מתוך יומן העבודה                                                                          ירושלים, 30.5.1937

[---]

כשבאתי הביתה ב-10.20 מצאתי מכתב דחוף מאת העיתון "פלשתין פוסט" ובו נוסח תמסיר רשמי שהוציאה הבולשת הבריטית. התמסיר הכיל דין-וחשבון מבולבל וחסר טעם מאין כמוהו על תקרית שקרתה כנראה בלילה הקודם, ושבה היה מעורב המופתי בכבודו ובעצמו. החלק הראשון של התמסיר הוא סיפור שקיבלה המשטרה מפי יהודי שנורו אליו כמה יריות בבואו מיריחו לירושלים. החלק השני הוא סיפורו של המופתי. לפי דבריו עבר במכוניתו על-פני מכונית שעל-ידה עמדו שני אנשים, מהם אחד עם נשק. הוד קדושתו פחד שיש כאן ניסיון להתנקש בנפשו (אף-על-פי שעבר על-פני המכונית "ללא תקרית"); הוד קדושתו הורה לשומר-ראשו לצאת ולראות מי הוא האיש המזויין; אחר-כך הורה לשומר-ראשו לעצור את האיש ההוא, אך לבסוף החליט לשחרר את עצירו מפחד שמא יפגע בו ההמון הערבי שנתאסף בינתיים. אם כי בסיפורו של המופתי לא נזכרו יהודים, הרי סמיכותן של שתי הפרשיות בתמסיר הבולשת אינה משיירת ספק בדעת הקורא באשר לזהותם של האנשים, שהמופתי יחס להם תוכנית מרושעת כזאת.

לא ייאמן שהמשטרה תהיה רשאית להביא דיבה כזאת לידיעת הציבור בתמסיר רשמי, אבל הנה הוא לפני, שחור על-גבי לבן, נמסר לכל עיתוני הארץ וודאי כבר נשלח דרך הסוכנויות הטלגרפיות לארצות-חוץ.

הלכתי מייד אל ברנרד ג'וזף להיוועץ עמו מה לעשות כדי למנוע צרה זו. חשבתי תחילה לבוא במגע עם קצין העיתונות, [אוֹוֶן] טווידי, אך נאמר לנו מ"פלשתין פוסט" שטווידי נמצא כנראה מחוץ לעיר וכל מאמציהם להשיגו עלו בתוהו. החלטנו אפוא להתקשר עם מזכירות הממשלה על-ידי ג'ייקובס והישגנו אותו לבסוף בבית אחד מידידיו בשעה 11 בערב. הוא הבטיח לפעול מייד, ובחצות צילצל אלי ואמר שעל-פי הוראת המזכיר הראשי עוכב פרסומו של התמסיר. שאלתי אם ההוראה נמסרה גם לתל אביב וליפו והשיב בחיוב.

הלכתי לישון בחשש שהתמסיר הגיע לידי עיתונאים ערבים וכבר נמסר בטלפון למצרים וסוריה, משמע שהסיפור על ההתנקשות במופתי שזממו כביכול היהודים יתפשט כלהבה על-פני כל המזרח. באפריל כבר נתלקחה פעם העיתונות הסורית על יסוד ידיעות מירושלים בדבר קשר יהודי למטרה זו עצמה. על-פי תביעתנו הנמרצת פעלה אז הממשלה למנוע את התפשטות הסיפור. והנה עתה עשתה הממשלה עצמה איוולת והשיבה את הסיפור לתחייה.