דברים בישיבת מרכז מפא"י תל-אביב, 16.1.1937
"הוועדה המלכותית" מפליגה מפורט סעיד ב-24.1 ותגיע ללונדון בסוף החודש הזה. ב-7.2 ייפגשו חברי "הוועדה" בלונדון וייגשו לעבד את החומר שנצטבר אצלם לקביעת המסקנות. "הוועדה" עומדת לגבות עדות בלונדון ממי שהיו נציבים ומזכירים ראשיים בארץ-ישראל, ואולי גם מאנשים אחרים. עבודה זו תימשך כשלושה חודשים ומסקנות "הוועדה" תהיינה מוכנות כפי הנראה בסוף אפריל. אחר-כך תברר הממשלה את המסקנות האלה, ובסוף מאי או בראשית יוני תחליט על הפוליטיקה החדשה שלה בארץ-ישראל.
בזמן-ביניים זה עלינו לפעול. ברור כי יהיה לנו מגע עם "הוועדה" בלונדון. נרמז לווייצמן פעמיים ושלוש מטעם יושב-ראש "הוועדה", כי מוטב שיהיה בלונדון באותם ימים ש"הוועדה" תעבוד שם. יתר-על-כן, מזכיר "הוועדה" אמר לו, שהלורד פיל[1] מניח כי עוד ייפגש איתו בלונדון. ייתכן כי יהיו לנו עוד דרכים למגע עם חברי "הוועדה", וייתכן ש"הוועדה" עצמה תבקש ידיעות ובירורים נוספים [---] זוהי הזדמנות אחרונה לתקן ולהוסיף דברים [---] ועלינו להשתדל להשפיע על "הוועדה" עד הרגע האחרון. [---] יש גם צורך לפעול בקרב חוגים שונים ולהכשיר אותם לקראת הדין-וחשבון של "הוועדה". בקשר לכך מתעוררת שאלת נסיעתו של דב הוז[2] ללונדון. הוא רתוק כיום לעיריית תל אביב בלי שימלא בה תפקיד חשוב, [---] והן הוא אחד הכוחות הפוליטיים החשובים שלנו.
[---]
נסיעת וייצמן לאמריקה מכוונת לשני דברים: להשתתפות בוועידה שהציונות האמריקנית החליטה לכנס בוושינגטון, ושכבר נדחתה פעמיים, כדי לאפשר את השתתפותו של וייצמן, [---] ולפתיחת המגבית שיוכרז עליה באותה ועידה. [---] אם וייצמן לא ייסע, אזי הכינוס בוושינגטון, שתולים בו תקוות רבות הן מבחינה פוליטית והן מבחינה כספית, יעמוד בסימן שאלה. אבל גם קפלן צריך לנסוע, כי בלי שידריך את האנשים במקום אין לקוות למגבית אפקטיבית.
בן-גוריון חושב לבקר באמריקה להשגת כספים לצורכי הביטחון, לא בשבועות הקרובים, אלא לאחר שתיגמר כאן לגמרי פרשת "הוועדה המלכותית". קיימת הצעה שגולדה מאירסון [מאיר] תיסע לדרום-אפריקה למשך שבועות אחדים, לאותם צרכים.
אני אוכל לצאת ללונדון רק בין אמצע פברואר לאמצע מרס – לא לפני כן ולא אחרי כן, כי בסוף מרס שוב תעמוד שאלת ה"שדיול" וזה מחייב את היותי בארץ.
עומדת גם שאלת הביטחון. אומנם, יש מניחים שעקב הופעת הערבים בפני "הוועדה המלכותית", ועקב השינויים הפוליטיים שחלו בעיראק ובסוריה, לא תפרוצנה בארץ מהומות בחודשים הקרובים, אבל אין לדעת כיצד יתפתחו הדברים לאחר מכן. [---]
אוסישקין דורש שהוועד הפועל הציוני יתכנס לפני פסח ובארץ דווקא. יש היגיון בכינוס הוועד הפועל לפני ההכרעה, כי התנועה צריכה לקבוע את קווי-הפעולה. אבל מקום הכינוס צריך להיות בלונדון, כי שם תיפול ההכרעה. העניינים הגדולים יצאו עכשיו מידי הנציב [סר ארתור ווֹקוֹפּ[3]]. אין הוא דן איתנו עכשיו בשאלות של
Policy Major. לאלה קיימת עתה "הוועדה המלכותית". "כולנו מחכים לשפן שהלורד פיל יוציא מהצילינדר שלו", אומר הנציב. [---]
הערות
[1] לורד וויליאם רוברט וו. פיל (Peel) (1867–1937). סגן מיניסטר המלחמה 1919–1921. שר התחבורה 1921–1922. שר לענייני הודו 1922–1924 ו-1928–1929. יושב-ראש "הוועדה המלכותית" לפלשתינה-א"י 1936–1937.
[2] הוז דוב – ראו: כרך א (1936), מסמך 13, הע' 1.
[3] הנציב העליון – ווקופ, סר ארתור גרנפל Wauchope, Sir Arthur Grenfell – נולד ב-1874. הנציב העליון הבריטי הרביעי בפלשתינה-א"י. מונה לתפקיד זה בנובמבר 1931 אחרי ג'ון צ'נסלור. בתקופת נציבותו הגיעה העלייה לארץ לממדים גדולים. מדיניותו באה עד משבר עם פרוץ המאורעות ב-1936. עם השינוי במדיניות הבריטית כלפי היישוב הוחלף ווקופ במרס 1938 בסר הרולד מק-מיכל. ווקופ נפטר ב-1947.
