מתוך יומן העבודה                                                                      ירושלים, 24.5.1937

                     

שוחחתי עם אברהמי קלאר, מפקח בכיר של השוטרים המוספים, וקיבלתי ממנו ידיעות נוספות. מסתבר, שהממשלה חושבת להפסיק את הגיוס למשמר הרכבת, המיועד להיות עתודה לשעת חירום. תחילה הוחלט לגייס ולאמן 700 איש. שמענו, שגנרל דיל דרש עוד 200. עד כאן אומנו 200 ושוחררו וחבורה נוספת של 200 נמצאת עתה באימונים – בסך הכול 400 איש. עניין זה יש לברר עם הנציב העליון.

הראיון עם הנציב ארך קרוב לשעה. ואלה הנושאים שנדונו: מנהל לבית-הספר בהר תבור, ההענקות לצורכי החינוך והבריאות היהודיים, שאלות השוטרים המוספים ומשמר הרכבת, הורדת תיירים בנמל תל אביב, כבישי גישה, עזרה למשק ההדרים, הלוואה לעיריית תל-אביב.

בתחילת הראיון חזר הנציב והעלה את שאלת העצים שנטעו אנשי כפר שמריהו. הוא היה מאוכזב, אמר, כשראה שהעצים שניטעו שם בגן מסביב לג'קרנדה שלו כולם תפוחי זהב. מה טעם יש לנטוע תפוחי זהב בפארק, שבלי ספק יוקף פרדסים מכל עבריו? דמה בנפשך, מחר יהיה משבר בענף ההדרים והפרדסנים יוסיפו להפסיד, ומתיישבים יבואו אל הפארק להשכיח לשעה את דאגותיהם, והנה אך זעזוע למראה העצים האלה, שאין בהם כל תועלת!

לא היה לי אלא להביע את הפתעתי, משום שאני אמרתי להם בפירוש, שהעצים אשר יינטעו בפארק צריכים להיות פיקוסים – עץ נוי שעליו דומים לעלי עץ הדר. אמרתי לנציב שאברר את הדבר מייד ואודיע למזכירו הפרטי. עשיתי זאת מייד כשחזרתי למשרד ולרווחתי התברר שצדקתי: העצים הם פיקוסים ולא תפוחי זהב. מסרתי את הידיעה למזכיר הפרטי וביקשתיו שיניח דעתו של הוד מעלתו, ובלבי הגיתי ו, שתהיה לי זאת הפעם האחרונה לעסוק בעצים של כפר שמריהו...

בסופה של השיחה העלה הנציב העליון רעיון אופייני חדש. לפני כמה ימים, אמר, צילצלו אל בית הממשלה מבית היתומים "שנלר" ושאלו אם יורשה לקבוצה של 100 מתלמידיהם לבקר בגנו של הנציב העליון. הוא הסכים, בתנאי שיבואו רק 50, והוא קיבל את פני הילדים הערבים בכוס תה. לאחר-מכן עלה בדעתו, אולי ירצו גם בתי-ספר יהודיים בירושלים לשלוח את תלמידיהם לבקר בבית הממשלה ובגן. הוא ישמח מאוד לקבל קבוצה של 50 ילדים באחת משעות אחר הצוהרים ולהגיש להם תה. האוכל לסדר זאת בשבילו? קיבלתי עלי בשמחה לעשות זאת.

קריינין, מנהל הסוכנות של "פלשתין אנד אוריינט לויד", פנה בעניין מוזר מאוד. סוכנות אחת, הפועלת מטעם הממשלה האיטלקית, פנתה אל החברה שלו בשאלה אם מוכנה החברה לקבל על עצמה לארגן השתתפותם של ארץ-ישראלים ומצרים ביריד של בארי הקרוב לבוא. הכוונה היא כנראה לשוות ליריד זה הפעם חשיבות מדינית. ימים מיוחדים יוקרשו לכבודן של ארצות שונות המשתתפות ביריד. [---]. תפקידה של חברת לויד יהיה להבטיח באותם "ימים" השתתפותם של נציגים מדיניים ומסחריים נכבדים מאותן ארצות. המטרה היא להפגין את כוח המשיכה של אותן ארצות אל איטליה.

יעצתי לקריינין לענות, שמפעל יומרני כזה איננו לפי כוחה של הסוכנות שלו.

[---]

ביליתי כמה שעות עם אברהם הרצפלד[1] לסקירת המצב ביישוב שטחי קרקע חדשים בבית שאן, בבקעת הירדן ובמקומות אחרים. עד עתה הוקמו מאז המאורעות שבע נקודות חדשות: כפר המכבי במפרץ חיפה, בית שערים ממערב לנהלל, תל עמל, השדה [שדה נחום] ובית יוסף באזור בית-שאן, מסדה ועין-הקורא [שמו הקודם של קיבוץ שער-הגולן] בגוש צמח ממזרח לירדן.

יישובים שנוסדו לפני המאורעות, אך עדיין זקוקים לעזרה כדי שאפשר יהיה לראות בהם לפחות ראשית התיישבות, הם חיטין (יהודי בולגריה), כפר אלרואי (יהודי כורדיסטאן), הזורע (חלוצים מגרמניה) ושער העמקים (השומר הצעיר מיוגוסלביה). אליהם יש לצרף את ארגון מסדה, העומד להתיישב בעזרת פיק"א על שארית קרקע ביבנאל.

לסוג רחוק יותר, אבל, לפי הרצפלד, קרוב להתממש תוך השנה הזאת אם יושלמו כמה סידורים משפטיים וכספיים, שייכות חמש תוכניות אלה: התיישבות ארגון מולדת (עולים מגרמניה) על אדמת טייבה מצפון-מזרח לעין-חרוד, קיבוץ בניר (השומר הצעיר מאמריקה) בג'וערה מדרום ליקנעם, בתלם (עולים מגרמניה) על אדמת צמח ממזרח לכנרת, ארגון מנחם באידנבה, ממזרח לבאר-טוביה ושער הנגב (עולים מגרמניה) ליד גדרה.

תנאי ביטחון והיעדר כבישים באזור בית שאן מחייבים להעלות על הקרקע שלוש-ארבע נקודות בבת-אחת. חמש קבוצות מועמדות מסוג זה כבר מוכנות [---] בסך הכל אפשר, לדברי הרצפלד, להקים על האדמה שכבר נרכשה בבית שאן 12 יישובים, דבר העשוי לשנות כליל את פני החלק הזה של הארץ, תחילה מבחינת האוכלוסייה, ובבוא השעה – מבחינה חקלאית. אבל יישובן של ארבע–חמש הנקודות הראשונות מצריך הוצאה של 150,000 לירות, בכלל זה 30,000 לירות לסלילת כביש שיחבר את כל היישובים, כדי שלא יהיו תלויים בעיר בית שאן. מבחינה מדינית ומתוך ראיית עתידנו בחלק זה של הארץ, חיוני הוא בהחלט שנהיה חזקים ורבים ככל האפשר בעמק בית-שאן עוד לפני צאת הדין-וחשבון של "הוועדה".

שמעתי מפי הרצפלד, שנחמני[2] נושא ונותן בדבר ברית-שלום עם השבט הערבי, שאחד מבניו נהרג בידי שוטר מוסף בבית יוסף. זה יעלה לנו, כלומר למחלקה המדינית, כ-300 לירות.

 

הערות