מתוך יומן העבודה - ירושלים, 15.5.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - ירושלים, 15.5.1937

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                         ירושלים, 15.5.1937

 

[---]

[ראובן] זסלני [שילוח][1] טילפן מחיפה, שכל החנויות הערביות שם ובעכו סגורות. השביתה הוכרזה לתמיכה בשביתת הרעב של האסירים הפוליטיים הערבים בכלא עכו. משלחת של שישים הלכה לראות את פני מושל-המחוז.

לאחר-מכן צילצל אהרון כהן[2] ואמר על סמך ידיעות שאפשר לראותן כמהימנות, שהכוח העומד מאחורי שביתת חיפה הוא כנראה ה"איסתיקלאלים". כבר הודיעו השבוע שעוני ביי נטל לידיו את העניינים במחוז הצפון. הוא עבר שם לפני כמה ימים והיום הוא בחיפה. יש בידינו ידיעות המעידות על פילוג בין אנשי המופתי ובין ה"איסתיקלאלים". הראשונים מתנגדים לכל התמרדות גדולה בשעה זו דווקא. הם מגנים את שביתת הרעב, שהאסירים פתחו בה בלי להיוועץ במופתי. דעתם נחרצת להימנע בכל מחיר ממהומה גדולה. שביתה בחיפה עלולה, לפי דעתם, להביא לשביתה כללית מחודשת, שתשמש עילה לחידוש ההתפרעות. המופתי תקיף, כנראה, בדעתו שלא לעשות זאת לפני שיפורסם הדין-וחשבון של "הוועדה", ואילו עוני ומרעיו סבורים שהשמירה על השקט לא תועיל מאומה לעניין הערבי, ושצריך להיאחז בכל הזדמנות שיש בה כדי ללבות את האש.

כעבור כמה שעות שוב צילצל אהרון כהן והודיענו פרטים מן הראיון שהיה ל"וועד הערבי" עם הנציב העליון. ממקורות ערביים נודע לו, שהנציב הסכים לשחרר שמונים אסירים מכלא עכו; לא כאלה שנידונו במשפט, אלא מסיתים ונכבדים אחרים שנשלחו לעכו לפי הפקודה למניעת פשעים, בעקבות רצח קצין המשטרה הערבי חלים באסטא[3] והמאורעות בצפת.[4] הנציב גם הבטיח לעיין בשחרורים נוספים.

חברי "הוועד" טענו גם נגד מתן רישיונות העלייה, אך לא נודע דבר על תגובת הנציב בנקודה זו.

מצד "הוועד הערבי" השתתפו בפגישה המופתי, ראע'ב נשאשיבי ועיזת דירוזה.[5] הפגישה שימשה דרך אגב הזדמנות לשקם, לפחות כלפי חוץ, את אחדותו של "הוועד הערבי העליון". [---] מספרים, שבקבלת פנים שנערכה זה מקרוב לסולטן של באהארה קם המופתי ממושבו ברגע שהופיע ראע'ב בפתח, יצא לקראתו, חיבקו בחמימות מרובה, הוליך אותו אל מושב הכבוד לימינו של הסולטן והוא גופו פרש אל מושב צנוע יותר.

אשר לתוצאות הראיון עם הנציב העליון, שוב נדמה שהמופתי השכיל בתכסיסיו להראות את אוזלת ידה של הממשלה, ואילו הממשלה חששה להראות את אוזלת ידו של המופתי, וכל זאת שעה שהמופתי, לפי ידיעות שבידינו, אינו מוכן כלל להפליג בקיצוניות, משום שאין לו כל עניין באי-שקט דווקא עכשיו, אלא שאם באה הזדמנות לידו לסחוט מן הממשלה הנחה, המרסנת את הקיצונים שבמחנהו ומבצרת את מעמדו בעיני חסידיו ללא שימוש בלחץ מרובה, למה יחמיצנה?

שלחנו בדואר אויר ללונדון דין-וחשבון על אפשרויות ההתיישבות בעבר-הירדן, שהוכן בשבילנו בימי ישיבותיה של "הוועדה המלכותית" בידי בן-סמך ערבי רישמי בעבר-הירדן.

[---]

קרוב משפחה של אשתי, העובד עכשיו בראשון-לציון בעבודה חקלאית ועומד להיות מובטל, מסר תיאור מדכא על מצב האבטלה במושבה. סיפור זה זכה באקראי להמשך מפי ד"ר מקס קרויצברגר מהתאחדות עולי גרמניה בתל-אביב, שביקר בראשון ומסר דין-וחשבון קודר מאוד על רבים מאנשי המעמד הבינוני שם, שאין להם עתה שום אמצעי-קיום.

 

הערות

[1]  ראובן זסלני (שילוח) (1909–1959). יליד ירושלים. מפעילי ה"הגנה", עלייה ב' והש"י. מורה בבית-הספר היהודי בבגדאד 1931–1932. ב-1936 החל את עבודתו במחלקה המדינית של הסוכנות. עם קום המדינה עבר למשרד החוץ. ציר ישראל בוושינגטון 1953–1957. יועץ מדיני לשר-החוץ מ-1957 עד מותו ב-1959.

[2]  אהרון חיים כהן – ראו: כרך א (1936), מסמך 8, הע' 6.

[3]  חלים באסטא – קצין בולשת ערבי בחיפה. נרצח ב-15.4.37 יחד עם שומר ראשו בידי טרוריסטים ערבים.

[4]  במאי 1937 היו מספר מקרי תקיפה בצפת. ב-3 במאי נורו יריות אל צפת. ב-9 במאי התנקשו בקצין-משטרה יהודי. הוטלו עונשים על כמה מתפרעים ערביים. הנכבדים הערביים זומנו אל סגן מושל מחוז הצפון והוזהרו שאם יימשכו מעשי-האלימות יינקטו אמצעים חריפים נגד המתפרעים.

[5]  עיזַת דירוזה/דראוזה – יליד שכם. ממייסדי מפלגת "איסתיקלאל" בארץ ישראל ב-1932. שיתף פעולה עם המופתי. ב-1936 מזכיר המועצה המוסלמית העליונה וה"וקף". מראשי מארגני מאורעות 1936. מזכיר הוועד הערבי העליון. ב-1937 מראשי ה"מיפקדה" הערבית שישבה בדמשק. בשנות מלחמת-העולם השנייה היה בתורכיה ושיתף פעולה עם הגרמנים.

 

 

העתקת קישור