77.  דברים בישיבת הוועדה הפוליטית של מפא"י       תל-אביב,  9.11.1936



 

[---]

 

כשהולכים למשא-ומתן אין יודעים מראש באיזו צורה הוא יתפתח. צריך לדעת מהי מדיניותך היסודית, ותוך המשא-ומתן להשתדל שעמדה זו תבוא לכלל ביטוי בעמדות הנוחות ביותר. ראשית כל, עלינו אפוא להשיב ברורות: אנחנו בעד או נגד "פריטי"? ורק אחרי זה נברר מה תהיה עמדתנו בעניין זה ב"וועדה המלכותית".

 

"הוועדה המלכותית" יודעת, בעצם, ש"פריטי" זוהי הצעת היהודים. במשך שנים דיברנו על "פריטי", אף-על-פי שלא הכרזנו שזוהי עמדתנו הרישמית. אם נציג פוליטי שלנו בלונדון או בירושלים מנהל שיחה על "פריטי", אין צורך בהכרזות מיוחדות כדי שהנציב פה, או הממשלה בלונדון, ידעו שזוהי עמדת הסוכנות. לא תועיל לנו אפוא כל השתמטות. ישאלו אותנו באופן מפורש: אתם בעד "פריטי"? מה נאמר, כן או לא? ואם נענה "כן" – היהיה זה ברוח ההצעה של בן-גוריון? מה נאמר: משטר של אי-השתלטות ותו לא? הנוסחה אי-השתלטות היא בבחינת מישאלה ולא הצעה פוליטית. צריך לומר אי-השתלטות כיצד.

 

אני יכול להבין עמדה המתנגדת בכלל ל"פריטי"; אבל לקבל את הפרינציפ הזה ולא להסביר ב"וועדה" מהי עמדתנו – את זאת אינני מבין. על זה מוכרח הוועד הפועל הציוני להחליט.

 

עלי להזהיר מפני הגזמות: הגזמה היא לראות את הסיבוך הפנימי רק בצד אחד ולהיות מוכנים לוויתורים גדולים כדי להימנע מסיבוך זה. אין אני מתעלם מהאפשרות של סיבוך קשה מאוד בתנועה הציונית, ואני מוכן לוויתורים כדי למנוע בעדו, אבל הוא איננו הסיבוך היחיד. כשם שלא נחוץ לנו ריב פנימי עם מפלגות ציוניות, כך לא נחוץ לנו עכשיו משבר ביחסים עם וייצמן. אף-על-פי שכאן מדובר באיש אחד ושם במפלגות שלמות, הרי הנידון הוא לא קטגוריות אישיות אלא קטגוריות של פוליטיקה ריאלית, ומבחינה זו אין אנו יכולים להתעלם מן הסיבוך ביחסים עם וייצמן.

 

צריך שיהיה ברור, שאם עניין ה"פריטי" יידחה, יבוא משבר חמור ביחסים עם וייצמן, והמשבר יתחולל דווקא לפני הופעתו ב"וועדה המלכותית". זה לא יישאר בגדר סוד, כי אם יפרוץ החוצה. יתר על-כן, נביא לידי סיבוך גדול עם ציונים כלליים א'. אומנם יש בקבוצה זו דעות שונות ביחס ל"פריטי", אבל יש כיוון המצדד ב"פריטי", ועם אנשי הכיוון הזה יהיה לנו סיבוך. זאת ועוד אחרת: נכון לנו סיבוך בתוך מחננו-אנו, כי אנחנו חינכנו מחנה על פרינציפ של "פריטי" וגם על ההכרזה על הפרינציפ הזה. אנחנו הכרזנו למעשה על הפרינציפ הזה, זאת היא הפוליטיקה המוכרזת של המפלגה, ודחיית העניין תגרום לסיבוך במחננו. אינני מדבר על סיבוך עם "השומר הצעיר", אלא על סיבוך עם חברינו-אנו, אשר יתקוממו נגד הדרך של הצנעת עמדת ה"פריטי" משום דרכי שלום בתנועה הציונית. אף אחד מגורמים אלה אינו גורם מכריע. אני מציין רק שלהתחשב צריך בכל הגורמים ולא רק ב"ציוני ב'" ו"מזרחי".

 

כשלעצמו נכון הוא שהתכסיס מחייב כי ההצעה על "פריטי" לא תבוא מאיתנו אלא מצד שלישי, למשל מה"טיימס", ממדינאים אנגלים או מ"הוועדה המלכותית". אילו אפשרי היה הדבר, היה זה הפתרון הרצוי. אבל לי אין תקווה ש"הוועדה המלכותית" הזאת, בסיכום חקירתה, תציע "פריטי" בין אם נציע זאת ובין אם לא. אני חושש, כי לשם הפגת פחד הערבים היא יכולה להציע הצעות גרועות הרבה יותר מ"פריטי" ואנחנו נצטרך להילחם נגד הצעותיה. הן ברור שמלחמתנו הפוליטית לא תסתיים עם מסקנות "הוועדה המלכותית", וכל מה שאנו מגישים ל"וועדה" יהווה בסיס למלחמתנו העתידה.

 

אם "הוועדה המלכותית" תוציא דוח לרעתנו, נוכל אחר-כך לפרסם את אשר אנחנו הצענו, כשם שעשינו ביחס לוועדות שו, סימפסון וכו'. גם אנחנו לא נוכל להתעלם מהנימוק של פחד הערבים מפני השתלטותנו, נימוק שעליו תבנה "הוועדה המלכותית" את עבודתה, אולם נוכל לומר שבמידה שקיים פחד כזה, הרי אנחנו הצענו תרופות להפיג אותו, הצענו פתרון מוחלט – "פריטי".

 

אני מתנגד לדחיית ההכרעה בשאלת ה"פריטי" עד בואו של וייצמן – מכמה טעמים, גם מבחינת יחסינו-אנו עם וייצמן, וגם מבחינת יחסיו-הוא עם התנועה הציונית. מבחינת יחסינו-אנו איתו, אין זה הוגן כלפי וייצמן לדחות את הדבר וכאילו להטיל אותו עליו, וגם אין זה בריא שוייצמן יוכל לבוא ולומר: הנה באתי וניצחתי, או – הנה באתי ונפלתי, אבל לא השתמטתי כמוכם. עלינו להעמיד את וייצמן בפני עובדה ולגלות כוח בפניו ולא חולשה. אין להטיל עליו דווקא לתבוע הכרעה בעניין שהתנועה מתקשה לבלוע.

 

אני מצדד אפוא בהכרעה בשאלה זו לפני בואו של וייצמן. מחר צריך הדבר לעמוד לדיון בוועד הפועל הציוני ולבוא לידי גמר. כיצד להציג את הדבר? אני מסכים בהחלט שהשאלה לא תעמוד להצבעה, אלא שתימסר הודעה שממנה יהיה ברור, כי זאת היא עמדת הסוכנות ושבאי-כוחה רשאים להגיד בפני "הוועדה המלכותית" שאנו בעד ה"פריטי".