דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                                         ירושלים, 8.7.1937

 

[---]

[---] הצעתי במברק לחברינו בלונדון, שגילוי הדעת של ההנהלה יכלול את הסעיפים הבאים:

1. הצעות "הוועדה המלכותית" הן סטייה מהמנדט והן מעוררות שאלה שלא עמדנו לפניה עד עתה;

2. הוועד הפועל הציוני במושבו האחרון הכריז על התנגדותנו לצמצום בשטח וכו';

3. מוסדותינו העליונים יתכנסו בקרוב ויקבעו עמדה לעצם הצעות "הוועדה". [---]

כן הדגשתי, שצריך לכלול בתגובה שלנו גם מחאה נגד קביעת מידות לעלייה.

אתמול נתקבל מלונדון גילוי הדעת של ההנהלה. היה לי רושם שהוא נכתב רק על יסוד מסקנות "הוועדה" ולא על יסוד הודעת הממשלה.[1] אולם באותו יום קיבלתי מברק מלונדון המבטל את הנוסח שהוצע, כיוון שהודעת הממשלה טעונה תגובה אחרת מצידנו ולא גילוי דעת. זה לא התקבל על דעתי. אני חושב שתגובה פומבית היא הדרך הנכונה במקרה זה.

"הוועדה" הציעה לנו שתי אלטרנטיבות:

1. מקסימום פוליטי של עלייה לארץ-ישראל, שלא יעלה על 12,000 לשנה, או:

2. אם מסכימים לחלוקה והקמת מדינה יהודית – עלייה לפי יכולת הקליטה בזמן המעבר (פרט לאזור הערבי).

לכאורה קיבלה הממשלה את הרע שבשתי האלטרנטיבות – יש משום רישעות בהגבלה מיידית של העלייה. אבל אין זה נימוק מספיק להפסיק את היחסים שלנו עם הממשלה הבריטית. "הוועדה" הציעה לתת אפשרויות של עלייה לפי יכולת הקליטה רק למשך זמן המעבר, ועדיין איננו נמצאים בשלב זה.

הגיעו אלינו הדים על תגובת הפקידות הבריטית הגבוהה בארץ לתוכנית החלוקה. הם חורקים שן וטוענים שלא נשמע כדבר הזה – לגזור חלק מארץ ערבית ולמוסרו ליהודים, ונוסף על כך עוד להכריז שזוהי מדינת היהודים. הם טוענים שנותנים מדינה לאנשים אשר כלל לא דרשו זאת. הם מתכוננים לטעון בפני הנציב ובפני מיניסטר המושבות, שהיהודים עצמם אינם רוצים במדינה, והיו מבכרים הגבלת העלייה [והמשך המנדט] על חלוקת הארץ.

[---] הייתה לי שיחה טלפונית עם וייצמן ועם בן-גוריון. וייצמן מסר שהם נלחמים שם נגד קביעת הממשלה שה"שדיול" הקרוב יכלול 8,000 עולים בלבד. אורמסבי-גור אמר לוייצמן, שדבר זה בא כתוצאה מלחץ הערבים, אשר דרשו הפסקה גמורה של העלייה. כדי למנוע זאת הכניס אורמסבי-גור את עניין העלייה לתוך ההודעה הממשלתית ובזה עשה לנו, לדעתו, שירות טוב, כי אילולא עשה זאת הייתה השאלה מתעוררת בזמן קביעת ה"שדיול" בעוד שבועות אחדים, ואין הוא יודע מה היו אז התוצאות. ד"ר וייצמן שאל לדעתי על כך, ואמרתי שיש בזה רישעות מצד הממשלה, אבל אין זה נימוק להפסקת היחסים אתה. [---]

אתמול הזמנתי אלי את עורכי "הארץ", "דבר", "הבוקר" ו"פל. פוסט" ומסרתי להם את כל האינפורמציה על התוכנית ועל הודעת הממשלה. הצעתי להם שלא להודות בהנחה שהמנדט פשט את הרגל. אם יש פשיטת רגל הריהי של האדמיניסטרציה בלבד. כן הצעתי להם לדחות את החלוקה ולציין את הסיבות – הוצאת ירושלים, הנגב, הדגניות, בית-הכוח של רוטנברג [המפעל בנהריים] וכו'. דרשתי מהם לחדול לחלק את העם ל"מחייבים" ו"שוללים". [---]

 

הערות