מכתב לדוד בן-גוריון בלונדון - ירושלים, 29.6.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מכתב לדוד בן-גוריון בלונדון - ירושלים, 29.6.1937

 

 

מכתב לדוד בן-גוריון בלונדון                                                         ירושלים, 29.6.1937

 

בן-גוריון,

 

[---]

הלבלר אשר בבירת ארץ-הכשדים [שגריר בריטניה בבגדאד-סר ארצ'יבלד ג'ון קר קלרק] ששמו כשם ידידנו ראש החפשנים [מנהיג הליברלים – ארצ'יבלד סינקלר[1]] הבריק לשערי גן-עדן [משרד החוץ בלונדון] על דברים שהיו בינו לבין חוכמת שלמה [חיכמת סוליימן]. וזה לשון החוכמה: אחיו אשר אתנו [ערביי ארץ-ישראל] לא יסכימו בשום אופן לשימוש במספריים [לחלוקה], בייחוד משום שמחצית האריג תשמש להרחבת אדרתו של העמוני [האמיר עבדאללה]. עבד היקר ובן האושר [עבדול עזיז אבן סעוד], גיבורו של היד החזקה [עבדול עזיז אבן סעוד, גיבור ספרו של ארמסטרונג], יתנגד לכך בכל תוקף.

שתי מלכויות הסיטרא אחרא [גרמניה ואיטליה] הבטיחו לאֶחיו תמיכה במלחמתם נגדנו, ואין כמובן לנצל כל מצוקה של אדוני הלבלר [ממשלת בריטניה]. העצה היעוצה מפי החוכמה – הכרז את ביתנו כבנוי על תלו [כלומר הבית הלאומי כבר קם]. אם לא יורו הלכה כדעת אחיו יפנו הכשדים עורף לאדוני הלבלר. עד כמה שהוא עצמו נוגע בדבר, הרי כל העניין כקליפת השום בעיניו, אין לו חלק ונחלה בו. אך הוא יודע כי הכשדים יִרגשו ועליו להתחשב בזאת ואולי גם יבולע לאחינו היושבים בשעריו [יהודי בגדאד]. אכן הוא אחז באמצעים והיתרה בחמומים שלא יסבול שום מעשי שטות. הלבלר מוסיף, כי הזעזועים האחרונים בין שבעת עמודי החוכמה [ממשלת עיראק] מעוררים ספק בכוחה וגבורתה להדביר את הקמים נגדה.

והרי עוד בשורה:

היפה [ג'מאל חומייני] מודיע לדודו [המופתי] כי הספר [דין-וחשבון "הוועדה המלכותית"] חתום לפניו, אולם ברי לו כי סיפורי העיתונים על פשר משפט שלמה [החלוקה] רחוקים מהאמת. על-כל-פנים, ידוע לו כי חוגי הקלגסים [הצבא הבריטי], הסרים עכשיו למשמעתו של בן עמנו [שר המלחמה הור בלישה], רואים את הפתרון בהפסקת הפלישה וההתאחזות [העלייה וההתיישבות] ובהסכם של השליטים [הבריטים] עם הרוב [הערבי] שיכלול ערובות למיעוט הקיים [היהודים].

מצד העוזרים למיניהם רבה התושייה. זכורים לטוב בייחוד גיבור היד החזקה וכמה מאנשי הכנסייה השלטת. כל חברי ועדת השישה [ועדת פיל], עצרת הבית העשירי [דאונינג סטריט 10], אנשי המרפסת אשר על הנהר [חברי הפרלמנט], הציבור בכללו וראשינו אנו [מנהיגי הציונות] יודעים היטב, כי עמדתם לפתרון המוצע היא לאו מוחלט.

שלחתי לך הערב מפה, אשר ודאי תניח את דעתך והנני מצרף רשימת השכונות הבלתי-יהודיות המסומנות באותה מפה, לעדותיהן. כל המסומן בצבעים – יהודי.

 

                        משה

 

אני שקוע עכשיו בריפוי יסודי של שיני והדבר מתיש אותי מאוד. עייפותי הכללית כשלעצמה נעשית לבעיה. רק היום התחלתי בחיבור הדין-וחשבון לקונגרס ואני מסופק אם במרקחת הימים האלה יעלה בידי לסיימו.

 

הערות

[1]  סר ארצ'יבלד סינקלר (Sinclair) – ראו כרך א (1936), מסמך 13, הע' 4.

 

העתקת קישור