חלב, ערב פסח, בין השמשות [26.3.1918]
יקירי!
איני יכול להתאפק מהגיד לכם, מה עצוב ומר לי עתה, איזה כאב-בדידות מעיק ולוחץ את לבי.
יורד הערב ואין הקודש חופף, אין התחדשות פנימית מורגשת, אין רוח החג מרחיבה את הנשמה.
הלב כואב מכל צדדיו, רבים מדוויו ואין בו מתום. זיכרונות החגים עם אבא והחגים איתכם והחגים במולדת עם ערבי מילוי הירח בתל-אביב מדאיבים ומכאיבים כאחד.
אין אבא, ואתם רחוקים, ואני בביצת חו"ל, והמולדת שסועה והגאולה רחוקה רחוקה...
הנה החלה ההתקפה האיומה, הטורפת, במערב[1] והקץ נדחה, נדחה.
לבית הכנסת אין דבר המושכני. שבעתי בדיבור ערבי בשווקים ואיני רוצה לשומעו גם בעת התפילה.
לסדר אסב אצל הגליקשטיינים, ברוכים יהיו - עם כרמין ועם משה שפירא[2] הנמצא עתה פה בדרכו דרומה, גם הסַפָר נחמני מפתח תקווה, אחד מהמגורשים.
הגב' גליקשטיין הזמינתני לכל ימי הפסח, אך לא אוכל ליהנות מזה בשלמות, משום שאין זמני עבודתי מתאימים עתה לזמני הארוחות שאצל בני-האדם.
אני כותב רק למען דַמות לעצמי, כי דיברתי איתכם. לכתיבה אין מצב רוחי מוכשר.
שלום אהובי.
מנשקכם,
משה
[1] צבאות מדינות המרכז פתחו ב-21 במרס ב"מתקפה הגדולה של מרס" בחזית צרפת, פרצו את הקווים הבריטיים בסן-קנטין וחדרו לעומק 40 ק"מ.
[2] בוגר מחזור ו' של ג"ה.
