פרטיכל
ישיבה ג'/3 של הועדה לענייני חוץ וביטחון, ביום ג'. כ' חשון תשי"א (31.10.50) בשעה 10.00
נוכחים:
חברי הועדה: מ. גרבובסקי - היו"ר, מ. בגין, י. בן-אהרן, ח. בן-אשר, י. גרינברג, י. דובדבני, ד. הכהן, י. הררי, י. כמה, א. לבנה, מ. מינץ, י. מרידוד, י. ספיר, י. ריפתין.
מוזמנים: מ. שרת- שר החוץ, י. שפרינצק- יו"ר הכנסת, נ. ניר - סגן יו"ר הכנסת, א. אברון - מזכיר שר החוץ, ס. רוזטי- מזכיר הכנסת, ק. אהרונוביץ- סגן מזכיר הכנסת.
נעדרו: ז.ארן, ב.אידלסון.
סדר-היום: סקירת שר החוץ על הבעיות העומדות בפנינו בעצרת האו"ם
היו"ר מ. גרבובסקי: אני פותח את הישיבה ומוסר את רשות הדבור לשר החוץ.
מ שרת - שר החוץ: אני רואה שתי נקודות: ראשית המצב הוא כזה שאני חזרתי לארץ על-פי דרישת חברי בממשלה אני כשלעצמי הייתי מעדיף להישאר בעצרת מבלי להפסיק את השתתפות בהנהלת העניינים שם, אבל משחזרתי אני רואה עתה אפשרות לחזור, לפי מהלך הדברים בועדת אד-הוק השאלות הנוגעות לנו במיוחד - בשעה שהחלטתי על נסיעתי -היו צריכות לעלות על הבמה באמצע נובמבר. אני עמדתי בקשר ישיר עם יו"ר הועדה והוא הודיע לי שאחרי גמר עניין לוב תבוא איזו הצעה קובנית, ואחר כך תבוא שאלת אריתריאה. וזה ייקח כ-2 -5 שבועות. זו הייתה ההנחה הראשונה. ההנחה השנייה הייתה שהשאלה הראשונה תהיה שאלת ירושלים, לאור ההנחה הזאת הודיעו לי חברי בממשלה שאם אני רואה הכרח בזה מוטב שאשאר שם. תוך הזמן הקצר שאני פה נתהפכה הקערה על פיה במובן כפול. קודם-כל נתקבלו החלטות חדשות ביחס לסדר יומה של ועדת אד-הוק - והיא אמנם יכולה לשנות זאת בכל עת - והיא קבעה כי מיד אחרי ההצעה הקובנית ידונו בשאלת ספרד. שלכתחילה זה עמד קצת רחוק בסדר-היום ומיד אחרי שאלת ספרד יעברו לשאלות שלנו. קודם שאלת הפליטים. ביחס לשאלת ירושלים אין עוד שום דבר. ובשאלת הפליטים יתחילו לדון אפילו היום או מחר, עכ"פ במשך השבוע הזה אלא אם כן ישנו עוד פעם את סדר-היום, משום-כך, באישור הממשלה, אני החלטתי לחזור מיד ואני יוצא לניו-יורק מחר.
אני אינני רואה לכתחילה הצדקה מיוחדת לויכוח על מהלך הדברים בעצרת - באמצע העצרת. העצרת זוהי חטיבה אחת וברור שאני. חייב במסירת דו"ח אחרי גמר העצרת, וברור שהדו"ח הזה יכול לשמש נושא לויכוח. והיה בדעתי לאחר גמר הדיונים בעצרת, כפי שהיה בשנה שעברתי למסור דו"ח לכנסת. אבל מכיוון שחזרתי וחזרתי על-פנת לשהות שבועיים שלשה לפי כוונתי הראשונה, אינני רואה שום טעם לסרב לנתינת דו"ח פה ולויכוח.
בימי שהותי כאן היו הכול נתונים בשאלת המשבר והאנשים נבלעו בו כליל עד שהגיעו למה שהגיעו אתמול, וכן קפצה עלי עתה הנסיעה הזאת. לפי מצב העניינים כאן שרק היום מתחיל הויכוח ואיננו יודעים איך ייפול דבר, וספק אם זה יגמר היום - אינני רואה פשוט מבחינה מעשית אפשרות לדחוק לויכוח הזה גם ויכוח מיוחד על השאלות שלנו, לאחר שנדברתי אתמול עם יו"ר הועדה לענייני חוץ בפועל, אני רוצה גם על דעתו וגם על דעתי להציע הצעה כזאת: מכיוון שעומד להיות ויכוח על תכנית הממשלה ועל פעולות הממשלה ואני מתאר לעצמי שהמתווכחים בויכוח הזה יגישו בעצמם הצעה לטפל בהזדמנות זאת גם בשאלות חוץ כי אני סבור שבויכוח הזה ידונו גם על הצד הזה של הממשלה אזי גם אני אשתתף בויכוח הזה ואומר מה שיש לי להגיד במהלך הויכוח הזה באופן כזה שלא נפרוץ את המסגרת. אינני יודע אם ההחלטה צריכה להיות כאן, ואינני יודע אם נוכל להימנע מזה, אבל נראה לי שזהו סדור הוגן במצב הקיים, ועל-כל-פנים הסדור המעשי היחיד המתאפשר ע"י מסבות הזמן. זוהי נקודה ראשונה.
הנקודה השנייה: למהלך הברור פה הייתי מציע שנבקש את החברים שלא יראו בזה כל כוונה להקל על-עצמי סתם, אבל נדמה לי שיהיה יותר יעיל אם לא אני אפתח, אלא החברים יפתחו ויציגו שאלות. או ישמיעו קובלנות. כי הדיון פה כרגע איננו בירור מדיניות החוץ של ממשלת ישראל. היות והנושא הוא: הופעת המשלחת בעצרת. יש יתרון אחד לעצרת שהיא פומבית וכל ועדותיה הן פומביות וכל הדברים ידועים הנאומים מתפרסמים. והשאלת ידועות לכולם. ואם אני בא עכשיו להרצות על כל מהלך העניינים. זה יכול לקחת זמן רב כי אצטרך להתפשט על נושאים רבים, ואני בלי ספק אומר גם דברים שהם ידועים, בעוד שמצד שני, אם החברים יפתחו בדיון יאמרו הם את אשר עם לבם והדיון יתרכז בנקודות השנויות במחלוקת שעלייהם אני חייב תשובה ואני עומד לבקרת.
י. כמה: לא ברור אם יהיה דיון וברור פוליטי גם בכנסת, ואותם האנשים ואותן המפלגות שרוצות להעיר, ניתנת להם האפשרות לעשות זאת כאן.
י. ריפתין: אינני רואה טעם להתווכח בישיבה סגורה של הועדה על מה שאמר שר החוץ בפני. כל העולם. אני חושב שמה שנעשה בפומביות - נתווכח על כך בפומביות, בהזדמנות זו או בהזדמנות שנייה. אינני רואה טעם, אפוא, לנהל עתה את הויכוח על מה שנעשה. אבל אני רואה יסוד לדון בשאלות שעדיין עומדות על סדר-יומה של העצרת. אינני חושב שיש טעם כרגע לשמוע דו"ח על מה שקראנו בעיתונים. אבל אני מציע ששר החוץ ירצה על העניינים שעומדים עדיין בסדר-היום של העצרת, ויש עוד אולי איזו שהיא אפשרות להשפיע על מהלך העניינים בעתיד, למשל: ישנן הצעות שונות ששר החוץ הזכיר אותן ושאינן נוגעות לנו -שאלת ספרד, גם זהו עניין שכדאי לדון בו.
מ. שרת - שר החוץ: יתכן שכבר הצביעו על כך אתמול.
י. ספיר: אינני גורס שאפשר לכרוך את הויכוח המדיני עם הויכוח על עניני הממשלה שהוקצבו לו שמונה שעות. אין בזה טעם, ואני מצטרף להצעתו של י. ריפתין בהנחה נוספת שהויכוח על מדיניות חוץ נערך גם בהעדרו של שר החוץ והתשובות נשמעו על-ידי ראש הממשלה, משום כך אני מצטרף לדעתו של ריפתין שנשסע על השאלות שעומדות עוד על סדר היום של העצרת.
י. הררי: אינני חושב שאפשר לכרוך בויכוח היום את העניינים של מדיניות חוץ, וזו גם לא הייתה הכוונה של ועדת הכנסת בשעה שהקציבה 8 שעות לויכוח על תכנית הממשלה. אינני מבין מדוע הדיון על הופעת המשלחת שלנו בעצרת צריך להתנהל באמצע עבודתה של העצרת רק משום ששר החוץ נמצא כאן במקרה. בשעה שהעצרת תסתיים תחזור המשלחת ותמסור דין-וחשבון ואז יערך ויכוח על כל פעולותיה. אני הייתי מבקר דווקא דין-וחשבון שוטף וכולל של שר החוץ, כי כל מה שאנו קוראים בעיתונים הוא מקוצץ ויתכן שלו שמענו את הדברים במלואם הייתה לנו דעה אחרת. הייתי מציע לכן שכל אחד מחברי הועדה יציג עתה את אותם הדברים שהוא רוצה לשמוע עלייהם. אנו לא מוסד מבצע, ואת חוות דעתנו הבענו כבר בתחילת העניינים.
יצחק בן-אהרן: אני מבקש סקירה אינפורמטיבית קודם כל על העניינים היסודיים שיעמדו על הפרק. ב) התכונה לקראת ההצבעות הסופיות, אני חושב שהשלבים של הועדה הפוליטית, ועיקרי השאלות שיגיעו להצבעה סופית במליאת העצרת - עוד יתבררו, והייתי רוצה לשמוע על כך משרר החוץ, ושגם ישמע הערות אחדות מצדנו.
מ. בגין: אם עומדים לכלול את הויכוח על מדיניות החוץ בדיון הכללי בכנסת אנו נשמח מאד להצעה הזאת בתנאי שנגדיל את שעות הדיון .ועדת החוץ צריכה להציע לועדת הכנסת להקציב 12 שעות לדיון.
הי"ור מ.גרנובסקי: אני מניח הנחה שעם שוב שר החוץ מהעצרת יהיה ויכוח על העצרת
מ.בגין: אני מצדד בשמיעת סקירה.
הצבעה
בעד שמיעת סקירה כוללת בעד הצעה להגביל את הדיון - 4
לשאלות שיעמדו על סדר היום של העצרת - 5
סרר-~.$
היו"ר מ. גרוסובסקי: אנו מגבילים את עצמנו דיון בשאלות שתעמודנה על סדר היום. בטרם ששר החוץ נסע לעצרת היה לנו דיון מפורט בכל השאלות שעמדו על סדר היום. והם כ 18–19 במספר. אנו קבענו עמדה ביחס לכל השאלות מלבד אחת: קו 38 כי לא הנחנו שתהיה הצבעה בעניין זה. אם בו אהרון מתכוון לסיכום כל השאלות הרי זה למעשה סקירה כללית.
מ. שרת שר החוץ: קודם כל אני רוצה להעיר לדברי חבר הוועדה בן אהרון. דעת המשלחת הישראלית בהצבעות הסופיות תהיה בהתאם לעמדתה בהצבעות הביניים בוועדה. ההצבעות בוועדה היו שקולות מאד והן מחיבות מאד כי הן נעשו בפומבי. והן נעשו בפומביות לעיני 60 מדינות. שנוי עמדה מהוועדה לעצרת איננו מעיד על יציבות על עמדה ועל חשבון שקול לקביעת עמדה. לכן אם רוצים לדבר על זה צריך לדבר על העבר ולא על העתיד. יש כאן שאלה של עמדה שנקבעה. אשר לשאלות שעדיין עומדות על הפרק אני אגע בשאלות הנוגעות לנו. והן בעיקר שתיים. שאלת הפליטים 2) שאלת ירושלים. ואברר אותן באותו הסדר שכפי שנראה לי תעמודנה בועדת אד-הוק
מ.שרת - שר החוץ: בעיית הפליטים. לפנינו כמה מסמכים. ישנו המסמך האחרון של ועדת הפיוס שהתפרסם. אני חושב שהם התפרסמו לא באופן מוסמך. אבל לאיזה מענייני להיכנס בריב בין המוסדות של או"ם והעיתונות, המסמך הזה נתפרסם במלואו ביום ה' ב-ג'רוזלם פוסט". המסמך הזה מהווה סכנה מסוימת לפי הכרתי, כי הפעם אין לצפות לכך שמוסד בינלאומי אשר ידון תחת לחצים בכוונים שונים ינקוט ב-100% עמדה של צד אחד, גם אם הוא חושב שהעמדה היא צודקת. כך נוהג העולם. בשים לב להגבלות האלה יש לציין את המסמך הזה כסימן התקדמות מבחינתנו ומצדיק את הקו שנקטנו בו במשך החדשים האחרונים - להשקיע קצת מאמץ והסברה כלפי ועדת הפיוס על-מנת להשפיע על מסקנותיה והמלצותיה. נאמר שם באופן ברור כי העולם הערבי מוכרח להסתגל למדינת ישראל, וברור למדי שמדינת ישראל צריכה גם היא לעשות משהו בעניין זה. נאמר שם ביחס לפליטים שכיון שיש החלטה של דצמבר 1948 המחייבת את ישראל להחזיר אותם הפליטים שרצונם לחזור על-מנת לחיות בשלום, הרי ברור שהועדה אינה יכולה למרוד בהחלטה שהיא הרתה וילדה אותה. אבל יחד עם זאת מודגש עניין התיישבות הפליטים בארצות אחרות בצורה שלא היה מודגש עד כה . כמו"כ נאמר שם שאלה שיחזרו ימצאו שם תנאים אחרים לגמרי מאלה שהם עזבו או אלה שהם חושבים שימצאו אותם - רעיון כזה מובע שם. כן מדובר על התיישבות הפליטים בארצות השכנות בעזרת ישראל כפתרון עיקרי של השאלה. ולבסוף מודגש מאד שיש צורך לקרוא לשני הצדדים להיכנס למשא-ומתן ישיר בעזרת הועדת לישוב הניגודים ביניהם. ומודגש מאד העניין שצריך לחתור ליחסים תקינים בין ישראל והמדינות השכנות. אם נזכור את כל כוון הויכוח שהיה לנו עם הועדה שהמטרה היא לא לחתור לקראת פתרון חלקי, אלא הסדר כולל, הרי אנו רואים מבחינה זו קבלת הקו שלנו במידה מסוימת.
פועל עוד מוסד אחד מטעם או"ם בזירה הזאת והוא המוסד המיוחד לענייני פליטים:UNRWA שאנו קוראים לו "סוכנות לסעד ולתעסוקה". הזיקה הדדית בין שני המוסדות האלה איננה ברורה ולא נקבעה באופן מפורש. וכל אחד פועל במדור שלו. יותר משהם קשורים זה בזה באופן ישיר, ויותר משהם קשורים זה בזה באמצעות המוסד המרכז" וזהו או"ם, הם קשורים זה בזה למעשה באמצעות החברים האמריקאים המתקשרים זה עם זה בסטייט דיפרטמנט והסטייט דיפרטמנט בתור נציג של אותה מדינה יודעת מראש כי בסופו שאח"כ היא תשלם את החשבון, כלומר היא תיתן את כספיה אם באופן ישיר ואם על-ידי "מרשל אייד" או מימון- על-ידי או"ם, או על-ידי דולרים, והקונגרס יצטרך להקציב את הסכומים האלה, ואינני יודע אם הסוכנות הזאת אמרה כבר את הכול, אבל היא עומדת להגיש דין-וחשבון, או בצורה אחרת עומדת להגיש את הדברים. אבל אנו יודעים שבתוך הסוכנות הזאת (זוהי גם-כן ועדה) מנסר הרעיון, שלפי דעת הממשלה יש לקדם אותו בברכה ויש לחייב אותו. והרעיון הוא ליצור - במקום שתהיה קופה אחת - ליצור שתי קופות בעניין הפליטים ולהבחין בין שני מיני הוצאות: בין הוצאות הסיוע המאפשר לאנשים להתקיים והמטרה היא להלביש את האנשים ולהאכילם ולתת להם קורת גג לבין קופה המיועדת לסידור סופי של קליטה, זהו יסוד אחד של הרעיון הזה. היסוד השני של הרעיון הזה הוא שהקופה הזאת לא תחכה עד אשר יצטברו בה כל הסכומים הדרושים לסדור סופי של כל הפליטים, אלא בnידה שיכנסו לתוכה כספים היא תתחיל בפעולה (ויכוj דומה היה לנו בשעתו בעניין קרן-הקיימת לישראל). ובכן ההצעה היא שבמידה שיתרכזו כספים בקופה הזאת היא תתחיל לפעול, היא תתחיל ליצור כפרים בארצות השכנות, היא תתחיל ליישב פליטים בארצות השכנות, להקים להם בתי מלאכה וכד'. הועדה אומרת: במידה שיש בישראל (היא לא באה לחייב את ישראל להחזיר) אבל במידה שיש בישראל ערבים הנחשבים לפליטים ז.א שנעקרו ממקומם ודורשים סדור סופי, ויש כאלה שהוצאו ממקומותיהם תוך כדי הקרבות, ובאופן ארעי מסתופפים במקום אחר - הרי תוכל הקופה הזאת להוציא כספים גם למטרות האלה. למעשה מניחים הוגי הרעיון הזה (אני מדבר מתוך שיחות ישירות אתם) כי יהיה צורך בהעברת אוכלוסין לשם סדור הפליטים. לא די לקבל את ;עקרון כי יש ליישב את הפליטים בארצות השכנות. אלא להתחשב ביכולת הקליטה של הארץ. ההנחה היא שברצועת עזה ישנם כ-200 אלף פליטים, ושאלה אם אפשר ליישב אותם במקום הזה. בממלכת הירדן הם סבורים שיש פליטים במספר גדול יותר, בלבנון יש פליטים שאינם יכולים להיקלט, וממצרים צריך להוציא. לעומת זאת בסוריה מספר הפליטים הוא הרבה יותר נמוך, ובעירק - זוהי ארץ הקליטה הכי גדולה והם אומרים שאפשר כבר ליישב שם, ה;ם אומרים שאם באיזה מקום ישנו כפר - צריך לסדר אותו, אם ישנו קבוץ של אנשים שרוצה להסתדר בבתי מלאכה - צריך לעזור להם, ואם מישהו רוצה להקים בית-חרשת ולהעסיק כ-100 אנשים באופן קבוע - צריך לעזור לי.
היסוד השלישי של התכנית הזו הוא - שאין נותנים כספים למדינות הערביות, אלא מוקם מוסד של או"ם , שהוא כמובן יהיה זקוק לשיתוף הפעולה של המדינות הערביות, אבל הוא יעשה את המלאכה.
היסוד הרביעי - שהם אינם נותנים כסף לאנשים, ז.א. הם לא יאמרו למישהו: קח 200 לירות וחתום שאין לך יותר טענות, אלא הם מוצאים את הכספים על התיישבות, השקעות בתעשייה או במלאכה אשר נותנים לאדם אפשרות של קיום. כלומר: שיקום ולא מתן כסף במזומן.
היסוד החמישי - התכנית הזו מחיבת את השתתפות מדינת ישראל על-ידי תשלום פיצויים. מניחים מראש שתשלום הפיצויים של מדינת ישראל הוא חלק קטנטן של הסכום.
י. ספיר: וכתנאי לאפשרות של התחלת הפעולה ?
מ. שרת - שר החוץ: עיקר הכספים צריכים לבוא מסקורות האו"ם, אבל יתכן שתהיה עזרה מצדדים אחרים. אבל מכיוון שהדבר צריך לקבל גם שיתוף פעולה של המדינות הערביות - ושוב אנו יודעים ממקורות פנימיים שבשיחות בין הועדה הזאת ובין עיראק, מצד עיראק דובר על נכונות לא מבחינת גישת עיראק לעניין ולא מבחינת זיקה מיוחדת לפליטים ולסבל שלהם. אלא רק מתוך דאגה עצמית של עיראק. שהבעיה שלה היא בעיית האדם, ולא בעיית הקרקע ולא בעיית המים. הם פעם ניסו לנהל משא ומתן עם מצריים להעברת אוכלוסיה לעיראק וראש הממשלה שלהם לשעבר טאופיק סוודי נסע פעם למצרים בעניין זה, והשיחות בוועדה היו גם הפעם על בסיס זה, והועדה אמרה : מכיוון שישנה החלטה של 1948 אשר מחייבת אותנו לשני דברים - היא מחייבת להחזרת הפליטים. ועל זה אנו אומרים לא ונוסיף לומר לא, וזה מעמיד אותנו במצב של סכסוך; וההחלטה השנייה מחייבת אותנו גם בתשלום פיצויים. ועל תשלום פיצוים אנו אומרים:- אנו בפרינציפ מוכנים, אבל זה עניין של הסדר סופי, וגם כאן אנו נכנסים בסכסוך עם הועדה, לעומת המדינות הערביות שהן מסתמכות על ההחלטה הזאת. גם ב-1947 הייתה החלטה והיהודים לא יצאו בהפסד מן העסק - קבלנו 79,9% של הארץ לעומת 52% שהיינו צריכים לקבל. אבל לגבי החלטת 1948 היהודים מפירים את החלטת הועדה והם מסרבים להחזיר והם גם מסרבים לשלם פיצויים. לכן הועדה אומרת: אנו צריכים לבקש מהיהודים מינימום כדי שיהיה לנו פתחון פה לדרוש שיתוף פעולה של המדינות הערביות, אם כן, תפעילו את החלק השני של החלטת 1948, כלומר: תשלמו את הפיצויים, ולא חשוב הסכום, אם גם אנו יודעים שכסף אין לכם. והם אומרים: אם תהיה בעיה מאין תיקחו את הכסף , את זה נסדר, אבל הם אומרים שחשוב:
א) אישור ההתחייבות לשלם פיצויים.
ב) הצעד הראשון.
בצעד הראשון תלוי הכול, אז תהיה תביעה אחרת מכל המדינות. ואז יש נכונות גם מצד ארצות-הברית
הממשלה נוטה ללכת בדרך הזאת. ממשלת ישראל נוטה ללכת בדרך זו. (לא היה רגע שלא הייתה ממשלה בישראל). הממשלה והחברים בה נוטים ללכת בדרך זו. היא רואה בדרך זו כמה עקרונות: קודם כל ברור לנו שבמוקדם או במאוחר נצטרך לשלם. מה שמאיים עלינו כל הזמן בעניין זה זוהי האפשרות של הכרח לשלם לכל אחד חמוד, כי יש פה עניין של זכויות קניין, וחברי הועדה מבינים מה זאת אומרת להיכנס לעסק כזה, בדרך הזו יש אפשרות לשלם בעד כל חלקת אדמה ובעד כל בית שלא נהרס אנו תמיד אמרנו שאנו גורסים שיטה אחרת של תשלום פיצויים ז.א. להכניס את הסכומים האלה לתוך קרן שממנה ימומן עניין התשלום, כלומר: להכניס תשלום לתוך הקרן הזאת.
יש לדעתי חשיבות מרובה מאד, ואולי מכרעת שתתחיל תזוזה בעניין זה. כיום יש קיפאון גמור. אין החזרה ואין התיישבות, הקיפאון הזה יוצר בקרב המוני הפליטים הלך רוח לא של תקווה להתיישבות בארצות אחרות כי אם הלך רוח של תקווה לחזור, אפילו בעוד שנה או אולי שנתיים. דווקא מפני שלא מציעים להם סדור אחר בינתיים וברור להם, וההנחה הראשונה היא שזכותם לחזור. הקיפאון הזה וחוסר כל פעולה לסדור סופי, אלא רק החזקת האנשים במנות לא נדיבות ביותר - מפרנס געגועים לחזור והאמונה שבסופו של דבר הם יחזרו. לעומת זאת. אם מצד אחד יוסר הקיפאון בחזית ההחזרה ומצד שני תבוא ההפשרה בחזית ההתיישבות במקומות אחרים - זה ייתן כמובן כוון אחר לגמרי להלך הרוח של הפליטים אם יראו שמשהו מתחילים לעשות ושהישועה קרובה, תבוא ההכרה שמשהו זז כאן וזה יפנה את כל המאמץ וכל התקווה לכך, וזה יפרק את המתיחות בשאלת ההחזרה והדבר העיקרי הוא שבאמת יתחיל הסדור של הבעיה.
ודבר נוסף: אנו איננו משלמים את הכספים האלה למדינות הערביות, אנו משלמים אותם למוסד של או"ם זהו סדור בינינו ובין או"ם ולא עם הארצות הערביות. ומה שאמרנו ב"לאו" כזה שאין לגשת לפעולה בעניין זה אלא במסגרת כוללת בהסדר של שלום - איננו חל על ההצעה הזאת לעומת[?] זאת אנו עושים צעד אשר מסייע לסילוק אחד מאבני הנגף העיקריים של הסדר בינינו ואנחנו משתחררים מבעיה הלוחצת עלינו מאד, וזה אולי לא ברור לכל איש בתל-אביב , שאנו עומדים תחת כל מיני לחצים ואנו מצעידים את הדבר לקראת פתרון, ואנו מגשרים גשר בין עמדתנו ובין החלטת העצרת, ובלי זה אנו עומדים מול התנגשות חזקה חזיתית אחת לאורך כל הקו, ואנו מקבלים את ההחלטה ומוצאים אותה לפועל במידת יכולתנו, כלומר: מה שניתן לביצוע אנו מקבלים ועל-ידי כך נחלצים ממאמץ שאנו כל הזמן נתונים בו , ושהוא הרי-סיבוכים בשבילנו.
נדמה לי שמיציתי את עיקר שאלת הפליטים. זהו המצב וזהו הכוון שאנו נוקטים ללכת בו.
היו"ר מ. גרנובסקי: האם נקטו בסכומים?
מ. שרת - שר החוץ: לא נקטו בשום סכום.
י. בן-אהרן: מה בנוגע למוסד השלישי של או"ם ?
מ. שרת - שר החוץ: אין כל שייכות לכך. אני מפנה אתכם שוב לדו"ח שנתפרסם ב"ג'רוזלם פוסט. ביום ה' בשבוע שעבר.
אם אומר: אין מצב כזה ששוררים פה תנאים פרועים, להיפך, יש שביתת נשק ויש הסכמים שהם בדרך כלל קיימים. ויש ועדות שביתת נשק של גנרל דיילי. אבל �
