מתוך יומן העבודה - לונדון, 11.3.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 11.3.1937

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                             לונדון, 11.3.1937

 

ארוחת צוהריים עם קלנבך,[1] בקלוב המלכותי של בעלי אוטומובילים. נכח גם אולסוונגר. קלנבך, אדריכל במקצועו, רווק בן למעלה מ-60, עשיר מופלג – הוא אותו יהודי מדרום-אפריקה, אשר לפני שלושים שנה עמד עם עוד כמה יהודים צעירים בראש תנועת השחרור ההודית בדרום-אפריקה. בחורים אלה יצקו אז מים על ידיו של גנדי, אשר אך זה "נתגלה". קלנבך הוא היחיד מאותה חבורה שנספח אחר-כך לציונות. הוא נשאר ידיד-נפש לגנדי עד היום הזה.

בעצם ימי המאורעות, כשעלתה אצלנו שאלת הפעולה בהודו, והחלטנו לשלוח שמה את אולסוונגר. באו אלי דרום-אפריקאים והציעו שאנסה לגייס גם את קלנבך לשליחות זו. כתבתי לו אז מכתב בלי להכירו – הצגתי לפניו את הבעיה ודרשתי שיתגייס לפעולה. אמרתי שיש בקשר המיוחד שלו עם התנועה ההודית יד ההשגחה הציונית. [---]

הוא פתח בהודעה, כי מכתבי "הרטיט" אותו בשעתו – גרם לו קורת-רוח עמוקה ועורר בו התרגשות. שלא כדעת אולסוונגר, שמצא את גנדי דחוק לקרן זווית מפני השפעתו של נהרו, בטוח קלנבך כי גנדי הוא עדיין המנהיג האמיתי, ועל-כן יש תכלית בנסיעה אליו (הידיעות האחרונות בעיתונים על השתתפותו הפעילה של גנדי בדיון על קבלת הנהלה המדינות בהודו על-ידי אנשי מפלגת הקונגרס מאשרת הנחה זו שלו).

דיברנו על המצב בארץ ובעיות הפעולה בהודו. קלנבך מוכן לבלות בארץ כמה שיהא צורך, לשם "הכשרה", ולמלא בכל אחרי הוראותינו. צריך יהיה לקבלו כראוי, להפגישו עם אנשים, לסדר לו ביקור אצל הנציב. הבטחתי כי יהושע גורדון[2] ואליהו אפשטיין [אילת] יהיו לו לעזר בסיוריו. הוא מעוניין בייחוד בחיי הקבוצה, באשר דבר זה עשוי לדעתו להשפיע על גנדי יותר מכל דבר אחר.

סיפר לי, כי בבוא גנדי ללונדון ל"וועידת השולחן העגול",[3] בא גם הוא, קלנבך, איתו. הם שכרו דירה, פינו אותה מרהיטים, שילחו את המשרתים, היו מבשלים לעצמם ומכבדים בעצמם את הבית.

ועוד סיפר לי שב-1910 נאסר גנדי בדרום-אפריקה. בימי היותו במאסר נזדמן לקלנבך לקנות מכונית, שהייתה אז בחינת חידוש גדול. כשהשתחרר גנדי ממאסרו פגשו קלנבך בתחנת הרכבת עם האוטו שלו. הסתכל גנדי באוטו לא אמר דבר, נכנס לתוכו ונסע איתו יחד הביתה (הוא התגורר בביתו של קלנבך אחת-עשרה שנה!). הגיע הערב וגנדי שכב, כדרכו, לישון על המרפסת. למחרת בבוקר הודיע, כי שנתו נדדה כל הלילה – הוא חשב על המכונית. ולאחר שיקול רב בא למסקנה כי עליהם להיפרד. מכונה נכנסה לתוך חייו של ק., והדבר מוכרח להטביע חותם על כל אורחו – הוא ייזקק מעתה לשירות (עד אז נמנעו מזה), ייפגש עם בעלי מכוניות כמוהו – בקיצור, יחיה חיים אחרים וגנדי יעמוד לו למכשול. החל קלנבך לשדלו, אך גנדי דרש שישרוף את המכונית. לבסוף הסכים שימכרנה. קלנבך העמיד את המכונית ושוב לא נסע בה עד שמצא לה קונה. רק הודות לכך נשאר גנדי בביתו כל עוד התגורר בדרום-אפריקה.

[---]

הערב ניגשתי ל"וועידת ספרד" לברר מפי יארבלום[4] אם ג'מיל מרדם, ראש ממשלת סוריה, נמצא עדיין בפריס. אם אסע לפריס, כדאי להיפגש איתו. [---]

בדרכנו מהוועידה הביתה ראינו – אני ודוד הכהן – אור במגדל הפרלמנט, סימן שהבית יושב. נכנסנו. דנו בתקציב הצי. בפעם הראשונה שמעתי את סמואל הור.[5]

 

הערות

[1]  הרמן קלנבך – ראו: כרך א (1936), מסמך 44, קטע: 15.7.1936.

[2]  יהושע גורדון –  ראו: כרך א (1936), מסמך 8, הע' 14.

[3]  ב-1931 השתתף גנדי כנציגה היחיד של מפלגת הקונגרס ההודית בוועידת שולחן עגול בלונדון, שנועדה למצוא פתרון לבעיית השלטון העצמי של הודו, אך נסתיימה ללא תוצאות.

[4]  מרק ירבלום – נולד ב-1883. נשיאה הראשון של הפדרציה הציונית בצרפת. ממייסדי איגוד האירגונים היהודיים בצרפת ונשיאו. עלה ארצה אחרי הקמת המדינה. עבד במחלקה המדינית של ההסתדרות.

[5]  סר סמואל הור (Hoare) (1880–1959). בהיותו שר חוץ ב-1935 נתפרסם בשל הסכם שערך עם לוואל, שר החוץ הצרפתי על מסירת פרוטקטורט על חבש לאיטליה, בניגוד למדיניות חבר הלאומים שהטיל על איטליה סנקציות. בעקבות ההסכם וסערת דעת ציבור נאלץ להתפטר, אך ב-1937 התמנה ללורד ראשון של האדמירליות, שר הפנים ושר התעופה. השתתף בועידת השולחן העגול על ענייני הודו. נחשב כנציג מובהק של "מדיניות הפיוס". מאז 1944 – לורד טמפלווד.

 

העתקת קישור