צריך להודות כי קיימים פקפוקים רבים ביחס להוצאת עיתון ערבי. יש לחשוש שעיתון ערבי של יהודים יותר משיש בו תועלת פוליטית בשטח יחסינו עם הערבים יש בו כדי לתת סיפוק ליהודים. אולם חוגים שונים תובעים להוציא עיתון כזה, עכשיו, וצריך לגשת לכך למרות הספקות.

השאלה הראשונה היא מי יוציא את העיתון? לכאורה צריך היה העיתון לצאת לאור מטעם המחלקה המדינית של הסוכנות, אולם מכיוון שבעלותה של הסוכנות על העיתון אינה יכולה להיות פורמלית בלבד, [---] אין דבר זה אפשרי עכשיו הואיל ואין למחלקה המדינית איש שתוכל להטיל עליו אחריות מלאה לעיתון. אם הכוונה היא שהעיתון יהא מדבר אל העם הערבי כולו, הרי לא ההסתדרות צריכה להוציא אותו אלא נציגות יישובית כללית. לפיכך הייתי מציע שהעיתון יוצא על-ידי הוועד הלאומי ועל אחריותו, מתוך הנחה שהסוכנות תעזור לו הן בעצה והן בחומר.

השאלה השנייה היא אם להוציא עיתון שבועי או יומי? לדעתי, אין זו שאלה מכרעת. ודאי רצוי עיתון יומי, אבל אין אנו צריכים להשלות את עצמנו במחשבה שהעיתון הערבי שלנו יוכל להתחרות בעיתונים הערביים המופיעים בארץ-ישראל, ובייחוד באלה המופיעים בארצות הערביות הסמוכות. אין לשכוח שהעיתונות הערבית הגיעה למדרגת התפתחות ניכרת. היא חיה ומלאת כישרונות; היא התקדמה יותר מהעיתונות העברית. למשל, היא נתנה מקום לציורים לפני שהעיתונות העברית התחילה להשתמש באמצעי-הסברה זה.

כמו-כן, לא יעמוד העיתון שלנו בתחרות מבחינת מתן אינפורמציה על המתרחש בקרב הערבים, והן קודם-כל בה רוצה הקורא הערבי. אין לחשוב כי העיתון שלנו יהיה כה מעניין עד שידחק את רגליהם של העיתונים שהקהל הערבי רגיל בהם ("אהראם" המצרי נפוץ בארץ-ישראל באלף אקסמפלרים, 'ג'יהאד" ב-800). אם נצליח לעשות את העיתון מכשיר להסברת מפעלנו ושאיפתנו – נעשה בזה מעשה רב. חוששני שלעיתון יומי לא יספיקו לנו הכוחות.

[---]