האמיר עבדאללה הזמינני לבקרו במלון "המלך דוד" היום בשעה 9 לפני הצהריים. פגישתי האחרונה עם האמיר היתה בארמונו שבעמאן בחודש פברואר. האמיר קידם פני בלבביות מרובה והשפיע שפע חקירות על אודות בריאותי וכו' וכו'.
הודיתי לו על אדיבותו ואמרתי, שאף כי יודעים אנחנו שבסכסוך שלפנינו הוא נקט עמדה כנגדנו, הרי אנו מעריכים מאוד את העובדה שכל אימת שהוא ניצב לפני ברירה בין שתי החלטות שונות נקט תמיד את המתונה שבהן.
אמר האמיר, שמצבו היה תמיד ועודנו גם כיום קשה לאין ערוך, ועלינו לזכור זאת. הוא משוכנע גם כיום, כמו תמיד, שאפשר למצוא דרך לשלום ולהסכם. אילו היו היהודים נבונים ומאופקים, והערבים מסתלקים מתביעותיהם הקיצוניות, והאנגלים מגלים רוחב דעת וסבלנות, הרי הוא בטוח שהסכסוך היה מתיישב להנחת דעתם של כל הנוגעים בדבר.
שאלתי אם אין הוד רוממותו מסכים שהיהודים גילו בחדשים האחרונים מידה גדולה של הבלגה?
האמיר הסכים שאנחנו גילינו הבלגה ראויה לשבח רב, אבל עדיין אנו חייבים להיות סבירים בשאיפותינו המדיניות.
עניתי שהיינו תמיד, ועדיין הננו, אך מתגוננים, אבל על זכויותינו נגן גם נגן.
האמיר הודיע לי, שאין הוא רואה כל סיכוי ש"הוועד הערבי העליון" ישנה החלטתו להחרים את "הוועדה המלכותית". לדעתו אין הוא (האמיר) צריך לעמול לשווא בניסיון להניא את הערבים מהחלטה זו. אין הוא רואה עצמו כבעל השמחה. מטרתו בבואו לירושלים היא קודם-כל לעמוד על מצב הרוח בקרב הערבים, והוא בא לידי מסקנה שאין כל תועלת לנסות לשכנע אותם שישנו דעתם. האמיר הוסיף עוד, שייתכן שהוא עצמו יתייצב לפני "הוועדה המלכותית" כדובר מטעם הערבים. בתשובה לשאלתי אמר, שהוא יעיד או בעמאן או בירושלים. הוא מקווה שהוועדה תבקר אצלו בעמאן, אולי בימי חג הרמדאן.
נפרדנו כידידים טובים מאוד, לאחר שחקר אותי לשלומו של ד"ר וייצמן וביקש ממני למסור לו ברכותיו האישיות.
זה היה אך ביקור-נימוסים, ולא ראיתי את השעה כשרה לעכב אותו יותר, כי הוא עמד בצום.
