דברים בישיבת מרכז מפא"י - ירושלים, 27.4.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  דברים בישיבת מרכז מפא"י - ירושלים, 27.4.1937

 

 

דברים בישיבת מרכז מפא"י                                                            ירושלים, 27.4.1937

 

 

[---]

נקטנו אלו צעדים לקראת המושב הקרוב של ועדת המנדטים, שתדון בשאלת ארץ-ישראל. וייצמן, ד"ר גולדמן וגם דב הוז נפגשו עם אחדים מחברי הוועדה. הרושם הוא שהוועדה תימצא הפעם במבוכה גדולה. אחד מחבריה חושב, שאם יציעו להפסיק את המנדט, אל לה לוועדת המנדטים לחוות דעה, שכן זו שאלה הנוגעת למועצת חבר הלאומים ולא לוועדת המנדטים. [---] נצטרך, כמובן, לעשות כל מה שבידינו להשפיע על ועדת המנדטים, אבל איננו יכולים לקוות שהיא תביא לתיקון יסודי במצבנו.

ועדת המישנה לוועדה האימפריאלית של מפלגת הלייבור הגיעה למסקנה, שיש לקבוע קנה-מידה פוליטי לעלייה היהודית לארץ-ישראל. ההרגשה הכללית היא שהאנשים עייפים מאוד מהסיבוכים בארץ-ישראל, וקשה מאוד לשכנע אותם שהמדיניות בארץ צריכה לשוב ל"סטטוס קוו אנטה".

[---]

מסתבר כי יינתן לנו "שדיול" למחצית השנה הזאת.[---] אבל ברור פחות או יותר מה יתנו במקרה שלונדון תחליט בפרינציפ על מתן "שדיול": יתנו מספר סרטיפיקטים קטן, אולי כמחצית המספר שנתנו בפעם הקודמת. בפעם הקודמת היה ה"שדיול" בין 1,300 ל-1,800 סרטיפיקטים. את צמצום מספר הסרטיפיקטים תסביר הממשלה בנימוקים כלכליים. היא טוענת שנתברר לה, כי חוסר העבודה בין היהודים גדול יותר משציינו בתזכיר שלנו (נדמה לי שהמספר שצוין בתזכירנו הוא באמת יותר מדי קטן); שפועלים רבים משתחררים עכשיו מעבודות הקטיף וההובלה; וכן שחלה החלשה בענפי משק אחרים. [---]

נדמה לי, שהנציב חושב כי "שדיול" קטן מאוד במצב זה טוב יותר לערבים מאשר אי-מתן "שדיול" בכלל. במקרה של אי-מתן "שדיול" יכולים היהודים לטעון שעניין העלייה בכללו מחכה לפתרון של "הוועדה המלכותית", אבל אם יינתן "שדיול" קטן מאוד, ייתכן שמישהו יסביר לערבים ש"שדיול" כזה עכשיו קובע את מידות העלייה להבא.

לפני העלייה הגדולה היו לנו "שדיולים" שראינו בהם מכות פוליטיות. היה פעם "שדיול" בן 300 סרטיפיקטים, אחר-כך בן 400–500, והיו אז הצעות לא לקבל את ה"שדיול". ופעם או פעמים קרה גם שעיכבנו את קבלת ה"שדיול", נערך שבתון מחאה של היישוב וגם פנינו בערעור ללונדון. אני חושב שפנייה ללונדון אינה באה עכשיו בחשבון, כי לא תצלח. השאלה תעמוד לפנינו בצורה פשוטה: לקבל את ה"שדיול" או לא?

ייתכן שמנימוקים פוליטיים יהיה היגיון לא לקבל עכשיו "שדיול" כזה, למען יהיה ברור שאין אנו מתפשרים עם מידות עלייה כאלו. [---] כשלעצמי עוד לא באתי לכלל דעה מוחלטת בעניין זה.

אני עומד לעשות מספר צעדים למשא-ומתן עם ערבים בארץ ובחוץ-לארץ בקשר עם תכנית החלוקה. ברצוני לומר להם, שעניין החלוקה הוא ממשי מאוד, שהיהודים אינם רוצים בפתרון זה, וכי נדמה לנו שגם הערבים צריכים להתנגד לו; ואם אומנם מתנגדים הם, כי אז עליהם להבין שישנה רק דרך אחת למנוע את החלוקה – הסכם בינינו. אינני תולה בשיחות אלה תקוות להסכם קרוב, אבל יש בהן משום קביעת עובדה שלא ששנו לקראת חלוקה, אלא הצענו דרך למנוע אותה על-ידי פעולה משותפת.

השבוע הייתה לי שיחה עם אחד מחברי "הועד הערבי העליון" מראשי ה"איסתיקלאלים" [הכוונה לעוני עבד אל-האדי].[1] לשיחה לא היו כמובן תוצאות ממשיות, אבל היא הבהירה שבאגף זה של המחנה הערבי שורר הלך רוח שעיקרו שלילה מוחלטת ומלחמה בחלוקה עד חורמה, [---] ויחד עם זה, דחייה מוחלטת של כל הסכם עם היהודים שאין עימו ויתור על העלייה. לדעתם, 400,000 יהודים בארץ-ישראל זהו המקסימום שבמקסימום. הדרישה שהיהודים יותרו על העלייה היא דרישה טבעית בעיניהם: העם הערבי צריך להיות תמיד רוב בארץ ולהיות המכריע בגורלה. רוב ממש לא ייתכן בפחות משני שלישים מהאוכלוסייה, והיהודים כבר הגיעו לכדי שליש מהאוכלוסים בארץ. כיוון שהיהודים רוצים להיות רוב, הרי שאין מקום לפשרה והמלחמה תימשך. לא ברור מי ינצח. כל אחד רשאי להיות אופטימי ולחשוב שהניצחון יהיה לצידו. מכל-מקום, גם אם יש פסימיסטים, אין לפניהם דרך אחרת אלא להמשיך את המלחמה, כי זוהי שאלת כבוד לעם הערבי.

[---]

ובכן, אמרתי : מה יהיה? אמר: נילחם! נילחם נגד חלוקת הארץ, נילחם נגד העלייה היהודית, דרך לפשרה – אין.

הוא איננו מקבל "פריטי" כערובה, שכן אם פירושו של "פריטי" הוא רוב יהודי, כי אז צדק ז'בוטינסקי באומרו שהציונות שואפת לעשות את נקודת המבט היהודית למכרעת בארץ-ישראל. ואכן, טוען הוא, אם תגיעו לרוב – זה מוכרח להכריע בגורל הארץ ובצביונה. גם את המשען הגדול שיש לערביי ארץ-ישראל בארצות הסמוכות אין הוא מקבל כערובה (אינני מוסר כאן מה שאני אמרתי לו, שכן הדברים ידועים, אולם מתוך התשובות אפשר לעמוד על השאלות שהצגתי). הוא אמר: לא בידך הוא לתת לי פדרציה ערבית; אין זה גם בידי להגשים עכשיו פדרציה כזאת; היא נמצאת בחביונו של העתיד, ובינתיים מתפקידי לדאוג לארץ הזאת. גם אם תקום אי-פעם פדרציה ערבית, אזי לנו יש עניין בצירוף ארץ-ישראל לפדרציה זו בתור ארץ ערבית, איזה עניין יש לנו בארץ-ישראל יהודית מצורפת לפדרציה ערבית?

כל אלה אינם בסיס להסכם. הוא מצטער מאוד שכך הוא המצב. היחסים האישיים בינינו הם טובים ביותר. הוא תמיד מוכן להיפגש. אין לו טינה כלפי היהודים, יש לו טינה כלפי האנגלים; שכן היהודים עושים לעצמם, הם רואים בכך שאלת חיים, בעוד שהאנגלים משתלטים באמצעותם על הארץ. הערבים לוחמים נגד האנגלים ויוסיפו להילחם נגדם.

בציבור הערבי יש גם חוגים אחרים המדברים, כביכול, על תיווך והסכם עם היהודים, אבל עדיין מוקדם להגיע למסקנות.

בימים אלה ביקרו שני שליחים [דב הוז ואליהו אפשטיין] שלנו בדמשק, נפגשו עם ראש ממשלת סוריה [ג'מיל מרדם], ודיברו איתו באותו נוסח בערך שאני דיברתי כאן. הם הדגישו, שהמלכים הערבים ראו רק שני צדדים בבעיה הארז-ישראלית – את הערבים ואת האנגלים, ושאלוהו אם ברור לו שישנו כאן צד שלישי – היהודים – אשר בלעדיו לא יקום פתרון. תשובתו על כך הייתה חיובית. הוא הביע התנגדות לחלוקת הארץ והבטיח לנסות דברים אל מנהיגי הערבים בארץ-ישראל ולהשפיע עליהם שיבואו לידי הבנה עם היהודים. [---]

האמיר עבדאללה מפליג מחר ללונדון. הוא בעד תוכנית החלוקה, בתנאי שהחלק הערבי יסופח לעבר-הירדן. אם יהיה סיפוח – עוד לא ברור. הממשלה תחליט מה שתחליט והיא תשתדל, כמובן, להקטין ככל האפשר את הניגוד עם עבדאללה, אבל הוא לא יהיה גורם מכריע.

 

הערות

[1]  עוני עבד אל-האדי – ראו: כרך א (1936), מסמך 8, הע' 17.

 

העתקת קישור