מתוך יומן העבודה                                                                             לונדון, 25.3.1937

[---]

ארוחת צהריים בבית וייצמן, עם הקפלנים והיעקבים. יעקבי הוא יהודי עשיר מניו-יורק, העומד עכשיו בראש "המגבית הארץ-ישראלית" "רכישה" חדשה. הבלתי-ציונים הפיצו שמועה שהתפטר, אך נתבדו. יהודי בר-דעת ועושה רושם של אדם הגון, אך טירון גמור בענייני ארץ-ישראל, אם כי סייר בארץ. אדיר חפצו, בעצם, שתוחזר השותפות עם ה"ג'וינט". התחרות עם ה"ג'וינט" היא בעיניו אסון לחיים הציבוריים של יהדות אמריקה ומכה למפעל הארץ-ישראלי. [---] את הטעם הפוליטי והחינוכי שבמגבית ארץ-ישראלית נפרדת איננו מבין.

אחרי שהלכו היעקבים ביררנו עם וייצמן מה הסיכויים להשגת סכומים נוספים להוצאות ביצור וביטחון בארץ, כדרישה הטלגרפית שקיבלנו. נתברר שהסיכויים קלושים.

[---]

דב הוז סיפר לי על פגישותיו עם אטלי[1] ובווין.[2]הראשון סירב להאמין באפשרות שהממשלה תעמיד את הפרלמנט לפני עובדה מוגמרת, ותפרסם את דין-וחשבון "הוועדה" יחד עם החלטותיה לפני שתציג את הדין-וחשבון לדיון בפרלמנט. מכל-מקום, הבטיח לדאוג לכך שתישאלנה מזמן לזמן שאילתות כדי למנוע בעד תחבולה כזו מצד הממשלה.

דב יצא משיחה זו מדוכא מאטלי כמנהיג המפלגה ומאוכזב מיחסו לענייננו. הוא מרוצה יותר מיחסו של בווין; אך אולי זה משום שיש לבווין יחס אישי מיוחד אל דב. [---]

הערות