מתוך יומן העבודה לונדון, 18.3.1937
אמש חזרתי בטיסה ללונדון, שוב יחד עם דוד הכהן הפעם נשבו רוחות חזקות והאווירון טולטל כהוגן. יצאתי ממנו כשראשי סחרחר.
במלון מצאתי מכתב מסיידבותם: דעת אנשי מערכת "פלשתין ("(Palestine"[1] היא שיש להראות את המסמכים [על קשרי "הוועד הערבי" עם הכנופיות] לכל מי שאפשר בממשלה ובצבא, בירושלים ובלונדון, לרבות ראש "הוועדה", ויחד עם זה לפרסמם.
בהיעדרי התייעצו דב הוז ולוריא עם ניימיר בעניין זה – הוא בעד מסירה לפרסום.
בבוקר, במשרד, סיפר לי וייצמן מה נתחדש אצלנו: נודע לו עיקר תוכנה של עדות צ'רצ'יל לפני "הוועדה". עדותו הייתה ציונית. הוא דרש עלייה לפי יכולת הקליטה והתנגד לתוכנית החלוקה. לווייצמן הייתה שוב שיחה עם לויד ג'ורג' על עדותו, שתימסר רק אחרי הפסחא. עד אז ייתכן שייפגשו שנית.
אתמול נפגש וייצמן עם ארמסטרונג,[2] מחבר הספרים הנודעים על כמאל אתא-תורכ ועל אבן סעוד, שהציע דרך רמיזה את שירותו לגבי גיבורו השני.
הוא נפגש גם עם אנדרוס, אנגלי ממקורביו של גנדי, ידידו של קלנבך. תוך השיחה איתו נגלתה לו אפשרות של שיתוף-פעולה בינינו ובין התעשייה ההודית באמצעות "מכון זיו".[3] הרעיון הוא לנצל אמצאה של"מכון זיו" יש עליה פטנט לשם תעשיית מזון סינתטי מנופת, אשר כמויות עצומות ממנה מתבזבזות בהודו ללא שימוש. אנדרוס עומד להפגישו עם אנגלי הקרוב לעניינים אלה בהודו.
בתוך הדואר שנצטבר במשרד בהיעדרי מצאתי מכתב מגרייבס. הוא עמד בדיבורו וסידר לי את הפגישות עם אנשי משרד החוץ ועם לידל-הארט. תחילה חששו אנשי משרד החוץ שמא יש לי טענות על משרד המושבות, ולא יהיה נכון מצידם לשמוע קובלנות על משרד אחר. גרייבס אמר להם, שישמעו על מצב הארץ ולא ביקורת על הממשלה. נחה דעתם.
[---]
ג'וזף טילגרף מירושלים, שהם הראו את המיסמכים להול.
טלגרמה שנייה מירושלים דורשת תגובה בפרלמנט על הודעתו של אורמסבי-גור ביחס להתנגדות "הוועד הערבי העליון" לאלימות[4] (הודעה זו נמסרה על-ידיו בהיותי בפריס). לוריא התחיל פועל בעניין זה. [---]
אחר הצהריים נפגשתי עם ורבורג.[5] נכחו גם הכסטר, קארף[6] ומזכירו של ורבורג.
ורבורג פתח בהבעת הערכה אישית לעבודתי, למסירותי וכו'. אך אין הוא יכול, אמר, לעבור בשתיקה על דברים שאינם בסדר מבחינה פוליטית בגלל הערכתו לאנשים. הכרחי להחזיר את השוויון בין ציונים ללא-ציונים בהנהלה. בלי זה לא יישארו בסוכנות – זוהי החלטתם. את פיהם אין שואלים ומעמידים אותם בפני עובדות. כשהם מעמידים שאלה לבירור אומרים להם: עכשיו מצב מיוחד – אתמול הייתה זו סכנת המועצה המחוקקת, היום "הוועדה המלכותית", מחר מי יודע מה! דורשים מן הלא ציונים ויתורים בשם האחריות הלאומית והחזית המאוחדת; ונעשים בשמם מעשים אשר אין להם מושג עליהם. הם לא יסבלו זאת עוד. מצב זה מוכרח להיפסק.
ראיתי שהחוטים מתוחים מאוד והחלטתי לכבוש את יצרי בשיחה זו.
שאלתי : אילו מעשים?
אמר: אפילו הקמת הוועד הפועל [הציוני] המצומצם! היכן מצאנו ועד פועל מצומצם בחוקת הסוכנות ?
הסברתי את ההכרח שהיה במוסד זה והוספתי שהלא יש עכשיו הצעה על אדמינ-קום[7] מצומצם, במקביל לוועד הפועל. אפשר לדון בהצעה זו.
אמר: והגדלת מספר חברי ההנהלה? לנו הובטח שיהיו שוב שלושה שלושה.
אמרתי שאיני יודע על הבטחה כזו. מצבה הפנימי של התנועה הציונית מחייב הנהלה יותר גדולה, והסוכנות בכללה מוכרחה להתחשב בזה.
המשיך: והוספת חברים להנהלה מחוץ למניין? הלא נוצר סבך כזה שאתם בעצמכם אינכם יודעים כמה חברים יש בהנהלה ומי הם. שאלתי את וייצמן ולא ידע לענות. גם אחרים לא ידעו. אפילו קפלן התבלבל.
כאן העיר קארף, שקפלן דווקא לא התבלבל, אבל הוא היה היחיד שידע לענות.
[---]
ורבורג טען, שאוסישקין הוא למעשה חבר ההנהלה. הבינותי מזה שהוא סבור כי על-ידי כך נוסף עוד חבר אחד להכרעה נגד הלא-ציונים והסברתי שאוסישקין אינו מצביע.
הכסטר העיר: אבל הוא משתתף בדיונים ומשפיע.
אמרתי, כי מובן מאליו שאם אוסישקין משתתף בישיבות הרי זה כדי להשפיע, והסברתי לוורבורג את מקומו של אוסישקין בתוכנו ואת ערך השתתפותו בהנהלה לתנועה הציונית, ועל-ידי כך לסמכותה של הנהלת הסוכנות.
אבל, טען ורבורג, כשיסדנו את הסוכנות בציריך היה מוסכם בפירוש שאין לה קשר עם הקרן הקיימת.
הסברתי, כי אוסישקין נבחר לנשיא הוועד הפועל הציוני ובתור כזה, ולא כנשיא הקרן הקיימת, הוא משתתף בישיבות ההנהלה. [---]
לבסוף הגיע לעניין "החמישה" [שניהלו משא-ומתן עם ערבים]: אנשים חשובים הציעו דרך לשלום עם הערבים – ואנו, כביכול, דחינו אותם.
ההאשמה כוונה ישירות כלפי – כביכול דחיתי אותם על דעת עצמי, ההנהלה לא ידעה, והם באמריקה לא ידעו.
הכחשתי סיפור זה, והסברתי איך התגלגל עניין "החמישה". [---]
הכסטר אישר את דברי.
[---]
ורבורג, שרצה לסיים בזה ולעבור לעניין אחר, אמר שאינו נכנס לגופם של דברים, אך דרך הפעולה לא הייתה בסדר.
הפסקתי אותו ואמרתי, כי יכולים אנו להיות חלוקים בדעותינו, אך אין הוא יכול לטעון שהעובדות שאני קובע אינן נכונות. ישנם פרוטוקולים של ישיבות ההנהלה, שבהם רשום הכל.
צריך היה לראות איך נרתעו אנשיו מפני דיבור כזה אליו, שלא יצא בשום פנים מגדר הנימוס.
[---]
אי-אפשר היה שלא להתרשם, כי הוא מתייחס אל חלקם של הלא-ציונים בסוכנות כאל נחלה שירש ממרשל,[8] השייכת כולה רק לו ולאנשיו.
[---]
בשובי למשרד מצאתי דואר רב מארץ-ישראל. נפל עלי יאוש: מתי אספיק לקרוא כל זאת ?
בבואי למלון "להחליף" לארוחת ערב השיגתני יט"א בטלפון: פצצה! ב"ניו יורק טיימס" נתפרסמה טלגרמה מפריס, כי וייצמן ואני נושאים ונותנים עם אישיות ערבית חשובה באירופה על תוכנית של שלום, שיסודותיה - עלייה של 40,000 לשנה לארץ-ישראל ולעבר-הירדן במשך 10 שנים, ואחר-כך פרלמנט וכו' (ברור שמקור הידיעה גורביץ – והראיה הזכרת עבר-הירדן: במשך כל השיחה עם סמנה וחורי, כשהזכרנו כך וכך עולים לשנה, היה מוסיף: לארץ-ישראל ולעבר-הירדן גם יחד. אמרתי ליט"א להכחיש זאת בשמי כדבר שלא היה ולא נברא.
אמרתי ללוריא, שאסור לנו לחכות עד שתסודר שאילתה בפרלמנט על הצהרתו ה"נפלאה" של אורמסבי-גור שחיפתה על המופתי. בגלל סוף שבוע עלולים אנו להחמיץ את העניין. הצעתי, שנכתוב מחר מכתב רישמי ל"טיימס", בשם ההנהלה, ונדאג לפרסומו בשבת בבוקר. [---]
הערות
[1] שבועון שהוצא על-ידי Committee Palestine British מ-1917 עד 1939 בהפסקות קצרות.
[2] קפטן הרולד ארמסטרונג (Armstrong). נולד ב-1892. איש צבא וסופר. מספריו: Wolf" "Grey (על מוצטפא כמאל), Arabia" of "Lord (על המלך אבן סעוד).
[3] מכון זיו – ראו כרך א (1936), מסמך 6, הע' 7.
[4] ב- 17.3.37 אמר אורמסבי-גור בפרלמנט: "עלי להביע את גודל צערי על מעשי הרצח ועל פעולות הטרור והאלימות שפרצו בא"י במשך השבועות האחרונים. יחד עם זה, שמח אני לציין כאן את ההודעות שנתפרסמו ב-10.2.37 מטעם ממלא מקום הנציב העליון מר הול, מטעם המופתי וכמה חברים אחרים של הוועד הערבי העליון, שבהן הובעו רגשי-תועבה למעשים ההם. אולם לאסוננו נמשכו פעולות-הפשע על אף הצהרות אלו". [---]
[5] פליכס ורבורג (1871–1937). יליד גרמניה. בנקאי, עסקן ונדבן. ב-1895 התיישב בניו-יורק. מ מייסדי ה"ג'וינט" ויושב-ראש שלו מ-1914, שנת ייסודו, ועד 1932. מראשוני התורמים לאוניברסיטה העברית בירושלים. עם לואי מרשל יצג את לא-ציונים במשא-ומתן על הקמת הסוכנות היהודית המורחבת. ב-1930 התפטר יחד עם וייצמן. ולורד מלצ'ט מתפקידו כיושב-ראש האדמינ-קום במחאה נגד "הספר הלבן" של פספילד. התנגד לרעיון הקמת מדינה יהודית ולכן לחם נגד תוכנית החלוקה של "הוועדה המלכותית".
[6] מוריס קארף (Karpf). יליד אוסטריה, 1890. עסקן ועובד סוציאלי בארצות-הברית. חבר הנהלת הסוכנות היהודית מטעם הלא-ציונים מאז 1935.
[7] Administrative Committee. עם הקמת הסוכנות היהודית המורחבת בקיץ 1020, שהורכבה מציונים ולא-ציונים, נקבע שהיא תנוהל בידי מועצה שתתכנס אחת לשנתיים (בדומה לקונגרס הציוני) לקביעת מדיניות הסוכנות; בתקופה שבין התכנסויות המועצה, יכונס אחת ל-6 חושים גוף מצומצם יותר – ועדה אדמיניסטרטיבית – שידון בשאלות שעל הפרק ויפקח על פעולות הסוכנות.
[8] לואי מרשל (1856–1929). יליד ניו-יורק. ממנהיגי היהדות הרפורמית בארה"ב. נשיא הוועד היהודי האמריקני 1912–1929. נציג יהדות אמריקה לוועידת-השלום בוורסאי 1919. ממקימי ה"ג'וינט". ניהל מטעם הבלתי-ציונים את המשא-ומתן עם וייצמן על הקמת הסוכנות היהודית המורחבת.
