דברים בישיבת הוועדה הפוליטית של מפא"י                                       ירושלים, 23.6.1937

[---]

כידוע, יש לי חששות חמורים ביחס לחלוקה. כמובן, אם ייגזר הדבר נצטרך לקבלו ולעשות מה שנוכל, אולם בינתיים ידינו חופשיות. עמדתנו היא שהקונגרס חופשי להחליט כפי שימצא לנחוץ, והממשלה יודעת זאת. [---] מהקו הזה (קוראים לו הקו של בן-גוריון, אבל הוא גם הקו של וייצמן) אין לזוז. מה אפשר לעשות בקו זה? – לשמור על עניין הגבולות, אך לא יותר. להיכנס עכשיו לפרטי השאלות הקשורות לממשלה העתידה לקום, כגון מילווה וכדומה – זה בלתי-אפשרי.

צריך שיהיה ברור, כי הדברים מתפתחים בכיוון החלוקה. גם אם נתנגד בכל הכוח שלרשותנו אפשר שלא נצליח והחלוקה תהיה לעובדה. במקרה זה אחשוב לעניין ציוני חשוב ביותר ש"הוועדה המלכותית" באה לידי מסקנה, כי ליהודים דרוש שטח מסוים ולא פחות ממנו. כלומר, שאין לכבול את ידי היהודים ואין להפסיק את תהליך גידולם. דבר זה יוצר בשבילנו בסיס פוליטי יותר חזק מאשר היה לנו מקודם.

בן-גוריון מסכם ביומן [מלונדון] את שיחתו עם ברל וכותב: גם אני כמוהו רואה את הסכנה בדרך המוטעית שהלך בה וייצמן; גם אני כמוהו מסכים שאיש מלבד וייצמן אינו יכול עכשיו לנהל את הפעולה הפוליטית, ושאסור להחליפו ברגע זה.