51.  דברים בישיבת מרכז מפא"י                                                     3.8.1936



 

[---]

 

אני מסכים להצעתו של ברל [כצנלסון] בדבר פנייה לחבר הלאומים אני חולק עליו בערך הצעד הזה. אני חושב שצעד זה לא יעשה על אורמסבי-גור אותו הרושם שמתאר לעצמו ברל. אבל דבר זה אינו גורע מעצם ההצעה, משום שנצטרך לבצע איזה אקט של תגובה כאשר העלייה תופסק.

 

אני מסכים גם להערכתו של ברל בדבר ליקויי פעולת ההסברה והפרסום שלנו. לא אכנס לפרטים כיצד השתלשל הדבר וכיצד אירע ליקוי זה. אגיד רק זאת: כשיש שני מרכזים לפעולה ואין אחריות אחידה, אין נעשים דברים מסויימים שהיו נעשים, על אף הקושי, אילו היה מרכז אחד. שלחתי, למשל, ללונדון חוברת אנגלית מוכנה, משום שחשבתי ששם ידפיסו אותה יותר טוב. עכשיו החזירו לי אותה שאדפיס אותה כאן, ואעשה זאת. החוברת טובה, מצד התוכן אין להרהר אחריה.

 

אני מטיל ספק ביחס לספר המאורעות שברל הציע. אינני רואה את 2–3 האנשים שיתפנו ויחברו את הספר הזה גם אם יקבלו את כל החומר הדרוש מהמחלקה המדינית. לא שאינני רואה אותם בכלל אצלנו, אלא בתנאים הנתונים, בשעה שאנחנו נתבעים לפעולות אחרות של הגנה ושל התכוננות ל"ועדה המלכותית", אינני חושב שהם יכולים להתפנות לכך. הספר המוצע הוא מלאכה קשה מאוד, כי הוא צריך להיות עשוי באופן כזה שיוכל לעמוד בפני ביקורת של דעת הקהל החיצונית.

 

כמו-כן יכולים אנו כולנו להסכים שדרושה מלחמה פוליטית ציבורית, אמרנו זאת כמה פעמים, ברל מיצה היום את הדברים, אבל עדיין אינני רואה את המכשירים לביצוע הפעולה הזאת.

 

בעניין הפסקת העלייה יכלו להיות שתי דעות: א. להתחיל מייד במלחמה; ב. עד שהמזימה הזאת לא נהפכה לחרב המונחת על הצוואר היתה סכנה בצעקה פומבית, שמוכרחה הייתה לעודד את הערבים ולהוכיח להם שניצחון זה מובטח להם, ולא יכולנו להתעלם משיקול דעת זה. נכון הדבר, שאנחנו מפריזים עכשיו בחשש מפני עידוד הערבים ואני מסכים שיש להתחיל במלחמה נגד סכנת ההפסקה. אבל המלחמה הזאת לא תיעשה על-ידי הנהלת הסוכנות בלבד, ולא ייתכן שהמפלגה, שיש לה כוחות לפעולה כזאת, תסתפק רק בתביעות מאת חבריה בהנהלה והיא עצמה לא תעשה מה שבידה לעשות, ולא תיתן את האנשים הדרושים לעבודה זו.

[---]

 

ברל מנה שורה של "פעלים" בדברו על פעולת המחלקה המדינית: עובדת, מרכזת, מנמקת, מבססת. עלי להוסיף עוד אחד: היא גם משיגה דברים. יכולת ההשגה שלה מקופחת כל הזמן מפני שהיא מוכרחה להיפנות למערכות פוליטיות גדולות.

 

אם הייתי צריך, למשל, לנסוע אתמול ל-24 שעות, הרי 24 שעות אלה מתנקמות בעניינים הנזנחים ללא כפרה, ואפשרות של השגת הישגים ממשיים מתקפחת על-ידי כך. גם בן-גוריון נתון בד' אמות של פעולה מדינית: פגישות, משא-ומתן וכו', ודבר זה אינו יכול להיעשות בד-בבד עם פעולה כלפי חוץ. שמעתי שברל איננו חושב לנסוע לוועד הפועל הציוני. בעיני זו עמדה בלתי-ראויה (מילת הגנאי החריפה ביותר, לדעתי). לא רק שהוא צריך לנסוע למושב הוועד הפועל, אלא שעליו לצאת לחוץ-לארץ מייד ולהקדיש את הימים הספורים עד הישיבה לפעולת הכנה בלונדון, ואולי גם יספיק לגשת לפולין או לגרמניה לכמה ימים, או יתמסר לפעולות אחרות בדומה לאלה.

 

אם המרכז יציג תביעה כזאת ויגשים אותה, אזי אבין שהמפלגה אינה רק מדברת ותובעת, כי אם גם עושה מה שבכוחה לעשות. אחרת אינני רואה כיצד תתחיל הפעולה הציבורית הזאת, שהחברים תובעים אותה. אינני יודע אם במצב הנוכחי בגולה, לפי טבעם של היהודים, אפשר יהיה לעורר אותם, כי הם אינם מתפעלים משום דבר עד אשר הגרזן יורד על ראשם ממש.

[---]

 

בשטח העניינים הפוליטיים תעמודנה לפני מושב הוועד הפועל הציוני שאלות אלו:

א. מתוך הנחה מתקבלת על הדעת, שעד סוף החודש עוד לא תבוא הודעה על הפסקת העלייה, יצטרך הוועד הפועל להגיד את דברו בעניין זה (המושב יתקיים, כפי הנראה, בלונדון ולא בציריך; אנחנו דרשנו זאת; אם יש צורך לכנס את הוועד הפועל בחוץ-לארץ, אזי יש טעם בדבר שהוא יתכנס בלונדון ולא בציריך). הוועד הפועל יבחר בוודאי משלחת שתתייצב בפני הממשלה הבריטית בקשר עם הפסקת העלייה, וכן תעמוד בפני המושב שאלה בדבר הגברת המלחמה הציבורית בגולה נגד כוונתה זאת של הממשלה. אני מתאר לעצמי שבשאלה זו לא יהיו חילוקי-דעות בוועד הפועל.

ב. השאלה השנייה אשר תעמוד בפני הוועד הפועל, ושאני רואה בה פתח לחילוקי דעות רציניים, היא: מה לעשות למחרת הפסקת העלייה, כיצד להגיב? הכל יקבלו את ההצעה בדבר פנייה לחבר הלאומים, חילוקי הדעות יהיו ביחס לעמדתנו כלפי "הוועדה המלכותית" לאחר הפסקת העלייה. התברר שבקרב הסניפים הארץ-ישראליים של ה"מזרח",[1] של "מפלגת המדינה",[2] של קב' ציוני ב'[3] – ויש אומרים גם בחלקים של קב' ציוני א'[4] – יש נטייה לענות על הפסקת העלייה בהחרמת "הוועדה המלכותית". ביררנו שאלה זו בישיבת הוועדה הפוליטית של המפלגה ולא נשמעו שתי דעות בעניין זה. [---] הנחה זו קיימת אצלנו על יסוד המצב ברגע זה. יכולים לבוא, כמובן, אקטים כאלה אשר יעשו את השתתפותנו ב"וועדה" לבלתי-אפשרית, אבל כרגע אין יסוד פוליטי רציונלי להחרים את ה"וועדה". זוהי הדעה המקובלת במפלגה, אבל המפלגה תצטרך להיות תקיפה מאוד בנקודה זו כלפי המפלגות האחרות ולהכריע את הקו בדרכים תקיפות ביותר.

 

גם בשאלה השלישית שתעמוד לפני הוועד הפועל הציוני יש מקום לחילוקי-דעות ולניגודים – בנוגע לקו הכללי שננקוט בהופעתנו כלפי "הוועדה המלכותית". שעלינו להופיע כתובעים, כמאשימים, שעלינו להופיע בדרישות גדולות – בזה לא יהיו חילוקי דעות. אדרבה, חוששני שבעניין התביעות הגדולות תהיה תחרות במקסימליזם בין המפלגות הציוניות. [---] המחלוקת תתעורר אם יוצג לפני הוועד הפועל ההכרח לחרוג ממסגרת התביעות שלנו, [---] ולהופיע כפותרי שאלות שני העמים; כלומר, להציע הצעות פתרון, כוללות או חלקיות, בשאלות שתוצגנה לפני "הוועדה המלכותית". [---] הוועדה המצומצמת שנבחרה בישיבה האחרונה של הוועדה הפוליטית (ברל, שפרינצק [5] ואנוכי) צריכה להתרכז בשאלה זו ולהציע למרכז את מסקנותיה.

 

באותה ישיבה של הוועדה המדינית ניסה אברהם קצנלסון[6] לנסח את המצע שלנו כלפי "הוועדה המלכותית" בשלושה סעיפים: א. עלייה בלי הגבלות פוליטיות; ב. התיישבות בלי נישול; ג. משטר בלי השתלטות עם אחד על משנהו. זהו בעצם ניסוח ההלכות הפסוקות שלנו, אבל בניסוח זה עדיין לא השלמנו את המלאכה. בעקבותיו צריכה לבוא המחשת הדברים. צריך להגדיר מה פירושה של "עלייה בלי הגבלות פוליטיות". התשובה היא עלייה לפי יכולת הקליטה. אולם בשעה שאנחנו מעלים את העיקרון הזה על יסוד ההנחה של משא-ומתן והבנה עם הערבים, הרי עיקרון זה עלול להיעשות גם מסוכן, משום שאף הערבים חושבים שיש להם, וצריכה להיות להם, דעה ביחס לקביעת יכולת הקליטה של הארץ.

 

בוויכוח שהיה לנו בקשר למשא-ומתן עם הערבים על קביעת מידות לעלייה לתקופת שנים מצומצמת, הדגיש בן-צבי את צידו השני של המטבע שבעיקרון יכולת הקליטה, ואמר  שגם הערבים יתבעו לעצמם כבני הארץ את הזכות לקבוע או להשתתף בקביעת יכולת הקליטה של הארץ.

 

כמו-כן, אם אנחנו מעלים הלכה [של] "התיישבות ללא נישול", מתייצבת שוב שאלה: מה פירושו של אי-נישול? הן לא יאמינו לנו על דברתנו; המוכנים אנו להבטיח נורמות מסוימות לקיום ההלכה הזאת? ואם כן – אילו נורמות? האם פירושן חוק בשטח רכישת קרקע, או הקמת מוסד לבירור קובלנות של נישול לאחר קניית קרקע על-ידינו, מוסד שיהיה קיים בהשתתפותנו ובהשתתפות הערבים?

 

הוא הדין ביחס להלכה [של] "משטר בלי השתלטות". מה פירושה? האם זאת אומרת פריטי? ואם פריטי – האם זאת היא העמדה הרשמית של התנועה הציונית?

 

מי שקרא את יומנו האחרון של בן-גוריון נוכח לדעת ששאלה וו כבר נידונה בלונדון. לפני אנשינו בלונדון התייצבה השאלה אם הגיעה השעה להטיל את סיסמת הפריטי לחלל הפוליטי. בן-גוריון התנגד לכך שנופיע עכשיו בסיסמה זו, שהרי אם אנחנו נכריז עליה – ידחו אותה הערבים מייד ואז יפסלו אותה גם הבריטים כהצעה שנדחתה על-ידי הערבים. על-כן צריך להשתדל שההצעה הזאת תבוא מצד הבריטים, ואז אולי יש סיכויים שהערבים לא יתייחסו אליה בשלילה גמורה.

 

לפיכך, אם הממשלה תסכים לעשות מן הסיסמה הזאת קו לפוליטיקה שלה, אזי נודיע על נכונותנו. לפנינו עומדת אפוא שאלה אם אנחנו רוצים שממושב זה של הוועד הפועל הציוני יצא גילוי-דעת בעניין הפריטי, ושההנחה הזאת לא תהיה רק הנחה "מוצהרת", אלא שתתיר את הכבלים המוטלים עכשיו על ההנהלה בשטח המשא-ומתן עם ערבים וגם עם בריטים.

 

בקשר עם זה תעלינה עוד כמה שאלות המנסרות בעולמנו, שעוד לא הגיעו לידי בירור יסודי בתנועה: יחסינו עם הערבים בארצות הסמוכות, שאלת הפדרציה הערבית, השתתפות בשלטון וכו'. בכל אלה יצטרך לטפל המושב הקרוב של הוועד הפועל הציוני. יכולה להיות דעה אחרת, שמכיוון שאנחנו עומדים כרגע בתוך המערכה – עוד לא הגיעה העת להיכנס לבירור יסודי זה, אבל בחלק מהשאלות בודאי יצטרך הוועד הפועל הציוני לטפל.

[---]

 

בעניין המערכה בקשר עם הפסקת העלייה ברצוני לעורר שאלה חשובה אחת, כדי להביאה לידיעת המרכז וגם כדי לקבל את הסכמתו לצעד שעשינו בנידון זה.

 

לפי הידיעות שבידינו, נראה שמוטב להגזים בחששות לגבי הפסקת העלייה מאשר למעט בהם. ייתכן שההפסקה תבוא על-ידי אקט פומבי; ייתכן גם שתבוא בלי אקט כזה עם הפסקת ה"שדיול";[7] ייתכן שאפילו בלי הפסקת ה"שדיול"; ייתכן שאלה אשר כבר קיבלו רישיונות לעלייה יוכלו לעלות גם אחרי ההפסקה; ייתכן שעולים שמחוץ ל"שדיול" יוכלו לבוא; ותיתכן גם דרך הפסקה שלפיה, מיום זה וזה ועד יום בלתי-ידוע, לא יוכל שום יהודי להיכנס לארץ בתור עולה – יוכלו לבוא רק חוזרים או תיירים.

 

לפי הידיעות שבידינו, יש לחשוש לאפשרות הגרועה ביותר. ואז מתעוררת שאלה כזאת: מובן שאנחנו צריכים לאסור מלחמה חריפה נגד המעשה הזה, אבל בינתיים אנו מצווים לעשות הכל כדי להעמיד את ההפסד בעליה על מיעוטו; קודם-כל יש להחיש את הגשת ה"שדיול" – וזאת אנחנו עושים. יש סוגי עולים שמקפידים מאוד על ברירתם (בעלי מקצוע), וייתכן שביחס לאלה נצטרך לוותר על החשת עלייתם, אבל יש סוג קרובים, התלויים באנשים הנמצאים בארץ, והם אינם ברשותנו. על בעל סרטיפיקט אפשר לאיים, אפשר לומר לו שאם לא יעלה עד זמן מסוים – ניקח ממנו את הסרטיפיקט. אבל אין אנו יכולים לעשות זאת ביחס לקרובים, כי אלה לא מאיתנו קיבלו את הסרטיפיקטים, ועמדה לפנינו שאלה אם להתרות בסוג עולים זה ולהודיע להם, שאם לא יחישו את עלייתם הריהם עלולים לאבד את אפשרות העלייה. זה נוגע ל-10 אלפים נפש.

 

החברים ממחלקת העלייה נמלכו בעניין זה בדעתי, ודעתי היתה שיש בהחלט להתרות בעולים אלה ולהודיע להם,שאם לא יחישו את בואם לארץ – לא תהיה הסוכנות אחראית לאיבוד אפשרות עלייתם. הצטערתי מאוד כשנודע לי אחר-כך, שדבר זה לא נעשה משום שחששו לפניקה – קודם דורשים שתקום פניקה בגולה, אחר-כך מפחדים לעשות איזה צעד שמא הוא יעורר פניקה.

 

אבל היה גם נימוק אחר נגד משלוח התראה כזאת לקרובים – שהדבר ייוודע לממשלה ויתקבל כהשלמה של הסוכנות עם הפסקת העלייה. דעתי היא שהצעד הזה צריך להיעשות לא רק לשם הצלת העולים האלה, אלא בעיקר מפני שמעשה זה עלול לעורר חרדה אצל היהודים. אני מציע שנאחז בעניין זה באמצעים נמרצים ביותר ונשלח למשרדים הארץ-ישראליים חוזר טלגרפי שיקים רעש בגולה, ושהיהודים ידעו שעלייתם נתונה בסכנה, שגם בעל הסרטיפיקט ידע כי הסרטיפיקט שלו בסכנה והוא עלול לאבד את תוקפו.

[---]

 

הערות

[1]  "מזרחי" – מפלגת הדתיים בציונות. נוסדה ב-1902 על-ידי כמה רבנים, ביניהם הרב מימון (פישמן), שרצו לתת ביטוי לכיוון הדתי בהסתדרות הציונית ובפעולותיה. ממנה נסתעף "הפועל המזרחי", אשר שב והתאחד עם "מזרחי" בהקמת המפד"ל.

[2]  מפלגת המדינה העברית – נוסדה ב-1933 על-ידי מאיר גרוסמן ורוויזיוניסטים אחרים שלא הסכימו לפרישת הצה"ר בראשותו של ז'בוטינסקי מההסתדרות הציונית.

[3]  ציונים כלליים ב' – החלו להתגבש כגוף פוליטי עצמאי בקונגרס הציוני ב-1931 מתוך התנגדות לדרכה המדינית של ההנהגה הציונית בראשותו של ד"ר וייצמן. כמפלגה נתנו ביטוי לחוגי הימין האזרחי בציונות.

[4]  ציונים כלליים א' – בראשית שנות ה-30 התחולל פילוג בהסתדרות העולמית של הציונים הכלליים. ציונים כלליים א' היא הקבוצה שהיתה נאמנה לד"ר וייצמן ולדרכו המדינית ושיתפה פעולה עם תנועת-העבודה בציונות.

[5]  יוסף שפרינצק (1885–1959) – נולד ברוסיה. בשנים 1904–1906 היה פעיל ב"צעירי-ציון" שם. עלה ארצה ב-1908. היה ממניחי היסוד למפלגת "הפועל הצעיר" ומזכירה במשך שנים רבות, ממייסדי ההסתדרות, מיוזמי הקמת אסיפת הנבחרים והוועד הלאומי, ממייסדי מפא"י ומפעיליה המרכזיים. בקונגרס הציוני הי"ב ב-1921 נבחר להנהלה הציונית וכיהן כראש מחלקות העבודה והעלייה עד 1927. בשנים 1945–1948 היה מזכיר ההסתדרות. עם קום המדינה נבחר יושב-ראש מועצת-המדינה הזמנית, ואחר-כך יושב-ראש הכנסת עד מותו.

[6]  דר' אברהם ניסן (קצנלסון) (1886–1956) –  נולד ברוסיה. ב-1919–1920 היה מנהל המשרד הארץ ישראלי בקושטא מטעם ההנהלה הציונית. עלה ארצה ב-1924. מ-1931 חבר הוועד הלאומי מטעם מפא"י. בשנים 1949–1950 חבר משלחת ישראל לעצרת האו"ם. מ-1950 שגריר ישראל למדינות סקנדינביה.

[7]  מיכסת העלייה לעולים בקטגוריית עובדים.

 

חזרה לדף הבית