מתוך יומן העבודה - לונדון, 21.2.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 21.2.1937

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                                לונדון, 21.2.1937

 

לוריא היה אתמול באוקספורד, הירצה שם במסיבת הסטודנטים היהודים. מלא תהילה לפעילותו של וולטר אטינגהאוזן,[1] מרצה באוקספורד, חברו של ליאו כהן,[2] במשך זמן קצר חולל מהפכה בחיים הציבוריים של הסטודנטים היהודים באוקספורד והכניס רוח-חיים בפעולה הציונית. בכל יום שבת יש להם הרצאה ובכל יום א' בבוקר הם מתאספים-כמה עשרות בחורים לוויכוח חופשי באיזו שאלה יהודית. יושב-ראש אגודת הסטודנטים היהודים הוא בחור יהודי מרוסיה, קומוניסט, שאביו נושא משרה בשירות החוץ הרוסי; ובינתיים לומד הבן באוקספורד. אטינגהוזן אומר עליו שהוא "הולך בתלם" ו"נותן תקוות". בעל האכסניה למסיבות ויכוחים אלו משמש לורד ארלי, בנה של ליידי רדינג, נכדם של רופוס אייזיקס ואלפרד מונד [לורד מלצ'ט]. אטינגהוזן אמר לו: זה שירותך לציונות – תן את שמך ואת חדריך, אליך יבואו כולם. והבחור מושך בעול. לוריא מצא שם כמה בחורים "מבטיחים". צריך יהיה לגשת להציץ בהם.

וייצמן שראה את פיל ואת רמבולד[3] מסר שהם שרויים במבוכה רבה – אינם רואים מוצא מהסבך. לוריא שמע באוקספורד, שקופלנד אמר למישהו כי הוא כבר ניגש למלאכת הכתיבה – משמע שיש להם כבר מסקנות. קשה להאמין בזה.

[---]

בערב בנשף תל-חי של "הבונים" והחלוץ. נעתרתי להפצרת לסיה גלילי[4] ונאמתי (אנגלית) על יום תל-חי ושנת (1936). מקהלת דיבור של קראה אנגלית את הקטע הידוע מנחמיה וקטעים ממגילת רמת הכובש. קראו גם – מקרא ותרגום – את ה"יזכור" המסורתי לגיבורי תל-חי.

משם לקבלת הפנים מטעם "פועלי-ציון" ל"משלחת היוניונים" מאמריקה,[5] באתי באיחור. [---] מהגויים היו [סר ג'ורג'] מידלטון [מזכיר מפלגת הלייבור] ואשתו, בווין[6] ואשתו, סוזן לורנס.[7] אחר-כך בא מוריסון.[8] כיבדוני בנאום. רציתי להניח את התביעה ממפלגת-העבודה במסיבה זו לנואם של המשלחת ונגעתי רק בקצרה בחששותינו לגורל מפעלנו בעתיד הקרוב. זריצקי,[9] שדיבר יחידי בשם המשלחת, עשה את תפקידו באמונה, אך האריך בדבריו ועל-כן הפסיד את קשב שומעיו לתביעה שבאה בסוף. סוזן, שישבה על ידי, התאוננה מאוד על האריכות. בווין נימנם. הרברט מוריסון שדיבר אחרי זריצקי, הקדיש את הטמפרמנט שלו לבחירות המוניציפליות – המערכה שהוא שקוע בה עכשיו. בווין בנאומו הזכיר את דב [הוז] שהציל את המצב ב-1930, על-ידי סבלנותו וקור-רוחו – "בשעה שאחרים איבדו את הראש הוא עבד בשקט", והכריח אותו, את בווין, ללמוד את המנדט ולהכניס את ראשו בעובי הקורה של "הספר הלבן" [של פספילד].[10] בדרך-כלל לא נראָה רצון רב מצד הגויים להתעניין בצרותינו. [---]

 

הערות

[1]  וולטר אטינגהאוזן (איתן) –

[2]  יהודה פינחס ליאו כהן – ראו: כרך א (1936), מסמך 4, הע' 1.

[3]  סר הוראס רמבולד ((Rumbold (1869–1941). דיפלומט. מ-1928 עד 1933 שגריר בברלין. היה שגריר  גם בקהיר בשל ידיעתו בערבית. חבר "הועדה המלכותית" (פיל).

[4]  אלעזר (לסיה) גלילי – ממנהיגי "השומר הצעיר" הצופי חלוצי (נצ"ח) ברוסיה. ממייסדי קיבוץ אפיקים. עסק בחינוך הנוער היהודי לציונות ולעלייה. מפעילי ה"הגנה". מייסד כתב-העת הצבאי "מערכות" ועורכו שנים רבות.

[5]  בראשית 1937 נשלחה משלחת מטעם האיגודים המקצועיים ו"הליגה למען ארץ-ישראל העובדת" בארצות-הברית לבדוק את המצב בארץ-ישראל לאחר המאורעות. תפקידה היה לבטא את אהדת הפועלים היהודים בארצות-הברית ליישוב ול"הסתדרות" וכן להיפגש עם פועלים ערבים. בדרכה חזרה נפגשו חברי הועדה עם איגודי הפועלים בבריטניה ובצרפת.

[6]  ארנסט בווין (Bevin) (1881–1951). התחיל את הקריירה הפוליטית שלו באיגודים המקצועיים. בשנות ה-30 סייע לשינוי במדיניות "הספר הלבן" של פספילד  ונחשב אז כידיד הציונות. ערב מלחמת-העולם השנייה הצליח לשנות את המדיניות הפציפיסטית המסורתית של ה"לייבור" ולבטל את התנגדותו למדיניות הזיון של בריטניה. שר העבודה והשירות הלאומי בממשלת צ'רצ'יל 1940–1945. שר החוץ בממשלת הלייבור של אטלי 1945–1951. עמד בתוקף על ביצוע מדיניות "הספר הלבן" של 1939 ועמד ראש המלחמה נגד ההעפלה. עקב כישלון מדיניותו בארץ-ישראל כינס את "ועידת ארץ-ישראל" בלונדון והכין עבורה את קנטוניזציה של א"י ("תוכנית מוריסון-גריידי"), וכשזו לא נתקבלה הציג את בעיית ארץ-ישראל בפני האו"ם בתקווה להשיג לבריטניה יד חופשית בפתרון בעיית ארץ-ישראל. כשר חוץ נקט מדיניות אנטי-ציונית חריפה והפך למעין סמל של מדיניות זו. אחר מלחמת העצמאות הכיר במדינת ישראל, אך יחסו כלפיה נשאר צונן.

[7]  סוזן ארבלה לורנס ((Lawrence (1871–1947). חברת הפרלמנט מטעם הלייבור. סגן שר הבריאות 1929–1931. ב- 1930 הייתה יושבת-ראש מפלגת הלייבור.

[8]  הרברט מוריסון – ראו: כרך א (1936), מסמך 50, הע' 3.

[9]  מקס מ. זריצקי – נולד ב-1885 ברוסיה. עסקן פועלים יהודי בארצות-הברית. היגר לארצות-הברית ב-1906. מ-1919 נשיא איגוד הכובענים. מ-1926 גזבר "נשונל לייבור קומיטי" למען ארץ-ישראל. ב-1937 נציג במשלחת פועלים אמריקאים לארץ-ישראל.

[10]  על פספילד והספר הלבן שלו. ופרשת דב הוז-מקדונלד.

 

העתקת קישור