מכתב לדוד בן-גוריון בלונדון                                                              ירושלים, 30.6.1937

בן-גוריון,

[---]

יותר שאני מעמיק בסוגייה שלפנינו יותר אני נוכח לדעת שהכניסונו למלכודת אשר אין ממנה מוצא. להלכה מותנה תוכנית החלוקה בהסכמת שני הצדדים, אנו והערבים, להקים ממשלות. למעשה אין הדבר כן: לגבי הצד השני אין שאלה של הקמת ממשלה ערבית פלשתינאית, כיוון שמדובר על סיפוח לעבר-הירדן, זאת אומרת, על הרחבת גבולותיה של ממשלה קיימת ועומדת. [---]. אשר ליהודים, הרי הביטוי הנמרץ ביותר למלחמתם בחלוקה – סירוב להקים ממשלה – יפריע ליצירת המדינה היהודית אך לא לעצם החלוקה. התוצאה תהיה השארת משטר המנדט – יותר נכון, צמצומו – בחלק המיועד למדינה היהודית, זאת אומרת העתקת הגבול בין עבר-הירדן לארץ-ישראל המערבית מערבה, ותו לא. סיכוי מרנין מאוד!

[---]

עליית רודגס לטירת צבי, בדרום בית שאן, נתקיימה בשלום. [---] מחר מבררים מקום לנקודה המזרחית. דיברתי הערב עם אליעזר [קפלן], השוכב בחום, על הצורך להחיש את העלייה לנוקייב [עין-גב], ממזרח לכנרת, המתעכבת עקב סירוב "הקרן הקיימת" לקבל עליה את האחריות למקום בטרם נשלמו כל דקדוקי הפורמליות בהעברת הקרקע לרשותה מידי "הכשרת היישוב". מחר בבוקר אדבר בעניין זה עם וייץ.

אגב, מהמקור הרגיל נודע לנו, שהגיעה עצה מ"הוועדה" לדאוג במיוחד לחיזוק הכוחות בצפון ליום הפרסום, כי זהו החלק המוסגר [ליהודים].

                       שלום וחזק

                       משה