מתוך יומן העבודה - ירושלים, 21.5.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - ירושלים, 21.5.1937

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                      ירושלים, 21.5.1937

 

חקרתי מפי קפלן את מצב הדברים בעניין שמירת השבת ביישובינו. דעתו היא, שהתמונה שציירה לפני המשלחת אתמול, מתעה. ההנהלה התערבה בכל מקרה של הפרת ההוראה על שמירת שבת, שהובא לידיעתה, ובדרך כלל הוטב המצב.

ששון הביא את החוברת הערבית החדשה שלנו שיצאה זה עתה, והוא גאה עליה, בצדק. היא עושה רושם נאה מאוד – 120 עמודים משופעים טבלאות סטטיסטיות ואסמכתאות. שם החוברת "כלכלת היהודים והערבים בארץ-ישראל". היא תישלח עכשיו לפי מאות מַענים בארץ-ישראל ובארצות השכנות ותהא מצויה למכירה בארץ, במצרים ובסוריה. המחלקה הערבית נתבקשה להשתמש בקשריה ולהבטיח מאמרים בעיתונות הערבית כדי לפרסם את החוברת.

זוהי החוברת השלישית בסידרה שלנו. הראשונה הייתה הרצאתו של וייצמן לפני "הוועדה המלכותית" והשנייה חיבור על יחסי המסחר בין ארץ-ישראל לבין סוריה. החוברת הראשונה עשתה רושם חזק. היא זכתה לביקורת טובה מאוד בעיתונות המרונית, אך גם בעיתונות המוסלמית נתקבלה יפה, לפי דברי סוכנינו. השנייה זכתה לפירושים נרחבים בעיתונות הסורית והלבנונית, והועתקה במלואה בארבעה עיתונים יומיים. לפי דברי ידידינו היהודים בסוריה, שמה הופעתה קץ לכל הדיבורים בדבר חרם המתארגן בסוריה על סחורות יהודיות מארץ-ישראל.

אהרן כהן הודיע על הצעה חדשה שבאה מיפו. משפחת שנטי,[1] שהשפעתה חזקה ביפו, וביותר בקלקיליה ובכפרים שבסביבתה, מציעה לנו כריתת ברית. בעד תמורה מסויימת, לא צנועה מדי, הם יקימו מפלגה מתונה ויעמידו לרשותנו את העיתון "א-דיפאע". מאחר שלא נתתי מימי אמון בתיאוריה זו של "מפלגה מתונה חדשה", תיאוריה שימיה כימי משטר המנדט, הרי כל מה שהסכמתי לעשות לפי שעה הוא להיפגש עם אבראהים שנטי, עורך העיתון, מסית מפורסם ומנהיג "איסתיקלאל" מן הדור הצעיר. השיחה תהיה בעלת אופי מדיני כללי ושום הצעות כספיות לא תועלינה.

ברנרד ג'וזף חזר מלונדון. בשיחה קצרה במשרד ובשיחה שנייה בביתי בשעות אחר הצהריים הוא מסר לי את החדשות האחרונות על מצב עניינינו בלונדון ועל הופעתו של בן-צבי בטקס ההכתרה.

גרא קרישבסקי[2] מחיפה, לשעבר שוטר וקצין-מחוז, ואחר-כך עובד חברת .I.C.I. [[--- סיפר לי על התקדמותם של שני ארגונים שהוא מנהל בחיפה עם סניפים בתל-אביב: הקצינים לשעבר והלוחמים לשעבר מכל המחנות. הם זכו לקיום ליגלי, אבל מתנהגים באופן מוזר מאוד, כגון אימונים ותמרונים בגלוי. אמרתי לקרישבסקי שאני אבקש מישהו בעל עמדה מוסמכת לחקור בעבודתם של ארגונים אלה, כדי למנוע תקומת גוף מיותר, דבר העלול לגרום צרות.

[יצחק] צ'יז'יק,[3] קצין המחוז של נתניה, בא ללון בירושלים. הדיבורים על פירוק משרד המחוז בנתניה והחזרתו של צ'יז'יק, קצין המחוז שם, לטול-כרם חדלו, כנראה, והנציב העליון בסיורו האחרון דיבר בצ'יז'יק כבקבוע. חשבונות האוצר וספרי האחוזה השייכים לחלק היהודי של המחוז מועברים עכשיו מטול-כרם לנתניה, וכשיצא צ'יז'יק לחופשה, היה הממונה עליו בטול-כרם, חילמי חוסייני,[4] נוהג לרדת לנתניה פעם או פעמיים בשבוע.

הערב ביקרתי בית אגרונסקי,[5] שם פגשתי את גאי.[6] שמעתי ממנו על הצעה מעניינת שהביא לפני לורד לויד[7] בשהותו בפעם האחרונה בירושלים – להפוך את בית-הספר הבריטי לארכיאולוגיה למעין מרכז תרבותי בריטי בפיקוחה של המועצה הבריטית. [---] הבניין יכלול אולם הרצאות, חדרי נופש, ספריה ועוד, וישמש כבית-ועד לדוברי אנגלית, במיוחד לאנגלים וליהודים. לפי דבריו, מצא הרעיון חן בעיני לורד לויד עד מאוד והמועצה שלו [British Council] מעיינת עכשיו בדבר. הוא גם סיפר על תוכנית שנדונה בחוגים מסויימים בדבר ייסוד אוניברסיטה בריטית בארץ-ישראל או בקפריסין, שתשמש משקל-נגד לאוניברסיטה האמריקנית בבירות.

לדעתי, אוניברסיטה אנגלית בירושלים תתחרה ללא צורך באוניברסיטה שלנו, והקו שלנו צריך להיות לשכנע את המועצה שמוטב לה לסייע בהקמת פקולטה אנגלית בתוך האוניברסיטה העברית מאשר להתחיל במוסדות מתחרים.

כל הלילה עלו זיקוקים מן העיר העתיקה, וכל מסגדיה היו מוארים בשפע לחגיגת יום הולדת הנביא. המופתי וידידיו נתנו כסף לכל הערים ועודדו יוזמה מקומית לחוג השנה את היום הזה ברוב פאר, וכל זאת בזיקה למצב הפוליטי הכללי וכמפגן-שכנגד ליום ההכתרה הבריטי.

 

 

הערות

[1]  משפחת שנטי מיפו – מוצאה מקלקיליה. אבראהים א-שנטי, ראש המשפחה ביפו, ייסד את העיתון "א-דיפאע" (ההגנה) ב-1934 והיה עורכי הראשי. העיתון, שהיה מקובל בקהל המוסלמי בעיקר, נקט עמדה אנטי-בריטית ונטה לפשיזם. בתקופה המדוברת היה מקורב לחוסיינים.

[2]  גרו גרא (קרישבסקי) (1893–1955). יליד רוסיה (לטביה). ב-1903 היגרו הוריו למצרים וב-1914 התגייס לצבא התורכי כקצין. הגיע לא"י בזמן מלחמת-העולם הראשונה. ב-1918, לאחר כיבוש הגליל התחתון, אירגן את משטרת טבריה יחד עם בכור שיטרית. אחר-כך אירגן את משטרת צפת. ב-1925 הועבר לירושלים כאחד מסגניו של סטורס.

[3]  יצחק צ'יז'יק (חורפי) (1907–1959). יליד אילניה (סג'רה). בן למשפחת צ'יז'יק, מראשוני המתיישבים היהודים בגליל (אחותו שרה נפלה בתל-חי ב-1920; אחיו אפרים נפל במאורעות תרפ"ט בחולדה). בוגר גימנסיה הרצליה ואוניברסיטאות שיקגו ו"בית הספר לכלכלה" של לונדון. מראשוני היוזמים והמארגנים של הטיס העברי בא"י. מ-1935 בשירות ממשלת המנדט. קצין מחוז באזור טול-כרם 1935–1939; קצין מחוז ירושלים 1939–1945; קצין מחוז תל אביב 1945–1948. לאחר הקמת המדינה ניהל את נמל יפו והיה זמן-מה ממונה על חבל לכיש.

[4]  חילמי סאלח אל-חוסייני. נולד ב-1890. היה קצין-מחוז בצפת, ג'נין וטול-כרם.

[5]  גרשון אגרונסקי – ראו: כרך א (1936), מסמך 38, הע' 4.

[6]  פיליפ אורד גאי, ארכיאולוג בריטי מעובדי מח' העתיקות של ממשלת המנדט. נשאר בישראל אחר צאת הבריטים ועבד במחלק העתיקות של מדינת ישראל. רעייתו ימימה – בת אליעזר בן-יהודה.

[7]  לורד (ג'ורג' אמברוז) לויד (Lloyd) (1879–1941). דיפלומט ומדינאי שירת במלחמת-העולם הראשונה במצרים, גליפולי, מסופוטמיה, חיג'אז. חבר פרלמנט מטעם השמרנים 1910–1918. מושל בומביי 1918–1923. נציב עליון במצרים וסודאן 1925–1929. שר המושבות בקבינט של צ'רצ'יל במאי 1940.

 

העתקת קישור