68. דברים בישיבת הוועדה הפוליטית של מפא"י        ירושלים,  12.10.1936


 

 

[---]

 

מטלגרמה של ברל כצנלסון נתבשרנו כי בלונדון מכינים חיבור המכיל הצעת "פריטי", שברל משתדל לעכב זאת, אבל האנשים בלונדון נמנו וגמרו כי ההכרזה הזאת הכרחית עתה. באותו לילה שנודע לי בתל-אביב על הטלגרמה של ברל, נתקבלה כאן, בירושלים, טלגרמה רישמית מההנהלה בלונדון על דבר הצורך לצאת עכשיו בגלוי בעמדת ה"פריטי". ענינו, שאין אנו מבינים את הנימוקים הדוחקים להכריז מייד, וכי אנו חוששים שאם הצעת ה"פריטי" תוצע על-ידי היהודים היא תעורר התנגדות מצד הערבים, ויפחתו הסיכויים לקבלתה בעתיד. כן הסברנו, שאין לצאת בהכרזה כזאת בלי ליטול רשות ממוסד מוסמך של ההסתדרות הציונית.

 

אחר-כך טילפן וייצמן: מה עם עניין ההכרזה? אי-אפשר לעכב את הדבר עד שתקראו לישיבת הוועד הפועל הציוני. אני מוכן לקבל על עצמי את הריזיקו להכרזה זו.

 

שוב ענינו, שאין לעשות את הדבר בלא אישור הוועד הפועל הציוני, כי לשם כך הוא נבחר, אפשר לכנסו בלי שהיות יתרות, ואנחנו מקווים שהוא יאשר את הדבר, אבל ביקשנו – תן נימוקים מדוע הכרחית ההכרזה הזאת כרגע.

 

על כך באה טלגרמה לקונית: אני מרגיש שההחלטה על "פריטי" מוכרחה להתקבל במשך שבוע ימים.

 

שבנו וטילגרפנו שבלתי-אפשרי להכריז על "פריטי" בלי החלטת הוועד הפועל הציוני – יש לזכור, כי באותה שעה היו בארץ רק חברי הנהלה מסיעה אחת.

 

בינתיים קיבלתי מוייצמן מכתב פרטי נרגז מאוד. הוא טוען שמחזיקים אותו בלונדון כ"אמבסדור", נותנים לו מכאן פקודות, וכשהוא מוצא לנחוץ לעשות משהו – אין מניחים לו. לולא המצב הנוכחי היה כבר יודע אילו מסקנות עליו להסיק.

 

ענינו שביום ג', כלומר מחר, ידון הוועד הפועל הציוני המצומצם אם יש לפרסם עמדה בשאלת ה"פריטי".

[---]

 

לנו כידוע יש עמדה ברורה בשאלת ה"פריטי". לדיון עומדות אפוא השאלות:

א. אם לנסות מחר בישיבת הוועד הפועל הציוני להנחיל את עמדת המפלגה להסתדרות הציונית, כלומר - להפוך אותה לעמדה רישמית של התנועה הציונית ?

ב. אם לפרסם אחר-כך את העמדה הזאת?

 

השאלה השנייה חשובה מאוד. אם איננו מחליטים לפרסם את העמדה הזאת בקרוב, אזי אינני יודע לשם מה צריך לעורר את כל הוויכוח הזה בתנועה הציונית, רק כדי להחזיק את העמדה הזאת במגירת השולחן, ובינתיים תשתנה הסיטואציה הפוליטית?

הצעת ה"פריטי" יכולה להתקבל בוועד הפועל, אומנם תוך התנגדות. הויכוח וההחלטה בוועד הפועל לא יהיו בגדר סוד. זה יגרום למרירות בקרב התנועה הציונית. אם איננו משוכנעים שהפרסום נחוץ עתה, אין צורך לעורר את הויכוח. בעצם היינו צריכים לדון רק על שאלת הפרסום – אם נחוץ לפרסם עכשיו, מובן מאליו שיש לדון על זה מחר בוועד הפועל.[1]

[---]

 

הערות


[1]  הדיון הסתיים בסיכום שהציע ד' בן-גוריון: לא להחליט בשלב זה על צורת הפרסום, ולשוב להתייעץ בשאלה זו לפני הפרסום.