מתוך יומן העבודה - לונדון, 19.3.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 19.3.1937

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                             לונדון, 19.3.1937

 

בבוקר קראתי ב"טיימס", כי "הוועד הערבי העליון" פירסם גילוי-דעת הקורא לשקט ומגנה מעשי אלימות. מכתבנו-אנו ל"טיימס" בעניין זה ירד לפיכך מן הפרק, שכן ניטל העוקץ מהאשמתנו כלפי מיניסטר המושבות. את השאלה בפרלמנט נשתדל בכל-זאת לסדר, שהרי אורמסבי-גור מסר את הודעתו לפני שיצא גילוי הדעת הערבי.

[---]

נפגשתי לשיחה במשרד-החוץ עם קמפבל מהלשכה המצרית ובגליי (Baggallay) מלשכת המורח התיכון. [---] לפני קהל זה בן שני שומעים הרציתי שעה על כיווני ההתפתחות החדשים במזרח התיכון. הקשיבו רב קשב וגילו התעניינות, אך לא הביעו דעתם אף בהגה קל – לא אישרו, לא סתרו, לא הגיבו, אלא במחמאות לבהירות ההרצאה. יש לבחורים האלה חינוך!

הסברתי את התמורות שחלו בסוריה עם עליית הלאומיים לשלטון. [---] ביתר פירוט ניתחתי את המצב בעיראק. [---] הוספתי וטענתי, כי התפיסה הפאן-ערבית [של הבריטים], שהיא מורשת המלחמה העולמית, אינה הולמת את כיווני ההתפתחות בתקופת שלום ובניין מדינות. זוהי סיסמה, אך לא מדיניות. טעות היא לזהות אנטי-פאן-ערביות עם אנטי-בריטיות. זיהוי זה בא מתוך שמרנות שאינה מבחינה בשינויים המתהווים. כל המדינות הנדונות מעוניינות בידידותה ועזרתה של בריטניה, אך הן מעוניינות בה כחטיבות נפרדות, שלכל אחת מהן צרכים ובעיות מיוחדים. ייתכן לפתח ביניהן קשרי תחבורה ומסחר, אך אין להן כל הכרח חיוני להוות גוף אחד.

בעצם, אמרתי, לא פגשתי עדיין פאן-ערבי המסוגל להסביר כיצד תוגשם שאיפה זו. הלך הרוח הפאן-ערבי, במידה שהוא קיים, מפריע לארצות אלו להתרכז כל אחת בפתרון בעיותיה ובבניין משקה, יוצר קשיים מיותרים ואף אינו מסייע לפוליטיקה הבריטית. ההנחה הרווחת כי המדיניות הבריטית מבוססת על "האחדות הערבית" משווה להרפתקנים הפאן-ערביים משקל וחשיבות שאינם מגיעים להם כלל, פותחת פתח להתערבותם בענייני ארצות אחרות, וגורמת להסתבכויות.

יתר על-כן, מדיניות פאן-ערבית מצד בריטניה תרחיק מעליה בהכרח את המדינות המזרחיות שאינן ערביות ואת המיעוטים שאינם ערביים, או שאינם מוסלמיים, בארצות הערביות. הצבעתי על פרס ותורכיה, המעוניינות שתיהן בידידותה של בריטניה וזו מעוניינת בידידותן. שתיהן מתנגדות לאימפריה ערבית. תיארתי את מצב-רוחם של הנוצרים בארץ-ישראל, בלבנון ובסוריה.

במזרח התיכון, אמרתי, מצויים בריטים המשתחררים מגישה שמרנית ומזיקה זו, אך עדיין רבים הם הדבקים בה. ההתרוצצות והתנודות בעמדתה של בריטניה כלפי הממשלה החדשה של עיראק מעידה על כך. לאמיתו של דבר, תלוי העניין בבריטניה – בידה לאמץ את כיווני הבניין, השלום והשיתוף בעניינים ממשיים, ובידה לבלום את הכוחות ההרפתקניים הדוגלים בלאומיות עקרה ובהשתלטות על אחרים. בריטניה צריכה לתת ידה לכל גורם ממלכתי קונסטרוקטיבי באשר הוא שם.

אינני יודע אם שיכנעתי. על-כל-פנים, הסבתי את דעתם לעובדה שלסוכנות היהודית בירושלים עיניים צופיות לראות את המתרחש במזרח התיכון, יכולת לחדור לפני ולפנים, לבוא במגע עצמאי, לשאוב ממקורות ראשונים, והעיקר – לבדוק את אמיתות הגרסאות הרישמיות המוגשות לנו בתשובה על טענותינו וקובלנותינו. [---]

משם לפגישה נוספת בווייטהול, הפעם במשרד המושבות – ראיון עם אורמסבי-גור. חיכיתי לווייצמן. בבואו נפגשנו במסדרון עם מלקולם מקדונלד[1] (הייתה זו הפעם הראשונה שראיתיו).

כשנכנסנו לחדרו של מיניסטר המושבות נכנסו איתנו סר ג'ון מאפיו וסר קוסמו פרקינסון. היינו אפוא חמישה.

בטרם פתח וייצמן הקדימו אורמסבי-גור בהודעה כי "דבר המלך במועצתו", המגבש את סמכויות הממשלה לשעת חירום, נשלח לארץ ויפורסם בימים אלה. זה ייתן לממשלה כוח לפעול.

וייצמן דיבר במרירות על המצב: העניינים הולכים מדחי אל דחי. הוא אמר כבר לנציב, ויחזור על זאת כאן: אילמלא הכיר את הבריטים היה חושב שמישהו מעוניין להוכיח כי אי-אפשר להגשים את המנדט... יהודים נהרגים יום-יום, ומיניסטר המושבות לוקח את המופתי תחת חסותו ומודיע בבית-הנבחרים שהלה וחבריו גינו את מעשי האלימות. גילוי דעת כזה של "הוועד הערבי העליון" לא היה כלל במציאות שעה שנמסרה הודעת מיניסטר המושבות בפרלמנט. לא יכולנו להבין למה יצא המיניסטר מגדרו כדי להכשיר את המופתי? לנו יש תעודות המוכיחות את אחריות המופתי וחבריו לכנופיות. אנו נמסור אותן לפרסום בעיתונות.

אורמסבי-גור גימגם מילים אחדות, שאמר מה שאמר על יסוד ידיעות שקיבל מירושלים.

וייצמן: זוהי הצרה, שידיעות כאלו מתקבלות מירושלים! הנה, שוחחנו עם הנציב, כעצתך. פתחנו בעניין הביטחון, אך הוא הראה קוצר רוח. חשבנו ששעתו דחוקה, אך התברר כי הוא היה מעוניין יותר לדבר איתנו על חלוקת הארץ. אבל אנו דואגים עכשיו למצב הביטחון! לאמיתו של דבר, אין עכשיו ממשלה בארץ-ישראל. אם מצב זה יימשך, תפקע סבלנותם של היהודים – יפרוץ נחשול כזה שישטוף אותי ואת חברי מההנהלה. בדורשנו הכרזת "מצב צבאי", אומרים לנו שזה בלתי-אפשרי מטעמים משפטיים. אין אני מומחה ולא לי לפסוק בשאלה זו, אבל ברור לי שהכרחית פעולה והיא אינה נעשית. הנה, הייתה לבן-גוריון שיחה עם הול בירושלים. הוא הציע לבן-גוריון להתנחם בכך, שרציחות כאלו הן דבר יום ביומו בשיקגו. מאימתי הייתה שיקגו למופת בעיני ממשלת ארץ-ישראל?

הערתי אני, שתעלולי הגנגסטרים אינם מערערים את קיומה של שיקגו, בעוד שהמשך מעשי הטרור בארץ-ישראל יחריב את הארץ.

הסוף יהיה – המשיך וייצמן – שגם היהודים יתחילו לירות, ואת היהודים חוששני כן תתפסו.

אורמסבי-גור נאנח: זהו בעצם מצב ארור!

וייצמן קבע, שאי-אפשר לחכות בעניין הביטחון עד לפרסום דין-וחשבון "הוועדה".

אורמסבי-גור ענה, שהם אינם מחכים לדין-וחשבון. הנציב נסע עכשיו לארץ כדי לטפל במצב הביטחון יחד עם גנרל דיל.

צר לי – אמר וייצמן – אבל הנציב לא יעשה הרבה. הוא נאחז בסבך ואיננו יכול להשתחרר ממנו. אני מבין שהמצב קשה, אבל אינני חושב שהוא יותר קשה מהמצב בגבול הצפוני-מערבי (של הודו).[2] שם השלטונות עושים משהו, ובארץ-ישראל נהרגים אנשינו יום-יום ואין פעולה ממשית כנגד הרוצחים. מה בצע לדבר על העתיד כשההווה נהרס לעינינו. אינני יכול לשאת יותר באחריות למצב זה.

אורמסבי-גור: תן לנו עוד ימים אחדים. עד עכשיו היו ידינו כפותות על-ידי בתי-הדין. "דבר המלך" החדש מרחיב את סמכויותינו. אל תחשוב שאין אני מבין את חומרת המצב. החזרת הביטחון היא עכשיו עניין ראשון במעלה אצלי.

העירותי, שסכנה גדולה היא אם ישתרר הרושם כאילו הממשלה נמנעת מאחוז באמצעים נמרצים מתוך שהיא מחכה לדין-וחשבון. הצד שכנגד אינו מחכה. יש לנו ידיעות על חזרת הכנופיות לארץ-ישראל.

[---]

[---] פרקינסון העיר כי עד עכשיו נהרגו גם כאלף ערבים.

וייצמן ענה לו, שערבים אלה נהרגו בהתנגשויות עם הצבא, אולם מרוצחי היהודים לא נתפס איש. אין אנו חסידים של עונש-מוות - אמר – אך העובדה שאף רוצח אחד לא הוצא להורג מלמדת על המצב. אנו יודעים שהמשטרה הערבית אינה נאמנה ולכן קשה לכם לתפוס את הרוצחים, אך אין זה מנחם אותנו.

מאפיו העיר, כי הצרה אינה רק שהמשטרה אינה נאמנה, אלא שאהדת האוכלוסים הערבים נתונה לכנופיות.

עניתי לו, שהאוכלוסים אינם אוהדים את הטרוריסטים אלא מפחדים מהם. הם נכנעים לכנופיות בגלל ייאושם מהממשלה. הארץ נחרבת ועיניהם רואות וכלות. הם ישמחו לכל פעולה נמרצת מצד השלטון, שתשחרר אותם מאימת הכנופיות ותאפשר להם לחדול לתמוך בהן.

אורמסבי-גור העיר, שהוא יודע כי הסכנה נשקפת לא רק ליהודים אלא גם לערבים. הנציב סיפר לו שעל ראש עיריית חיפה שומרים עכשיו שישה שוטרים.

הוספתי, שעצם מציאותו של צבא רב בארץ (פי-ארבעה מאשר קודם) – ללא פעולה, מסוכן לפרסטיז'ה של הצבא ושל הממשלה. רע מאוד כשאין לממשלה מכשירי פעולה, אבל גרוע מזה כשהמכשירים ישנם ואין הממשלה משתמשת בהם.

[---]

וייצמן סיפר לאורמסבי-גור מה אמרתי לנציב בעניין ה"שדיול", ואיך הנציב בהה ולא אמר דבר. הוא מכיר את ווקופ זה כמה שנים, ויודע היטב מה פירושו של מבט זה.

אורמסבי-גור לא חיכה למסקנותיו של וייצמן, אלא נכנס לתוך דבריו ומיהר להסביר את המצב (כמי שמעוניין להבליט שאין שום סוד או כוונה זרה): הוא בא למסקנה שאי-אפשר לה, לממשלה, לתת "שדיול" עכשיו, ערב קבלת דין-וחשבון "הוועדה". לפיכך יידחה מתן ה"שדיול" לשבועות אחדים. בינתיים הוא מציע שנמשיך בהכנותינו מתוך הנחה שה"שדיול" ייקבע במאי.

וייצמן השיב, שאם כל העניין הוא דחייה טכנית לשבועות אחדים – לא נעורר בעיה, אך אם הכוונה להפסקת העלייה – נילחם בזה. [---]

אורמסבי-גור הודיע קטגורית, שאין זו הפסקת העלייה. הוא עצמו מתנגד להפסקת העלייה והעלייה לא תיפסק. גם עכשיו תימשך עליית סוגים אחרים מחוץ ל"שדיול". רק ה"שדיול" יידחה עד לאחר הדין-וחשבון.

אמרתי, שאיני מבין את פשר ההפליה בין ה"שדיול" לבין סוגים אחרים. אורמסבי-גור הפסיקני ואמר, שהוא מבין כי אני חושב את העלייה העובדת למקופחת כאן.

עניתי, שאין זו שאלה של קיפוח מעמד אחד בעלייה, אלא קיפוח העלייה בכללה. ה"שדיול" הוא מקור הספקת הפועלים לבניין הבית הלאומי. למה לא יימשך הסטטוס-קוו עד לפרסום הדין-וחשבון?

אורמסבי-גור הסביר, כי אילו ניתן "שדיול" עכשיו היה נותן רק מספר סימלי, שאנו היינו רואים אותו כלעג והערבים היו רואים בו תקדים. [---] ברור שדין-וחשבון "הוועדה" יטפל בשאלת העלייה. ייתכן שיוצעו בו שינויים מכריעים בשיטת העלייה ובמנגנון שלה. הוא מרגיש שלא יהיה נכון מצידו לאשר מתן "שדיול" לפני שנתקבל הדין-וחשבון.[---]

וייצמן אמר, שדחיית ה"שדיול" תהיה מכה קשה לציבור שלנו, בייחוד לתנועה החלוצית בגולה. הוא הזכיר את המצב בפולין ותיאר באיזה קוצר רוח מחכים שם לסרטיפיקטים, וכמה מחבל שם כל קיצוץ בעלייה.

אני הסברתי, שהיהודים בארץ יראו בעיכוב ה"שדיול" פרס לפורעים, ולערבים יהיה בזה עידוד עצום. [---] ה"הבלגה" נתאפשרה רק הודות לאי-הפסקת העלייה. מלבד זה, יפגע הדבר קשה בחיים הכלכליים, שכן יש צורך בידיים עובדות נוספות . [---]

מעניין ה"שדיול" עבר וייצמן לתוכנית ה"חלוקה": כשדיברו איתו ב"וועדה", אמר, הציגו לפניו תוכנית שפירושה – ממדים טריטוריאליים "הגונים", שלטון עצמאי, ומושב בחבר הלאומים. בפי הנציב קיבל העניין צורה אחרת לגמרי – קנטוניזציה בלבוש מפואר. להווי ידוע אפוא שתוכנית כזו לא נקבל לעולם – נילחם בה בכל כוחנו.

אורמסבי-גור אמר, שאין לו שום קשר עם "הוועדה" ואינו יודע מה אומרת היא להציע, אך בטוח הוא שהנציב לא התכוון לתוכנית מצומצמת כפי שמספר וייצמן.

כשקמנו ללכת אמרתי לאורמסבי-גור, שעדיין לא שמע מאיתנו את המלה האחרונה בעניין ה"שדיול". בעליזות רבה, השיב, שהוא בטוח כי עוד ישמע וישמע. [---]

עייפתי מהיום הגדוש, אך דווקא משום כך לא יכולתי להירדם, ועד אור הבוקר כתבתי את יומני "המפגר".

 

הערות

[1]  מלקולם מקדונלד – ראו: כרך א (1936), מסמך 3, הע' 5.

[2]  שבטים באזור זה מרדו בשלטון הבריטי מספר פעמים לרבות ב-1937. לדיכוים השתמשו הבריטים בחיל רגלים גוּרקי והודי ובהפצצות מן האוויר.

 

העתקת קישור