דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                                                     ירושלים, 31.1.1937

  

בזמן האחרון עסקה המחלקה המדינית בקשרים עם הארצות הערביות השכנות והשתדלה לקבל תמונה על הנעשה בהן. היום יוצאים שני שליחים שלנו – א. ששון[1] וא. אפשטיין[2] – לבגדאד כדי לברר במקום את מצב הממשלה החדשה,[3] מדיניותה, והאפשרויות לבוא בקשרים אתה.

בהיותי במצרים היו לי שתי פגישות עם מדינאי כורדי מעיראק, המקורב מאוד לממשלה הנוכחית. בפגישה הראשונה השתתף גם ד"ר וייצמן. מסתמנת תמונה שהממשלה החדשה בעיראק היא יותר עיראקית מאשר ערבית והיא נשענת בייחוד על אלמנטים המתנגדים לפאן-ערביות, ושואפים לברית עם פרס ותורכיה. ממשלה זו עוד לא התבססה ולא רכשה לה עדיין את אמון הממשלה הבריטית. הממשלה הבריטית חושבת את ממשלת עיראק לאנטי-בריטית ופרו-טורקית, ואינה רואה בה משען בטוח במזרח. איש שיחי ביקש כי נשתדל לעזור בעניין זה לממשלת עיראק, ואילו מטרתנו בשיחות הייתה להשיג הוכחות שנוכל להביאן לפני "הוועדה המלכותית" ולפני דעת-הקהל הבריטית, לסתור את הטענה כי המזרח הערבי כולו מתקומם נגד בריטניה בגלל הפוליטיקה שלה בארץ-ישראל. יחד עם העיראקי בא למצרים יהודי, תושב בגדאד, ציוני נאמן, היודע היטב את הנעשה בעיראק. יש לו קשרים טובים עם האנגלים בבגדאד ועם חוגי הממשלה, והוא נחשב בעיניהם לאיש-עיראק. יהודי זה יכול לשמש לנו עזר נאמן.

מצד איש-שיחי הכורדי לא ראיתי לא התלהבות לפאן-ערביות ולא יחס של טינה כלשהי ליהודים. הוא רואה את המפעל היהודי בארץ-ישראל כדבר ריאלי, אשר תיתכן בינו לבין עיראק עזרה הדדית לתועלת שני הצדדים. לדעתו עניין הפדרציה הערבית פועל בפוליטיקה רק כסיסמה ושאיפה, אך אין שום תקווה שיתגשם. לא תיתכן ברית ארצות ערב בלי שאבן סעוד יעמוד בראשה. אבל לא תיתכן גם פדרציה בראשותו של אבן סעוד.[4] רוב העם העיראקי – השיעים[5] – מתנגד לאבן סעוד ושואף להתקרב לפרס. הוא סבור, שטורקיה עולה עתה מחדש על בימת המזרח הערבי ככוח פוליטי חשוב וכובש. למדינות הערביות אין כוח התנגדות לטורקיה. בסוריה ובעיראק כבר מרגישים בלחץ הטורקי.

אגב, שליח אחר של המחלקה המדינית יוצא בימים אלה לטורקיה לשם השגת ידיעות על סכסוך אלכסנדרטה[6] ועל יחסי טורקיה עם ארצות ערב.

 [---] נודע לנו ממקורות סודיים שבא-כוח פרס בז'נבה, שהשתתף בויכוח בחבר הלאומים ואמר כמה מילים לטובת הערבים בארץ-ישראל, הודיע לממשלתו, כי דבריו אלה העמידו אותו במצב לא נוח ולא הועילו לשמה הטוב של פרס. האווירה בז'נבה, אמר, היא בעד היהודים בארץ-ישראל, ואין הוא רואה כל סיבה שפרס תצא מגדרה לנקוט עמדה ידידותית כלפי הערבים בארץ-ישראל, אשר אינה עושה אותה פופולארית כלל. נראה שכתוצאה מהודעה זו קיבל הקונסול הפרסי בארץ-ישראל הוראה מאת ממשלתו שעליו להיות ניטראלי לגמרי ויחד עם זאת לטפח קשרים כלכליים עם היהודים. הזמנתי את הקונסול הפרסי לסעודה וכפי שאפשר היה לשער הוא ניצל את ההזדמנות לשיחה פוליטית. הוא טען כי התרשמותנו שפרס מתייחסת באהדה לערבים בארץ-ישראל מוטעית. פרס איננה בעד הערבים. להיפך: היא מעוניינת בארץ-ישראל גדולה וחזקה, לשם מסחר ולמטרות אחרות, ורק היהודים יכולים להפכה לכוח גדול. בשיחה שהייתה לקונסול הפרסי עם אליהו אפשטיין [אילת] הוא התבטא שממשלת פרס מעוניינת בכך שלא תיווצר מדינה ערבית גדולה בקרבתה, ועל-כן היא למעשה בעלת בריתנו.

עוד אמר הקונסול, כי הערבים בארץ-ישראל רוגזים על פרס באשר לא קיבלו משם כל סעד כספי בימי המאורעות. המופתי, שביקר בפרס לפני זמן-מה, לא הצליח בתעמולתו, כי המומנט הדתי נחלש מאוד בפרס, שנהפכה למדינה חילונית. אכן פרס נשארת מדינה מזרחית ובתור שכזו עליה להתחשב ברגשות מסוימים, ואין היא יכולה להכריז בפומבי על יחסה, אך אל יהי לנו ספק לגבי עמדתה האמיתית. הוא מייעץ לנו שלא להתפעל מהרעש שמקימים הלאומנים הערבים, כי אין מאחוריו שום כוח ממשי [---].

תופעות אלה תשמשנה אותנו במערכתנו בלונדון כדי לנפץ את הדחליל של הפאן-ערביות. ייתכן שבריטניה מעוניינת בהיפך מזה; ואולי גם תראה בניסיונות התקשרותנו עם ממשלות אלו קנוניה נגדה, במידה שהיא רואה בהן גורמים אנטי-בריטיים. [---]

בזמן האחרון נעשה ניסיון מצד הטורקים בלונדון לפנות אלינו לעזרה פוליטית בעניין אלכסנדרטה. לפרופ' ניימיר ומר לוריא היו פגישות אחדות עם שליח הצירות הטורקית בלונדון. גם עניין זה מחייב זהירות מרובה, כי  אסור לנו לקומם את סוריה נגדנו, על-ידי יצירת רושם שאנו חותרים תחתיה.

כמה מחברי "קדמה מזרחה"[7] נסעו למצרים ונפגשו שם עם אנשים שונים ואספו גם מעט כסף לפעולה. בשובם הציעו לייסד במצרים שבועון במגמה מזרחית כללית, שיביא בחשבון גם אותנו כגורם חיובי. כעורך העיתון הציעו את מחמוד עזמי, מצרי, בעל השכלה צרפתית. אשתו יהודייה מרוסיה. מטבעו אינו יכול להסתגל לשום מפלגה. פעם היה ממזכיריו של עדלי פחה,[8] ל"ואפד"[9] לא נכנס, נתן ידו אחר-כך לכדיב עבאס חילמי[10] וניהל אינטריגה נגד המלך פואד.[11] כשגירשוהו ממצרים נעשה נושא-כליו של הכדיב, וביקר גם בארץ-ישראל יחד איתו, לאחר זמן נפל ריב בינו ובין הכדיב. אז התיישב בלונדון, פתח סוכנות לידיעת ענייני המזרח והוציא ירחון באנגלית שהיה נגדנו. העסק נכשל והוא שב מצרימה והחל לעבוד בעיתון ופדי. הוא פובליציסט ממדרגה גבוהה לגבי העיתונות הערבית. לאחר זמן-מה עזב גם את העיתון הזה ועבר לעיתון פרטי. לבסוף נקט כיוון מעין פשיסטי וייסד לעצמו במה חדשה - שבועון בשם "שבאב" (הנוער). גם עסק זה נגמר בכי רע, ומצבו הכספי של עזמי קשה עכשיו מאוד. במשך כל השנים היו לנו קשרים איתו. הוא אדם נאור ונעים להחליף איתו דברים, אך מבחינה פוליטית אין לסמוך עליו. אנשי "קדמה מזרחה" הציעו לשלוח אותו לארצות הערביות, גם כדי שיעמוד על כיוון הרוחות שם לגבי ארץ-ישראל וגם כדי להשיג חותמים לירחון. אם כי לא הייתה לי כל אפשרות להיפגש עם באי-כוח "קדמה מזרחה" לרגל ענייני "הוועדה המלכותית' (ביקשתי לדחות את הפגישה לשבוע, אולם הם סירבו לחכות) לא קיבלתי את הצעתם מהסיבות הבאות:

1. איני מסכים שהנהלת הסוכנות תשלח שליח בשותפות עם "קדמה מזרחה", אם ההצעה לשלוח איש זה היא טובה, אזי יש להודות עבורה ל"קדמה מזרחה", אבל השליח צריך להיות שלנו, והדין-וחשבון שלו - רק לרשותנו;

2. אשר לשבועון - לדעתי איננו צריכים לעסוק בייסוד אורגנים חדשים ומיוחדים, עלינו להשתמש בעיתונים הקיימים זוהי מעמסה כספית כבדה ואחריות גדולה שתוצאותיהן מפוקפקות - על מה יבסס מחמוד עזמי את עמדתו הציבורית במצרים ובקרב הערבים בכלל אם נתקשר איתו ?

אנשי "קדמה מזרחה" הזמינו את עזמי על אחריותם ושלחו אותו לסוריה ולבגדאד, והוא ימסור להם בשובו דין-וחשבון שיגלה בוודאי את הדברים הידועים גם לנו.

[---]

 

הערות