסוכנות עם איזה שטח קטן מסביב לו, אבל את העיר כולה אי-אפשר לחלק!"

וייצמן התרשם שקופלנד עצמו לא היה מתנגד להתמנות כחבר לוועדה החדשה, והוא סבור שאין אנו צריכים לרצות בזה. לכאורה קופלנד הוא הידיד הגדול שהיה לנו ב"וועדה המלכותית", אבל הוא חושב את עצמו לאבי ה"תוכנית", ובוודאי יעמוד על כל פרטיה ולא יזוז. קשה מאוד להשיג ממנו איזה תיקון. הוא פרופסור טיפוסי, עם נטיות דוקטרינריות, וגם זה יביא אותו בוודאי לידי עקשנות.

לפי הידיעות שקיבל וייצמן מזיו ומהופיין יש כנראה תקווה ממשית לקבלת המילווה. זיו, שהוא אופטימיסט יותר, רואה את העניין כבטוח. הופיין יותר זהיר, אולם מסתבר שגם הוא מאמין כי הדבר יוכל לצאת לפועל. כל מה שאייבל דורש הוא מכתב מוייצמן, שבו יודיע כי אם תוקם מדינה ישתמש הוא בהשפעתו כדי להבטיח את פירעון ההלוואה על-ידי הממשלה החדשה, וכן הבטחה ש"אנגלו-פלשתינה בנק" יהיה "הבנק הממלכתי"... העניין כולו יוכל להתברר רק באמצע אוקטובר, כי אייבל נסע בינתיים לחופשה.

וייצמן קרא לישיבת הוועדה הפוליטית של הסוכנות ליום ד'. ד'אביגדור גולדסמיט, שאינו יכול לבוא (הוא נמצא מחוץ לאנגליה), ביקש להזמין במקומו את ליונל מונטגיו.[1] משום דרכי שלום נענה וייצמן להצעה משונה זו. כן הזמין, משום דרכי שלום, את כץ מפריס - אחד מנאמניו של ורבורג – בתור "משקיף". גם זו הייתה, כמדומני, הצעתו של גולדסמיט.

ורבורג כתב ללורד רדינג,[2] כי בציריך הוא נחל ניצחון מכריע. עניין החלוקה נדחה ועכשיו המטרה היא שלום עם הערבים.

וייצמן הגיע למסקנה שיש להקים או לחדש ליד המחלקה המדינית בלונדון ועדה פוליטית לפעולת יום-יום. חבריה יהיו מלצ'ט, ניימיר, גב' דגדייל, סאקר. מלצ'ט יהיה היושב-ראש. בדרך זו תובטח השתתפותם של ניימיר וגב' דגדייל בפעולה. צריך למצוא מסגרת קונסטיטוציונית לוועדה זו.

אחר הצהריים נפגשתי עם ברל ובן-גוריון ומסרתי להם את מסקנותי ממעמד ז'נווה לגבי מצבנו ועתידנו הפוליטי.

נפגשתי עם הרצפלד. הוא מלא מרירות ואכזבה עד לייאוש מאפס הפעולה בלונדון לתקנת המצב הכלכלי בארץ, ובייחוד לצרכים הדחופים: ביצור היישובים בעמק בית שאן, הכביש אליהם, וכן כספים למלחמה נגד חוסר העבודה. קבענו למחר פגישה עם בן-גוריון וברל להתייעץ על תוכנית פעולה.

הערות