מתוך יומן העבודה ירושלים, 13.6.1937
וילנסקי הגיע מקהיר למסור על התפתחויות חדשות. הוא נפגש עם אמין סעיד[1] המקיים איתו מזמן לזמן שיחות -ידידות. (אמין סעיד הוא איש סורי התופס עמדה רמה בעיתונות הסורית כבר-סמך גדול בעניינים מדיניים של המזרח ובמיוחד בעניינים פאן-ערביים. הוא היה חבר בקבוצה הסורית-מצרית שהציעה, לשם ניסיון ובאורח לא-רישמי, את תיווכה בינינו ובין ערביי ארץ-ישראל בעצם ימי המאורעות. אנחנו קיבלנו את הצעתם ואישרנו את נכונותנו להיפגש עם נציגי הצד השני במצרים, אבל ההצעה הושמה לאל מפני סירובו של המופתי לשלוח ציר, אלא אם נסכים מראש למעמד של מיעוט מתמיד).
אמין סעיד הראה לווילנסקי מכתב שקיבל מהמופתי, ומצורף אליו העתק מכתב ששלח המופתי אל שוכּרי אל-קוותלי,[2] ראש ממשלת סוריה בפועל. במכתב לשוכּרי כותב המופתי, שידוע לו כי היהודים משתדלים לפתות את הממשלה הסורית בהצהרות על נכונותם לבוא לידי הבנה עם הערבים בארץ-ישראל ועל התנגדותם לתוכנית החלוקה, והוא מוסיף שהיהודים פנו גם אליו ואל ידידיו בהצעת חזית מאוחדת נגד החלוקה (הסתמכות ברורה על שיחתי עם עוני שנמסרה לו, כנראה). את מידת צביעותם ובוגדנותם של היהודים, מוסיף ואומר המופתי, אפשר עתה לראות מן הנאום שנשא דוברם הרשמי בז'נווה, ד"ר גולדמן, שהבהיר כי היהודים אינם מתנגדים כל-עיקר לחלוקה. אדרבא, הם תומכים בה בתנאי שיוכלו להשיג גבולות המניחים את הדעת. המופתי מתאמר כיודע, שכל התוכנית הזאת נוצרה למעשה על-ידי היהודים. הוא מכנה את היהודים בשם סוכנים פרובוקטורים, ומזהיר את ידידיו הסורים מפני תחבולותיהם. [---]
ידיעה אחרת שמסר אמין סעיד לווילנסקי מחזקת את הרשמים שהביא עימו ששון מסוריה. אמין סעיד הזהיר את וילנסקי מפני האפשרות שהלאומנים הסורים ישתמשו בעניין הארץ-ישראלי לשם "הסחה"- כעין בלם לזעזועים מהמפלה שנחלו באלכסנדרטה. בסיפורו יש נופך חדש. לפי דבריו, יש בסוריה פקידים צרפתים בכירים שידם במשחק הזה. לאחר שהפקירו את הסורים כדי למצוא חן בעיני התורכים, עמלים הם עכשיו לעשות את היהודים שעיר לעזאזל.
וילנסקי הציע תוכנית שנונה למדי ליתן לסיפור זה מהלכים בעיתונות פריס, באופן שנוכל לאחר-מכן להביא טענותינו לקיי ד'אורסיי.
הייתה ישיבת ההנהלה ובה הוחלט סוף-סוף להעלות בהקדם האפשרי על אדמת זרעא (הנקודה הדרומית ביותר באזור בית-שאן) את הקיבוץ רודגס [טירת צבי]. שאלת ההתיישבות בשטח המזרחי שלנו בבית-שאן עדיין מחכה להחלטה.
תוך הישיבה קיבלתי ידיעה על ניסיון נועז של התנקשות בחייו של ספייסר, המפקח הכללי של המשטרה. לאחר הישיבה שלחתי לו מכתב ברכה קצר להצלתו.
אירחתי את וילנסקי לארוחת צהריים ושמעתי מפיו פרטים מעניינים על תקופת המעבר שמצרים שרויה בה עתה, עם ביטול הקפיטולציות ו"מיצור" כל שירותי הממשלה. וילנסקי בטוח, שאילו היו התנאים בארץ-ישראל יציבים, היה זרם של הון יהודי ממצרים שופע עתה לארץ בבריחתו מן המיסים ומן ההכרח להיזקק לבתי המשפט המצריים ולמשרדי הממשלה המצרית.
קבעתי את תוכנה של חוברת 4 בסידרה הערבית שלנו. היא תדון בבעיית הנמלים של יפו ותל אביב.
[---]
אהרון חיים כהן ליווה את הקונסול המצרי ואיתו אורח נכבד ממצרים, הייכל ביי,[3] עורך "אל-סיאסה", אל האוניברסיטה העברית.
הערות
[1] אמין סעיד – מחבר ספרים דוקומנטריים בערבית על "המרד הערבי" בימי השריף חוסיין והספר "מלכי ערב".
[2] שוכרי קוותלי – מראשי "הגוש הלאומי" בסוריה. אירגן את השביתה והמהומות נגד צרפת בתביעה להעניק עצמאות לסוריה. ב-1936 כיהן כשר כספים והגנה, אך התפטר במרס 1937 כמחאה נגד צרפת על שנסוגה מביצוע הסכם 1936 (ראו: כרך א [1936], מסמכים 46; 49). נשיא סוריה 1943–1949.
[3] אחמד הייכל ביי – משפטן, מדינאי וסופר מצרי. עורך "א-סיאסה" (הפוליטיקה), עיתון המפלגה הליברלית-קונסטיטוציונית וממנהיגיה הבולטים של מפלגה זו. כיהן כשר כמה פעמים. נמנה עם המדינאים המצרים המעטים, שכבר בשנות ה-30 נקטו עמדה אנטי-ציונית.
