מתוך יומן העבודה - ירושלים, 19.5.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - ירושלים, 19.5.1937

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                           ירושלים, 19.5.1937

 

שאול [אביגור][1] בא אל המלון בתל אביב לשוחח בכמה עניינים שוטפים, וביניהם תנאי הביטחון בנקודות חדשות שהוקמו באזור בית שאן, שאלת היחסים עם הערבים באזור החולה והצורך בעזרה כספית, בצורת הלוואה לזמן ארוך, לכפר גלעדי, כדי לאפשר להם החזקת קו האוטובוסים ממטולה לצפת, שאינו נושא את עצמו אלא מתקיים בהפסד. אם הם יבטלו את השירות, יועבר הרישיון מייד לערבים ומכאן ואילך יישאר בידם.

הקבלן מילר מחיפה, יליד הארץ ובעל קשרים מרובים עם ערבים בארץ ישראל, בעבר-הירדן ובסוריה, סיפר שהיו לו בזמן האחרון פגישות עם שיך סורי נודע,[2] ראש קבוצת שבטים השוכנים באזורי הגבול [---] כלומר בסוריה מזה ובערב הסעודית מזה. השיך סיפר למילר, כי בימי המהומות בארץ לחצו עליו מנהיגים ערביים פלשתינאים לסייע במשלוח אנשים או בהספקת נשק. תמיד סירב, אולם לאחר שגבר הלחץ מאוד הלך ליטול עצה מפיו של אבן סעוד, שהוא מכיר, כנראה, בריבונותו אף-על-פי שהוא עצמו יושב בסוריה. אבן סעוד הורה לו להתרחק מצרות. השיך חושב שאבן סעוד איננו עוין אותנו, והוא מציע את עצמו להיות המתווך בינינו, ואילו מילר הציע לשיך רעיון משלו – יִיסוּד חברה יהודית–ערבית, בהשתתפותו של השיך ואישים אחרים מסוגו, שתקבל בקבלנות עבודות גדולות העומדות להתבצע בעתיד הקרוב בפרוזדור הבריטי [בין סוריה וערב הסעודית] ובין נג'ד[3] לבין הארצות השכנות (מוזר הדבר איך עניינים שונים מתרחשים כאחד, ואיך רעיון המנסר באוויר משמש נושא להתעניינות פעילה במקומות שונים). הצעה זו זכתה להד חם מאוד בליבו של השיך והניעה אותו להיות קונקרטי יותר בהצעותיו הוא. בתקופה שבין שתי הפגישות עם מילר הוא כתב, כנראה, לאבן סעוד וקיבל ממנו תשובה האומרת, שהוא מוכן לשלוח אחד משליחיו האישיים למצרים כדי לקיים שם פגישה מוקדמת איתנו, ובעקבותיה ייתכן שייקבע ראיון אי-שם בחיג'אז. השיך עצמו הציע, שקודם לכן תהא לנו פגישה אתו בביירות.

כל העניין, עם היותו קוסם, נראה מעורפל מאוד. השיך הוא איש צעיר ואין לו מוניטין של בעל אופי יציב והתנהגות זהירה. זוהרו הוא עדיין מן האור שנאצל עליו מסבו המנוח, שהיה דמות אימתנית בנוסח ערב הגדולה והעתיקה. השיך היה ליורש הישיר של הסב, לאחר שאביו מת בדמי ימיו. הוא עלול לבנות מגדלים פורחים באוויר אם אך יש סיכוי כלשהו להפיק מזה רווח חומרי. מצד שני, אין ספק שקשריו עם אבן סעוד הם ישירים והדוקים ואפשר להשיג באמצעותו דברים שקשה להשיגם בצינורות הדיפלומטיים הרישמיים. מכל-מקום, לאחר שכבר שלחנו קרני מישוש בכיוון הדיפלומטי, עלינו לנהוג כפל זהירות. הסכמתי, לפי שעה, שבפגישה הבאה עם השיך ישתתף גם נציג שלנו, למשל דוד הכהן.

חזרתי לירושלים. לאורך כל הדרך הייתה תנועה גדולה של צבא ממוכן.

העניין הראשון לעשותו במשרד היה הסידור הסופי של שאלת העץ שהנציב העליון ייטע בכפר שמריהו. הוסכם שייקח אתו אחד השיחים שלו.

לזסלני נודע מפי הבולשת של חיל-האוויר המלכותי, שהאינפורמציה שבידה בדבר מקורו של אי-השקט בחיפה תואמת את גירסתנו ולא את גירסתה של בולשת המשטרה.

נתקבל הדין-וחשבון העונתי הראשון של ר. [יוחנן רטנר][4] על מצב העניינים בארגון המאוחד.[5]

נכחתי בקבלת פנים קטנה לא-רישמית שערכה הקהילה לכבוד חיים סלומון, שקיבל עיטור .M.B.E. היו בה שנים-עשר אנשים ומהם נאמו אחד-עשר. בכל הנאומים באה לידי ביטוי ההערכה החמה והכנה שרוחשים לו כל החוגים. [---] טהון נפגש עם ראע'ב ביי ודן עמו על כמה עיסקאות קרקע. ראע'ב נתון במצב כספי נואש והוא נכסף לבצע עיסקאות אלה, אלא שמצד אחר הוא נתון לטרור ועד היום לא מצא דרך לסיים את העסק בלא שייוודע הדבר. טהון ניסה לדבר אתו בעניינים מדיניים, אך ללא תכלית. ראע'ב כנראה תשוש לגמרי ולא נותר בו עוד אומץ לעמוד בפני המופתי. סיפרתי לטהון על הסירוב מצד עוני עבד אל-האדי, וכי כבה זיק התקווה שהמופתי יהיה מוכן לנהל משא-ומתן. מאחר שאף אחד משלושה אלה, אמרתי, אינו בא בחשבון לגישושי התקרבות, הרי שאפשרות להגיע לידי מגע פורה עם חוגים ערביים בארץ-ישראל היא כנראה, לפי שעה, בטלה ומבוטלת.

 

 

הערות

[1]  שאול מאירוב (אביגור) – ראו: כרך א (1936), מסמך 44, הע' 13.

[2]  הכוונה כנראה לשיך פוואז שעלאן, אמיר שבטי רוואלא בסוריה על גבול סעודיה. היה נשוי לאחותו של אבן סעוד.

[3]  נג'ד – רמה מדברית במרכז חצי-האי ערב, מולדת התנועה הווהאבית, שם נמצאת ריאד, בירת ערב הסעודית.

[4]  יוחנן רטנר (1891–1965). יליד רוסיה. עלה ב-1932 ונתקבל כפרופסור לארכיטקטורה בטכניון. היה יועץ הסוכנות בהקמת יישובים חקלאיים ובענייני ביטחון. 1938–1939 ראש המיפקדה הארצית של ה"הגנה". 1947 – חבר הפיקוד העליון. עם הקמת צה"ל היה ראש אגף במטכ"ל ואלוף. אחר-כך נספח צבאי לצירות ישראל בברית-המועצות. תיכנן את בנייני המוסדות הלאומיים בירושלים.

[5]  הארגון המאוחד – הכוונה לאיחוד בין חלק מארגון ב', שפרש בזמנו מן ה"הגנה", לבין ה"הגנה" (החלק ארגון ב', שלא הצטרף לאיחוד, המשיך בפרישתו והפך ל"אצ"ל"). ב-27.4.37 התקיימה בעיריית תל-אביב הישיבה הראשונה של המיפקדה המאוחדת המורחבת. שאול מאירוב ואברהם תהומי נתמנו מרכזים של הארגון המאוחד.

 

העתקת קישור