מתוך יומן העבודה - לונדון, 16.2.1937
שם הספר  יומן מדיני 1937
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - לונדון, 16.2.1937

 

 

מתוך יומן העבודה                                                           לונדון, 16.2.1937

 

 

הגעתי ללונדון ([נמל התעופה] קרוידון) ב-2.30 אחר הצהריים במקום להגיע אמש. בבואנו למרסיי אתמול בצהרים נודע לנו, כי כל צפון-אירופה מכוסה ערפל והוכרחנו ללון ולדחות את ההפלגה לבוקר. גם היום, בעוברנו על-פני בלגיה, גישש האווירון בערפל כבד. אף-על-פי-כן, הגענו להולנד ומשם לבריטניה בשלום.

באווירון נזדמן לידי גיליון ה"טיימס" ובו קראתי על השערורייה שאירעה במשרדנו בירושלים[1] בבוקר צאתי מהארץ.

בקרוידון פגשני ארתור לוריא[2] ולקחני במכוניתו העירה. מפיו שמעתי דין-וחשבון ראשון על המצב: אין עדיין קשר עם "הוועדה", וייצמן נפגש עם מזכיר "הוועדה" מרטין והבין מדבריו, כי אין לחכות לפרסום המדיניות החדשה עד יוני. [---]

אמש הייתה כאן סעודה של "הלגיון".[3] הנואמים אמרי,[4] סיידבותם,[5] ז'בוטינסקי. גב' דגדייל,[6] שהיתה בין המוזמנים (גם בין המסובים), טילפנה לז'בוטינסקי ודרשה ממנו "לנער את חוצנו" מעושי השערורייה. ז'בוטינסקי סירב: איני יכול לבגוד בנערים שלי, את אינך יודעת את האמת, את שומעת רק צד אחד, אם אגע בעניין זה אצטרך לספר את הכל וכו'. אז דיברה גב' דגדייל עם אמרי, והוא וסיידבותם גינו את השערורייה בנאומיהם.

לפי התרשמותו של לוריא, הצליח ז'בוטינסקי בעדותו לפני "הוועדה" [בלונדון, 11.2.1937].

מקרוידון נסענו ישר ל"רסל סטריט" [ברחוב זה שכנו משרדי הסוכנות היהודית בלונדון], בבואנו למשרד מצאתי את ניימיר[7] ושוחחתי איתו בחטיפה. המסקנה: שום דבר אינו נעשה, כי אי-אפשר לעשות; הכל תלוי ועומד. קבענו להיפגש בערב.

ראיתי את אליהו גולומב[8] ושוחחנו.

ב-4 בא אלי למלון הכסטר. הוא מפליג מחר בבוקר לאמריקה. טיפל כאן בענייני החוּלה – היה יחד עם ד'אביגדור גולדסמיד[9] אצל פרקינסון.[10] פרקינסון אישר כי מימי קונליף-ליסטר[11] קיים ועומד רצון הממשלה לסייע בהגשמת המפעל, אך שום החלטה רישמית בעניין ההקצבה לא תוכל להתקבל עד שיתברר לאיזו מעמסה כספית תחייב קבלת מסקנותיה של "הוועדה המלכותית" את הממשלה.

הכסטר נפגש עם האריס,[12] לדבריו של זה, כל ימי הנסיעה באונייה לא שוחחו חברי "הוועדה" בענייני ארץ-ישראל. בעיקר היו שקועים במשחק ברידג'.

באחד הקלובים נפגש הכסטר במקרה עם לורד לוגארד[13] וזה שאלו אם יסכימו היהודים לפתרון שלערבים לא יהיה רוב פרלמנטרי (ניסוח שלילי של "פריטי"). הוא, לוגארד, דיבר או ידבר על זה עם לורד היילי[14] יורש כיסאו ב"וועדת המנדטים" [של חבר הלאומים].

ב-5 אצל וייצמן בביתו יחד עם לוריא. כעבור שעה באה גב' דגדייל ובירכתני בחמימות רבה.

סיפרתי על המצב בארץ, ענייני ביטחון, הלך הרוח בקרב הערבים, שיחתי עם גנרל דיל, התנגשויותי עם הול, וענייני הלבנון ועיראק.

מרטין [מזכיר "הוועדה המלכותית"] אמר לוייצמן, כי "הוועדה" טרם ניגשה לעבודה (הם שמעו בימים אלה את צ'נסלור[15] וישמעו עוד כמה עדים). לפי הערכתו לא יהיה הדין-וחשבון מובן לפני סוף אפריל (מכאן המסקנה, שלרגל ההכתרה [של המלך ג'ורג' ה-6] לא תספיק הממשלה לדון בדין-וחשבון אלא בסוף מאי, והמסקנות תתפרסמנה רק ביוני). מגע יותר קרוב עם "הוועדה" טרם נקבע – הם נתאספו בלונדון רק לפני כמה ימים. גב' דגדייל מרוצה מעדות ז'בוטינסקי. וייצמן אומר על העדות מה שאמר פרופסור פלוני על חיבור תלמידו: "יש בזה הרבה דברים טובים וחדשים, אך הטוב אינו חדש והחדש אינו טוב". גב' דגדייל אינה מאמינה, ש"הוועדה" תוכל להגיע רק למסקנות שליליות – קיצוץ העלייה, הגבלות קרקעיות וכד'. סיפרה גם על המצב בקבינט. אחרי ההכתרה יסתלקו בולדווין[16] ו[רמזי] מקדונלד הזקן. מנוי וגמור שבמקום בולדוין יעלה לראשות הממשלה נויל צ'מברליין. יסתלק גם היילשאם[17] מחמת חוליו. במקומו של זה יבוא אינסקיפ,[18] ובמקום אינסקיפ ייתכן שיבוא צ'רצ'יל לשמש מיניסטר להתאמת השירותים הצבאיים.

הערתי על היעדר קשרים עם נוויל צ'מברליין.[19] הוא אומנם אדם יבש וצר, אך גב' דגדייל סבורה שיחסו אלינו יכול להיות חיובי משום המסורת החזקה של הערצת האב במשפחה זו. גב' דגדייל קיבלה על עצמה לברר אם אמרי יוכל להזמין את נ. צ'מברליין ואת וייצמן לארוחת צהריים.

וייצמן נפגש עם ונסיטרט[20] ממשרד החוץ, ומצאו מלא חששות למצב באירופה. לדעתו יש סכנת התפוצצות עוד השנה. אל ארץ-ישראל הוא מתייחס בעיקר מבחינת כוחות הצבא שהמצב בארץ עלול לגזול מבריטניה.

וייצמן נפגש גם עם אמרי, המתייחס בחיוב לתוכנית החלוקה.

סעדתי ארוחת-ערב עם ניימיר בקלוב אתנאום.[21] הוא אינו רואה אפשרות של פעולה ממשית עכשיו, אלא אם כן יש לנו איזו הצעה מסויימת שברצוננו לעשות לה תעמולה בחוגים מתאימים. "הוועדה" לא תושפע מסתם מדינאים. היא תקשיב רק לדעותיהם של בעלי ניסיון מיוחד במינו, או של אלה שיהיו אחראים בעתיד להגשמת המדיניות. כל אדם אחר גם לא יעז לחוות דעה ולהציע הצעות, כי חברי "הוועדה" יאמרו לו שהם בקיאים ממנו. לשוחח עם אנשים באופן כללי ולהזהיר על הסכנות הנשקפות לנו – אין כל טעם ותכלית. אנשים בעלי משקל שקועים בדאגות יותר חמורות מבחינת בריטניה, ושיחה בעלמא בענייני ארץ-ישראל לא תרתק את תשומת ליבם. הם גם לא יבינו מה אנו רוצים: הלא הייתה אצלנו "ועדה" שדיברנו לפניה בהרחבה; עתה אין לנו אלא לחכות עד שתברר לעצמה מה העניין ותגיע למסקנות. מצד שני, הדבר ירגיז את "הוועדה" אם ייודע לה, כי לאחר שניתנה לנו אפשרות כה רחבה להשמיע את דברינו אנו מטילים בה דופי מראש ומנהלים תעמולה כדי ליצור עליה לחץ פוליטי. דבר אחר אם יש לנו איזו תוכנית ממשית.

הבעתי דעתי, כי ייתכן למצוא אנשים אחדים, שחברי "הוועדה" נפגשים או עלולים להיפגש איתם, ולהימלך בהם, וחשוב מאוד שתגובותיהם של אנשים אלה למה שישמעו מפי חברי "הוועדה" תהיינה לטובתנו ובניגוד לכיוונו של הנציב. שנית, גם בלי קשר ישר עם חברי "הוועדה", חשוב לחזק אווירה ידידותית בציבור ובעיתונות, פן תשפיע "הוועדה" על הסביבה, במקום שהסביבה תשפיע על "הוועדה". מהחוג הצר של "הוועדה" עלולים להסתנן רשמים ומסקנות שליליים. חברי "הוועדה" לא יישארו כלואים בחדריהם בלונדון כשם שהיו בירושלים. הם יבואו בין הבריות במסיבות, סעודות ואסיפות, אנשים ישאלו אותם שאלות, הם ישיבו והדברים יתחילו להתפשט ולעצב דעת-קהל.

[---]

 

לב.ג. [לבן-גוריון]

תלוש את הקטע הזה לאחר שתקראנו:

1. לחיים [וייצמן] נודע, כי ווקופ הולך. הוא ישוב לסדר כמה עניינים ולארוז את חפציו, אך לא יישאר בארץ- ישראל.

2. מרטין אמר לחיים, כי תוכניתו של ק. [קופלנד] אינה ידועה לחברי "הוועדה" – ועדיין לא דנו בה. גם שיחתו של ק. עם חיים בנהלל הייתה על דעתו בלבד.

[---]

תמסור מזה מה שתמצא לנחוץ לאנשי המחלקה ולחברים.

 

הערות

[1]  ב-14.2.37 ב-10.30 בבוקר נכנסו כמה עשרות בית"רים למשרדי הסוכנות בירושלים, התחלקו לחוליות, פרצו לחדרים, שברו, ניפצו, קרעו והיכו כשהם צועקים: "הבו לנו סרטיפיקטים". כ-37 נאסרו על-ידי המשטרה והובאו לחקירה (על-פי "הארץ"). ההתנפלות באה, כנראה, לאחר עדותו של ז'בוטינסקי בפני "הוועדה המלכותית" על "ההסתדרות הציונית האחרת", "המשתמשת לרעה בזכותה לחלק סרטיפיקטים".

[2]  ארתור לוריא – ראו: כרך א, מסמך 38 הע' 1.

[3]  ביום השנה ה-20 ליסוד "גדוד נהגי הפרדות", נערכה בלונדון סעודה לכבוד היחידות היהודיות בצבא הבריטי במלחמת-העולם הראשונה: גדוד נהגי הפרדות והרגימנט היהודי, שכלל את הבטליונים 38, 39, 40 ו-42 של "הקלעים המלכותיים". בסעודה השתתפו: ליאופולד אמרי, יאשיה ווג'ווד, הרברט סיידבותם, זאב ז'בוטיגסקי, בלאנש דגדייל ועוד. כמה מהנואמים הבריטים הגיבו בחריפות על התפרצות הבית"רים למשרדי הסוכנות בירושלים ותבעו יתר שיתוף פעולה בין המפלגות בארץ-ישראל. בתשובה הציע ז'בוטינסקי "ועדת שולחן עגול" בין "ההסתדרות הציונית החדשה" ו"ההסתדרות הציונית".

[4]  ליאופולד ס. אמרי ((Amery – ראו: כרך א (1936), מסמך 13 הע' 3.

[5]  הרברט סיידבותם (Sidebotham) – עיתונאי. כתב בעיתונים רבים, ביניהם: "סנדיי טיימס", ו"דיילי טלגרף". חבר מערכת "מנצ'סטר גרדיאן" וכתב צבאי של "הטיימס". נפטר ב-1940. מחבר הספר: 1918Palestine,  & England

[6]  בלאנש דגדייל – ראו: כרך א (1936), מסמך 24, הע' 1.

[7]  לואיס ניימיר – ראו: כרך א (1936), מסמך 69, הע' 2.

[8]  אליהו גולומב – ראו: כרך א (1936), מסמך 33, הע' 1.

[9]  סר אוסמונד אלים ד'אביגדור-גולדסמיד (Goldsmid) (1877–1940). פעמים צויין לשבח בצבא הבריטי במלחמת-העולם הראשונה. פרש מהשירות בדרגת כבוד של לייטננט-קולונל. יושב-ראש Assocation Jewish Anglo 1921–192. יושב-ראש "ועד שליחי הקהילות" של יהודי בריטניה 1926–1933. יושב-ראש יחד עם ק. פרנקל של מועצת הסוכנות  היהודית 1933–1935. מ-1934 נשיא יק"א.

[10]  סר קוסמו פרקינסון – ראו: כרך א (1936), מסמך 3, הע' 11

[11]  פיליפ קונליף ליסטר (לורד סווינטון) (Cunliffe Lister) – נולד ב-1884. שר המושבות 1931–1935. שר האווירייה 1935–1938.

[12]  דגלס גורדון האריס ((Harris – ב-1936 נתמנה חבר המועצה המייעצת לאדמיניסטרציה הבריטית בארץ-ישראל. מיולי 1936 עד ינואר 1937 היה קצין-קשר עם "הוועדה המלכותית". ב-1938 היה קצין-קשר עם "ועדת החלוקה". יו"ר המועצה לייצור מלחמתי בא"י 1943–1940. ב-1943 ממונה על שיקום המסחר בא"י. פרש מהאדמיניסטרציה הא"י ב-1945.

[13]  לורד לוגארד (Lugard) – נציג בריטניה בוועדת המנדטים שליד חבר הלאומים 1922–1936.

[14]  לורד היילי (Hailey) – מילא תפקידי מינהל בהודו ובאדמיניסטרציה בבריטניה.

[15]  סר ג'ון רוברט צ'נסלור – ראו: כרך א (1936), מסמך 44 הע' 8.

[16]  סטנלי בולדווין ((Baldwin – ראו: כרך א (1936), מסמך 24 הע' 4.

[17]  לורד היילשאם Hailsham)) – החל מ-1922 חבר הממשלה הבריטית. כיהן בתפקידים שונים, ביניהם תובע כללי, מיניסטר המלחמה ו"לורד צ'נסלור". מילא תפקידים דיפלומטיים כנציג בריטניה בועידות שונות.

[18]  תומס אינסקיפ (Inskip) (לורד קלדקוט) (1876–1947). מדינאי שמרני. בין תפקידיו הבולטים: תובע כללי 1928–1929; שר לתיאום ההגנה 1936–1939; לורד צ'נסלור 1939–1940. שופט עליון 1940–1946.

[19]  נוויל צ'מברליין – ראו: כרך א (1936), מסמך 12, הע' 2.

[20]  סר רוברט גילברט ונסיטרט (Vansittart) – מ-1902 בתפקידים דיפלומטיים. מזכירו של שר החוץ קרזון (Curzon) 1920–1924. מנכ"ל משרד החוץ 1930–1937.

[21]  מועדון לונדוני, שימש מקום מיפגש לעיתונאים, מדינאים, אנשי דת וחברה.

 

העתקת קישור