דברים בישיבת הוועד הפועל המצומצם - ירושלים, 21.6.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  דברים בישיבת הוועד הפועל המצומצם - ירושלים, 21.6.1937

 

 

דברים בישיבת הוועד הפועל המצומצם                                              ירושלים, 21.6.1937

 

[---]

[---] נשמעו פה האשמות כלפי ההנהלה, על-כל-פנים כלפי הנשיא וחברי ההנהלה בלונדון, שהם סילפו בפעולתם את ההחלטות שנתקבלו כביכול במושב האחרון של הוועד הפועל הגדול. מי שיקום פה ויגיד, כי לפני חודשיים נפלה באולם זה הכרעה בדבר יחסה של התנועה הציונית לחלוקה – יסלף את העובדות. לא הייתה הכרעה כזאת באותו מעמד. [---] ההחלטה שנתקבלה קבעה את הקו התכסיסי למלחמתה הפוליטית של התנועה הציונית ולפעולתה של ההנהלה. [---] והייתה גם הודעה [של בן גוריון]. [---]

הרי זה פירוש שלא כהלכה אם אומרים כי מה שבן-גוריון הודיע הוא שכאשר תוצענה לנו כמה הצעות אלטרנטיביות,  צריכה ההנהלה לבחור את הרע במיעוטו ולהביא את הדבר להכרעה לפני הוועד הפועל. [---] בן-גוריון הודיע לא רק מה ההנהלה תעשה, אלא מה כבר עשתה, איזה קו נקטה עד אז ואיזה תנקוט להבא. הדברים נשמעו ולא היו עליהם עוררים. [---]

לפי זיכרוני אמר בן-גוריון כמעט מילה במילה כדלקמן: יחד עם התנגדותנו לכל צמצום של שטח, בין כתוצאה מחלוקה ובין כתוצאה מקנטוניזציה, ועמידתנו על קיום מלא של המנדט – חובתנו היא לדאוג שכל פתרון אחר שיוצע על-ידי "הוועדה", או על-ידי הממשלה, יהיה עד כמה שאפשר פחות מזיק לנו, בלי שנתחייב לקבל אותו. וכאשר הכריז אוסישקין על קבלת ההחלטה במליאת הוועד הפועל, הודיע בן-גוריון שיש עוד החלטה פנימית של הוועדה הפוליטית, המהווה יחד עם החלטת המליאה את ההוראה להנהלה.

כאנשים העושים את הפעולה ראינו שלא נוכל להסתפק בהחלטת הוועד הפועל, שלא נוכל לקבל עלינו את השליחות אם יכניסו אותנו למעגלו של חוני ויאסרו עלינו לצאת ממנו. רצינו להיות ישרים עם המוסד שאנו מייצגים. ביקשנו, נוסף על ההחלטה, שיתנו לנו אפשרות לפעולה ובקשתנו נתקבלה. והנה, כאשר משתמשים אנו ברשות זו טוענים נגדנו שהפרנו החלטות. [---]

אם יש בכך הסכמה לחלוקה, או רמז למשא ומתן על חלוקה, צריך היה לומר זאת אז. לוּ שרגאי, למשל, היה עושה את המלאכה בלונדון, והיה מתברר לו שהנגב בסכנה – לא היה נוקף אצבע להצילו בשבילנו אלא מסתפק בהכרזה: אני נגד חלוקה? או לוּ היה מתברר למרדכי בנטוב[1] שהגליל בסכנה – כלום היה מסתפק בהודעה שלגבינו הירדן הוא הגבול, ולא היה נכנס למשא-ומתן? לוּ היה מתברר לאחד מחברי "המזרחי", שנשקפת תקווה להציל את ירושלים, לא היה עושה כל מה שאפשר?

באותה ישיבת הוועד הפועל דיבר אתי פרבשטיין על עניין זה ואמר לי: אתם צריכים לעשות הכל כדי להבטיח, שלפחות השכונות היהודיות בירושלים לא תוצאנה מהמדינה. [---] למה התכוון פרבשטיין, האם לא לפעולה מדינית? והרי זאת ניסה וייצמן לעשות באותו מכתב. בוודאי שצריך להציל את כל החלקים, אבל אם אי-אפשר להציל הכל, צריך להציל מה שאפשר. על ידי קביעה מצידנו, שהירדן הוא הגבול, עדיין אין מצילים דבר. דרך זו קשה היא, ושאלה אם במצב הנוכחי מותר להסתפק בעמדה נוקשה, או שמוכרחים גם להסיק מסקנות הגיוניות על סמך המציאות.

איני רוצה עכשיו לנחש מה יהיה אם יוכרז על חלוקה והמפה שתיקבע תהיה גרועה מאוד. התוכל אז ההנהלה לטעון: לא היינו רשאים להיכנס למשא-ומתן, לא יכולנו לדאוג לגבול זה, והנה יצא מה שיצא? בטוחני שהרבה חברים מאלה המתנגדים עכשיו למה שקוראים משא-ומתן, היו אומרים לנו אז: מחובתכם היה לעשות כל מה שאפשר. [---]

[---]

ובינתיים איננו מסגירים שום מצודות ואיננו מוותרים על שום עמדות. אנו חוזרים ומודיעים: להווי ידוע שידינו חופשיות, התנועה שלנו סוברנית, והיא תחליט כך או אחרת. אורמסבי-גור אמר לווייצמן: אם תדחו את הדין-וחשבון – זה יהיה אסון בשבילכם. הוא הבין אפוא היטב, שווייצמן לא הביע הסכמה לדין-וחשבון זה. [---]

[---] כל מה שהובע פה מתוך חרדה לענייננו, צריך לבוא לידיעת חברינו בלונדון. אבל אי-אפשר להודיע להם שהוועד הפועל המצומצם דורש מההנהלה להכריז שהתנועה הציונית נלחמת בכל תוקף נגד החלוקה. אם זו שאלת הקו המדיני של ההנהלה כלפי חוץ – הוא ישנו וההנהלה פועלת על-פיו כפי שהיא מבינה; אם הכוונה היא להחלטה שתחייב את התנועה הציונית בכל מקרה לדחות את החלוקה – מוסד זה אינו רשאי לתת הוראות כאלה להנהלה. ההכרעה הזאת תהיה לאחר פרסום הדין-וחשבון בקונגרס ולא לפניו.

[---] לאמיתו של דבר, אין זה כך שמציעים לנו חלוקה ואם לא – יישאר המצב שאנו כבר מכירים. איננו יודעים מה המצב האלטרנטיבי לחלוקה. ואי-אפשר להגיע להכרעה רק על יסוד ההנחה שחלוקה היא הגדולה ברעות, בלי לדעת את טיבה של החלוקה שתוצע, ומה יוצע במקומה. [---]

אינני יכול בשום פנים להוציא מכלל חשבון את האפשרות, שחלוקה תוטל עלינו כגזירה.[---] וכשם שלא היינו מסתלקים מארץ-ישראל אילו הייתה נגזרת עלינו הקנטוניזציה, והיינו ממשיכים לעבוד ולצבור כוח אפילו באותה מיטת סדום עד שנוכל לפרוץ אותה מבפנים ומבחוץ – כך לא נברח מארץ-ישראל ולא נכריז שביתה של עלייה ושביתה של התיישבות, גם אם תגזור עלינו בריטניה חלוקה. אם נרצה או נמאן – החיים והאינסטינקט הציוני, שבשמו מדבר אוסישקין, ידחפו אותנו להמשיך ולעבוד גם אם העבודה בתנאים אלה תהיה קשה כקריעת ים-סוף. [---]

ל נניח מראש, שחלוקה פירושה דווקא מדינה יהודית. החלוקה היא מעין "ניתוח קיסרי", אבל יכול להיות ניתוח כזה גם בלא שייוולד ילד חי. יכולה להיות חלוקה בלי שתקום מדינה יהודית. [---] מדינה יהודית אי-אפשר לכפות עלינו. אם יהודים יאמרו: אנו מואסים במדינה זו, לא נקים ממשלה – לא תקום מדינה. אבל שטות היא לחשוב שעל-ידי כך יפילו את כל עניין החלוקה. אם היהודים יגידו אי-אפשר לנו בשלטון – תיתכן חלוקה שתקים מדינה ערבית, או תספח את השטח הזה לעבר-הירדן, והשטח הנותר יישאר בשלטון המנדט, האדמיניסטרציה הבריטית הקיימת, עם ה"שדיולים" המוכרים לנו היטב, עם משטר המיסים התובע מיסים מיהודים ונותן לערבים, ועם כבילת ההגנה שלנו, עם צבא ערבי מבחוץ ומבפנים. גם את זה צריך להביא בחשבון כששוקלים את כל האפשרויות. [---]

[---]

עמדתנו היסודית, שבאה לכלל ביטוי בכל המגעים שהיו לנו, היא שאנו דורשים את מילוי המנדט ואנו מתנגדים לכל קיצוץ בשטח. יחד עם זה, פעלה ההנהלה לפי אותו הכיוון אשר עליו הודיע בא-כוח המחלקה המדינית [בן-גוריון] בוועדה הפוליטית של מושב הוועד הפועל הציוני; דהיינו – לאחוז בכל האמצעים ולדאוג לכך שבמקרה ש"הוועדה המלכותית" או הממשלה יגיעו להצעת חלוקה, תהיה ההצעה הזאת עד כמה שאפשר פחות מזיקה לנו [---] וזאת מתוך שתי סיבות: ראשית, איננו יכולים להתעלם מהסכנה שחלוקת הארץ תצא לפועל, [---] ובמסגרת מדינית זו נהיה מוכרחים לעבוד. [---] ושנית, גם אם תוכנית החלוקה תיכשל, עקב התנגדותנו או התנגדות הערבים, עדיין יש חשיבות מכרעת לטיב הצעת החלוקה שתוצע. יש חשיבות פוליטית רבה לדבר אם "הוועדה" תציע תחומים יותר רחבים, כלומר-אם תגיע "הוועדה" למסקנה שלקיומו ולהתפתחותו של הבית הלאומי דרושות אפשרויות יותר רחבות; או שפירושן של מסקנות "הוועדה" יהיה: הבית הלאומי כבר קיים ואין צורך לדאוג לעתידו.

לגבי מלחמתנו הפוליטית העתידה, ההבדל בין שתי האפשרויות האלה הוא מכריע.

בכל פגישותיו ומגעיו הודיע וייצמן, שאנו תובעים את קיום המנדט, שאנו נגד כל צמצום בשטח, [---] שהתנועה הציונית תחליט על עמדתה לאחר שתדע מה החליטה בריטניה. בימים האחרונים שוב הייתה לווייצמן הזדמנות למסור הודעה כזאת למשרד המושבות. אך מכיוון שבאותה פגישה נתברר לו שבמקרה של חלוקה צפויה סכנה חמורה לחלקים של ארץ ישראל, השתמש וייצמן בהזדמנות כדי להסביר את חשיבותם החיונית לגבינו.

 

הערות

[1]  מרדכי בנטוב (1900–1985). יליד פולין. עלה ארצה ב-1920. ממקימי קיבוץ משמר העמק ומראשי "השומר הצעיר" ומפ"ם. ייסד את עיתון מפ"ם "על המשמר". היה במשלחת הארץ-ישראלית לוועידת השולחן העגול בלונדון ב-1939. שר בממשלה הזמנית 1948–1949. שר-הפיתוח 1955–1961. שר השיכון 1967–1969.

 

העתקת קישור