מתוך יומן העבודה לונדון, 12.3.1937
ביקרתי עם לוריא בצירות הסעודית. קיבלנו המזכיר ד"ר זאדה, מצרי, תרבותי בהליכותיו. התאונן על משכורתו הדלה ועל המושגים המועטים שיש לאנשי מכה לגבי צורכי החיים בלונדון.
לאחר שיחה על דא ועל הא נגעתי בהתערבותו של אבן סעוד בענייני ארץ-ישראל. אמרתי, כי כוונת המלך הייתה בלי ספק רצויה – להשכין שלום – הצרה היא שהוא שומע רק צד אחד ואינו יודע את כל האמת. ואדה ענה, שעלינו להסביר את עמדתנו והמלך ודאי יהיה מוכן לשמוע. הוא סבור שבמשך הזמן יוכלו שליחינו להגיע גם לג'דה, אך בינתיים מוטב להמציא את החומר שלנו דרך הצירות הסעודית במצרים.
הצעתי שבאיגרתו הקרובה יזכיר את דבר ביקורנו ומישאלתנו להביא את ענייננו לפני המלך, וימסור את בקשתנו שתינתן הוראה לצירות בקהיר לקבל אותנו ולהעביר למכה את אשר נמסור. הוא הסכים, אולם לאחר-מכן טלפן ואמר, כי נמלך בדעתו ומצא שלא יהיה זה נכון מצידו להעביר למכה הצעות הנוגעות לצירות הסעודית במצרים. הוא יסתפק רק במסירת דבר הביקור, ואילו את ההצעה על מסירת דברינו למלך עלינו להביא בעצמנו לפני הצירות במצרים.
לארוחת-צוהריים אצל גרייבס[1] מה"טיימס" בביתו. משנישאה בתו הריהו שוכן לגמרי לבדו. [---] הוא סיפר ששוחח עם כמה מחברי "הוועדה" והמציא ל"וועדה" שני תזכירים. אחד על הכוונות שהונחו ביסודה של הצהרת בלפור ואחד על אי-השתתפות ערביי ארץ-ישראל בכיבוש הארץ. [---]
סיפרתי לו על מצב הביטחון, ודיברתי על הצורך להאיר את העניין בעיתונות. הוא אמר שהיה כבר בדעתו לכתוב מאמר בשם "Inaction Military". כשאמרתי לו כי הנציב חוזר – אמר: "כדי לארוז את חפציו". הוסיף שהעורך הראשי שלו שוחח עם ווקופ, וזה עשה עליו רושם שלילי – אדם מחוסר כל חוש מציאות, דבק בעקשנות במושגים שיצר לו בדמיונו. גרייבס סבור כי המצביא צ'טווד[2] הוא מועמד טוב לנציבות.
כשהעירותי שיש בידינו הוכחות לקשר ישיר בין "הוועד הערבי העליון" והכנופיות, וכן שידוע לנו כי הכנופיות חוזרות ארצה, הייתה תגובתו: ודאי מסרתם זאת לממשלה! לא שאלתי לדעתו, והוא לא הציע פרסום.
דיברנו ארוכות על התפתחות העניינים בארצות השכנות. סיפרתי על סוריה, לבנון ועיראק. דברי היו כשיקוי לעצמותיו. הוא אנטי "פאן-ערבי" מובהק, ותומך בתורכיה. הסכים איתי שיש להילחם בתפיסה הפאן-ערבית של הפוליטיקה הבריטית במזרח, כדבר בלתי-מציאותי ומזיק. אמרתי, כי על-ידי מדיניות פאן-ערבית עלולה בריטניה לקומם נגדה את פרס ואת תורכיה, וכי השיטה הנכונה היא ידידות עם כל המדינות במזרח, אבל בתור מדינות נפרדות, בלי לצרפן לגוש לאומי. הסכים לזה בהחלט, אך הרחיק לכת בכיוון של אוריינטצייה פרו-תורכית ואנטי-ערבית. אמרתי לו, כי הערבים קיימים, בתוכנו ומסביבנו, ועלינו להביא בחשבון קודם-כל אותם, ורק נוסף להם את התורכים, הפרסים, וכו'. הסכים לכך, אך כאילו כפאו שד.
שאלתי אם יוכל לעזור לי להביא תפיסה זו לפני אנשי משרד החוץ. אמר שחשוב מאוד לעשות זאת, וקיבל על עצמו לסדר לי פגישה עם קמפבל, מנהל הלשכה למצרים במשרד-החוץ, ועם וורד ממחלקת המזרח הקרוב. [---]
ביקשתי שיקשרני עם לידל-הארט,[3] הסופר הצבאי של ה"טיימס", שהוא כוכב עולה בספרות הצבאית הבריטית והאירופית. הבטיח ברצון.
נפרדנו בידידות רבה. האיש מזדקן במהירות.
שלחתי מכתב לגורביץ' בפריס, שאבוא שמה ביום ב' לברר את עניין המשא-ומתן. הזהרתיו שלא יחייבני מלכתחילה לשום פגישה עם שכיב ארסלאן.
הערות
[1] פיליפ גרייבס (Graves) – עיתונאי. מנהל מחלקת חוץ של ה"טיימט". 1908–1914 - כתב ה"טיימס" בקונסטנטינופול. 1915–1919 – שירת כקצין במצרים, ארץ-ישראל, ערב ותורכיה. סייע לגילוי הזיוף שב"פרוטוקולים של זקני ציון".
[2] פילדמרשל סר פיליפ צ'טווד (,Chetwoode) (1869–1950). בעל עבר צבאי והצטיינות ברבות ממערכות האימפריה: בורמה 1892–1893, דרום-אפריקה 1899–1902, מלחמת 1914–1918. ב-1918 היה ראש המטה של גנרל אלנבי בזמן כיבוש ארץ-ישראל וירושלים.
[3] בזיל לידל-הארט (Hart Liddell) (1895–1970). כתב צבאי של ה"טיימס" ותיאורטיקן צבאי מקורי. מן הראשונים שהגו ופיתחו את הטנק. הוגה תיאורית הגישה העקיפה באסטרטגיה הצבאית המודרנית.
