מתוך יומן העבודה                                                                               לונדון, 9.3.1937

עוד אמש, בשובי ללונדון, מצאתי מכתב מגולדמן בעניין תוכנית השלום החדשה של גורביץ. אדם זה לא נתן מנוח לוייצמן כל השבוע, עד שמילאנו את ידי גולדמן לשמוע מה בפיו. גולדמן כותב, כי ההצעה היא לשלוח את שכיב ארסלאן לארץ-ישראל ולארצות השכנות לעשות נפשות לרעיון השלום. לדעת גורביץ אפשר להשיג הסכם בתנאים אלה: עלייה של 40,000 לשנה במשך 10 שנים. אחרי תקופת 10 שנים – פרלמנט פריטטי. גורל העלייה לעתיד אינו ברור. אם אסכים לבוא לפריס יוזמן שמה גם שכיב ארסלאן.

הבוקר טילפן גולדמן לשאול מה דעתנו. אמרתי לו כי נסיעה כזו פירושה מאות פונטים, ומי לנו יערוב מה יאמר שכיב ארסלאן ולאיזו מטרה ינצל את הנסיעה. כל ההתקשרות איתו נראית לי פסולה והסיכויים להשיג עכשיו הסכם דמיוניים בהחלט. אף-על-פי-כן, כיון שסמנה ואחרים הוכנסו לתוך העניין, אין להשאיר אצלם רושם כאילו אנו נגד הסבם בכלל ולכן אצטרך לבוא לפריס. איני משער שתצא מזה פגישה עם שכיב ארסלאן, אך אם אראה בה צורך – אודיע.

[---]

התייעצות בחדרו של וייצמן: ברודצקי, גב' דגדייל, ניימיר ואני. וייצמן הציע לדרוש ראיון עם אורמסבי-גור, כדי להציג שוב ובאופן חריף את שאלת הביטחון. דובר על הצורך בפנייה רישמית בכתב, לשם אזהרה והטלת אחריות – אם לפני השיחה או לאחריה.

[---]

אחר הצהריים הכינותי נאומי לאסיפה הפומבית הערב. את תמציתו הכתבתי כדי שתימסר לעיתונים בעוד מועד (אסיפות יהודיות חזקה עליהן להימשך עד שעה מאוחרת, והעיתונאים אינם נשארים עד הסוף).

[---]

נורמן בנטוויץ' מוסר, שוועדת-מישנה של מפלגת הלייבור, שנקבעה לדון בשאלת ארץ-ישראל ולהציע מסקנות, חיברה דין-וחשבון גרוע מאוד מבחינתנו. בוועדה – דרומונד שילס.[1] בנטוויץ' מציע לגייס כוחות במרכז "הלייבור", שימנעו הגשת דין-וחשבון זה. על-כל-פנים, יש לעשות הכל כדי שדין-וחשבון זה לא יקבל גושפנקה רישמית ולא יהפוך לעמדת המפלגה בשאלת ארץ-ישראל.

אחרי חצות הגיעו סוף-סוף דב הוז וגולדה מאירסון [מאיר], שרכבתם נתאחרה. סיפרתי להם קצת מהנעשה כאן. כיבדתי את דב מיד "בחתיכת עבודה" – העניין שמסר עליו נורמן בנוויץ'.

ככל ציוני חשוב העובר דרך טרייסט, הביא איתו דב צרור טענות ועצות מאת ג'וזפה פאנו: תלונה על דרישתנו האולטימטיבית מ"לויד טרייסטינו" שאוניותיו לא תעגונה ביפו; אזהרה שלא לשלוח את גולדמן לרומא, באשר נכונה לו שם קבלת פנים עוינת בגלל דבריו על איטליה (על הפשיזם?) בוועידת ז'נווה; הצעה שאני אבוא לרומא לראות את צ'יאנו. על זה אין מה לדבר.

הערות