ראיון עם ג'ון הול, המזכיר הראשי של הממשלה ירושלים, 29.4.1937
סרתי אל מר הול לברכו לאחר שובי, ומצאתיו בדיוק בשיחתו הראשונה עם הבא במקומו מר בטרשיל, אשר הגיע הבוקר.
מר הול פתח בחלקו שבחים לד"ר ב. ג'וזף שהחליפני בהיעדרי. הוא אמר, שמצאו רב-תושייה ונהנה מאוד לעבוד עמו. ומייד שאלני בגילוי-לב לחדשות על מהלך העבודה של "הוועדה המלכותית". הוא ידע שאין לצפות להגשת הדין-וחשבון לפני מחצית או אף סוף מאי, אבל ידיו רפו – מסיבות אישיות – ששמע שלפי האינפורמציה שלנו אין לצפות לפרסום הדין-וחשבון לפני סוף יוני או אף התחלת יולי. זה אישר מה ששמע על-אודות סוף יולי כמועד אפשרי לכינוסה של ועדת המנדטים. מאחר שיהיה עליו להופיע בפני ועדת המנדטים, הוא שיער שכל זמנו בלונדון עד לסוף יולי יהיה תפוס בהכנות למילוי תפקיד זה, וכך תתבטל החופשה שקיווה לבלות לפני העברתו לזנזיבר.
בדרך הטבע התרכזה השיחה סביב תוכנית החלוקה. מר הול הצהיר, שאין לו כל מושג אם יש משהו בשמועות העקשניות על נושא זה. ממשלת פלשתינה-א"י מוחזקת לגמרי באפלה לגבי כוונותיה של "הוועדה". אין לו כל ספק שאנו, בסוכנות היהודית, יודעים הרבה יותר מאשר הם בממשלה. הרי זה לגמרי ברור ש"הוועדה" חיפשה פתרון כלשהו של קבע שמשתמע ממנו שינוי רדיקלי, אבל לדידו השמועות על החלוקה אינן עדות לכך שזוהי אומנם החלטתה השקולה של "הוועדה". אחרי ככלות הכל, הרי עברו כבר שלושה-ארבעה חודשים מאז הודלפה לראשונה השמועה על חלוקה, ואף אם אירעו "דליפות טריות" יותר לפני שלושה או ארבעה שבועות, היה ל"וועדה" זמן למכביר לשנות את דעתה, [---] ייתכן שהיא השתעשעה זמן-מה ברעיון החלוקה, אך זנחה אותו ואימצה מגמות אחרות.
אמרתי, שמלבד ההתנגדות הפוליטית והרגשית לחלוקת ארץ-ישראל, אינני יכול לראות איך תפעל התוכנית מבחינה אדמיניסטרטיבית. היה לי רושם, שהאנשים בלונדון דנים בארץ-ישראל כאילו הייתה מפה ולא ארץ. בכל כיוון שיותוו הגבולות הם יפרידו בין כפרים לבין שדותיהם, שוקיהם ומקומות עבודתם. הגנת קו הגבול ואף הפיקוח עליו בלבד יציגו קשיים עצומים.
מר הול אמר, שלראשונה בבואו לארץ-ישראל היו לו רעיונות בכיוון של חלוקה כלשהי (באומרו חלוקה, התכוון כנראה לקנטוניזציה – מ. ש.). אולם במרוצת הזמן התחיל מבחין עד כמה בלתי-רצוי הוא פתרון כזה, ועתה הוא מתנגד לתוכנית בהחלט. לבד מכל היתר, מעוררת החלוקה את התנגדותו מנימוקים היסטוריים טהורים. ארץ קטנה זו, שעברה תהפוכות כה רבות בהיסטוריה המגוונת שלה, הצליחה להישאר יחידה אחת - פלשתינה – לא רק לגבי עצמה אלא בעיני כל העולם התרבותי. מדוע תיקרע עתה לשניים? למרות זאת, אין הבעיה נראית לו בלתי-ניתנת לפיתרון למעשה. גבול עלול להיראות מלאכותי ובלתי-מעשי בתחילה, אבל במשך הזמן הבריות מתרגלים אליו. הוא הביא לדוגמה את הגבול בין סוריה לעיראק, שהוא עצמו עסק בקביעתו. תחילה הותנה הגבול כקו שרירותי לגמרי בתוך ארץ שעד אז הייתה יחידה גיאוגרפית אחת. כל מי שטיפל בבעיה פסל את קו הגבול כמשהו שלא יצלח לעולם. בכל זאת הצליח הדבר.
הבעתי ספק מסויים לגבי התאמתה של ההשוואה. סוריה ועיראק היו שתי מדינות שונות, הגבול ביניהן מרוחק מאוד ממרכזה של זו ושל זו ולא חצה את עיקר גופה של אף אחת מהן. ארץ-ישראל, לעומת זאת, קטנה מאוד אפילו כפי שהיא, והגבול יבתר אותה במרכזה. הדברים הם כה שלובים כאן, הן כלכלית והן מבחינות אחרות, שאינני יודע כיצד ניתן לקיים גבול כזה.
המזכיר הראשי סבר, שאפשר להתוות את הגבול רק באופן עקרוני אבל לא למעשה. יכול שלא יהיה צורך להמחישו למעשה על-ידי פיקוח.
דבר זה נשמע משונה במקצת, ולא איחרתי להביע את השתוממותי.
מר הול הסביר, די במעורפל, מה היה בדעתו. לאחר שעיקרון החלוקה ייקבע, וגם היהודים וגם הערבים ידעו אל-נכון אלו מחלקי הארץ שייכים להם, יכולים הם להיפגש ולעבד הסכם. מר הול לא הבהיר את דעתו, אבל דומה שהניח כי חלוקה, אף-על-פי שהיא נוגדת את האינטרסים של הערבים והיהודים כאחד, תעניק למרות זאת לכל אחד מהצדדים כוח מיקוח מספיק שיאפשר להגיע להסדר של שלום, וכתוצאה מכך תיעשה החלוקה הממשית בלתי-דרושה.
שאלתי אם מרמז הוא כי תוכנית החלוקה נועדה רק כאמצעי לטיפוח הבנה יהודית–ערבית, ולאחר שתעשה את שליחותה תהיה מיותרת.
מר הול השיב שהוא רחוק מלהניח שזו הייתה הכוונה הממשית. הוא לא אמר אלא שזו יכולה להיות התוצאה האפשרית.
ניצלתי את ההזדמנות למסור למזכיר הראשי על-אודות שיחתי עם עוני עבד אל-האדי, וביקשתיו שיעביר אינפורמציה זו לנציב העליון, שכן התכוונתי בין כה וכה לספר לו על כך.
[---]
מר הול היה מופתע לגמרי בשמעו, שפגישה בין עוני וביני הייתה אפשרית בכלל לאחר כל מה שקרה. הוא אמר שלפי האינפורמציה שבידי הממשלה, ערבים רבים הם בעד תוכנית החלוקה. הוא אף גילה לאחרונה שבעומק לבם הערבים אינם אויבים ללא פשרות ליהודים.
לקראת סופה של השיחה היה נראה שהמזכיר הראשי ייכנע ויקבל את החלוקה אם תוכרז על-ידי "הועדה המלכותית". מכל מקום, סבר, אשר תמליץ "הועדה" חייב יהיה להתקבל על-ידי ממשלת הוד מלכותו בלי להיכנע לאיומים או ללחץ של שני הצדדים. הוא הצהיר שאינו יודע ולא כלום על בחינתה הטריטוריאלית של הבעיה, אבל אמר שהטריטוריה היהודית תכלול בוודאי את כל המחוזות שהם יהודיים בעיקרם, בתוספת "מרחב הגיוני להתפשטות"; - הוא חייך כהרגלו בעוקצנות והוסיף: הכל תלוי כמובן בפירוש המושג "הגיוני".
