34.  דברים בוועדה הפוליטית של מפא"י                  ירושלים,  21.6.1936

 

 

 

[---]

 

ידיעה שנתקבלה מג'מאל [חוסייני] אומרת, שהוא משתדל לעורר שאלה בשני בתי-הפרלמנט על-דבר הפסקת העלייה. עכשיו הגיעה ידיעה שלורד למינגטון יציג שאלה כזאת בימים הקרובים בבית-הלורדים.

ברדיו הבריטי נמסר שאורמסבי-גור[1] הודיע בבית-הנבחרים, שהממשלה חייבת לנצח ושהיא תשתמש בכל האמצעים לחיסול המצב הפרוע בארץ.

[---]

 

התגובה הראשונה של הערבים היתה בשבת. העיתון "א-ליוא"[2] כתב שהוויכוח הזה מוכיח פעם נוספת שהערבים אינם צריכים להסכים ל"וועדה מלכותית". בשבת ניתנו הוראות לעיתונים הערביים לחדד באופן נמרץ את ההתקפה על הוויכוח והיום הכריזו העיתונים הערביים שאורמסבי-גור הוא ציוני עוד יותר מתומס, והפרלמנט הוא מושב של זקני-ציון – התקפה חזקה מאוד. הערבים מדוכאים מאוד ומלאי מרירות לאחר הובוויכוח והודעת המיניסטר. בן-גוריון כתב, שאין לחשוש לתגובה מצד הערבים אם הוויכוח בבית-הנבחרים יהיה לטובתנו – אדרבה, זה יכול להחיש את חיסול המהומות בארץ. ברור שתהיה גם תגובה כזאת, אך לא רק כזאת. היום הגיעו אלינו ידיעות, שבקרב ההנהגה הערבית שורר הלך-רוח של יאוש, שאם כזה הוא מצבם, הרי אין לפניהם דרך אחרת מאשר "בדם ובאש", בהתקוממות גלויה, כדי להכריח את הממשלה למלא את דרישותיהם.

 

לא נפגשתי בימים האחרונים עם חוגי הפקידות הבריטית בארץ, אולם עד כמה ששמעתי על הנעשה בקולוארים [במסדרונות], מתאמתת השערתי שהפקידים יראו בוויכוח בבית-הנבחרים דבר המכביד על מצבם: אם אורמסבי-גור משמיע בפרלמנט דברים יותר מדי פרו-ציוניים, הרי זה מכביד עליהם את תפקידם להשקיט את הערבים. הפקידים הערבים הגבוהים הגישו תזכיר לנציב וביקשו להעביר אותו ללונדון. התזכיר נערך מתוך שקט רב והכרת ערך עצמי; הוא מטפל בהסברת המצב בארץ, מצבם של הפקידים הערבים הגבוהים לאור המצב בארץ, ומסיים בהוכחה שאין לממשלה דרך אחרת אלא להתחשב בדרישות העם, כמובן, אפשר לדכא בכוח, אבל דיכוי התנועה בכוח יצור מרירות כזאת שאי-אפשר יהיה לחיות בה, ואין לממשלה דרך אחרת אלא להפסיק את העלייה (אני חושב שהם מדברים על הפסקה זמנית. את התזכיר עצמו לא קראתי, כמובן). הנציב נפגש עם הפקידים הערבים. מה דובר ביניהם לא ידוע לי. ידוע רק זאת – שלא נשמע מצידם איום בשביתה אם הממשלה לא תקבל את דעתם, נאמר רק שמצבם בתוך החברה הערבית יהיה ללא נשוא.

 

בימים האחרונים מורגשת החלשה קלה בפעולת הכנופיות הטרוריסטיות. אותם המעשים ההמוניים שהיו על-יד ליפתא ובעמק המזרחי לא נשנו. אמנם התנפלויות הכנופיות לא פסקו, אבל ממדיהן היו קטנים יותר. המשטרה מסבירה שיש לכנופיות מחסור בכדורים. אינני יכול לומר אם הכנופיות מחכות לכדורים מתוצרת חוץ-לארץ או מתוצרת מקומית. אנחנו היינו סבורים שהחלשת פעולת הכנופיות באה לרגל העצות שהערבים קיבלו מאנשיהם בלונדון, שלפני הוויכוח בבית-הנבחרים חשוב מאוד להימנע מפעולות טרוריסטיות, באשר אלו עלולות להזיק לערבים ולעמדתם בפרלמנט (אגב, בקשר לשאלת ה"הבלגה", הגיע מכתב מעניין מאוד ממיס דגדייל, שהוא אחת התעודות החשובות ביותר על התנהגות היישוב בימי המאורעות. היא כותבת: "מי יגלה עפר מעיני בלפור, למען יראה כי התקוות אשר תלה בעם ישראל לא נתבדו בשעת הניסיון ליישוב העברי בארץ. ברור, שכל יום נוסף שהיישוב מחזיק בעקשנותו ואיננו מתפרץ – מחזק את עמדתנו הפוליטית). מכל-מקום, הערבים קיבלו רמז מלונדון שעליהם להתאפק ולא לפעול בכנופיות לפני הוויכוח בבית-הנבחרים.

 

בישיבה הקודמת של הוועדה הפוליטית סיכמנו, שיש להציע לממשלה את עזרתנו בביעור הכנופיות הטרוריסטיות. החלטה זו עוד לא יצאה לפועל; חשבתי בי עלינו לגמור קודם את עניין 800 השוטרים הנוספים: אם נציע את ההצעה החדשה תוך הטיפול בעניין השוטרים הנוספים, יכול הדבר להרתיע את הממשלה. דיברתי על ההצעה הזאת (שהוצעה על-ידי אליהו גולומב) בישיבת הנהלת הסוכנות, וזו אישרה אותה. התחלתי גם לכתוב מכתב בעניין זה לממשלה. בינתיים מתחילה הממשלה לפעול לביעור הכנופיות. מסרו לנו שפלוגת צבא עלתה על הר עיבל ותפסה 4–5 אנשים מאחת הכנופיות (גם שלושה רובים). לפי האינפורמציה שבידינו מתכונן הצבא לפעולות כאלה בהיקף יותר רחב בלילות הקרובים. מצידנו יש הצעה שנעזור למשטרה ולצבא בביעור הכנופיות על-ידי סידורים מקומיים, בלי לחכות לאישור רישמי של הגוף המיוחד שהוצע בישיבה הקודמת.

[---]

 

הבוקר נפגשתי עם מוסא עלמי במשרדו ונתקיימה שיחה בינינו:

בשבע דרכים עקלקלות, אמרתי, רוצים להוביל אותי אליך ואין כל צורך בזה. אם אתה חושב שטובת העניין דורשת שלא ניפגש פנים-אל-פנים, אמור זאת ונמצא דרך לכך.

אינני רואה סיבה שלא ניפגש, ענה.

אם כן, אמרתי, נמשיך להיפגש ונברר אם יש לנו על מה לדבר או אין.

אני מוכרח להגיד לך שאני מיואש מכם, אמר מוסא עלמי, אני חושש כי בכל רגע שמצבכם נעשה יותר טוב אתם שוכחים אותנו ונשענים רק על האנגלים. הנה, לפני שבועות אחדים דיברו אתי אנשים שלכם, נתקיימו כמה שיחות, ופתאום נעלמו.

אל תאמר לי, אמרתי, שאנו שוכחים את הערבים בשעה שטוב לנו. בפעם הראשונה דיברנו אתך כשהיינו במרום הפרוספריטי שלנו, ובעוד אן רמז למהומות בארץ.

ביחס אליך זה נכון, השיב.

אמרתי, גם היום בא אני אליך לאחר הויכוח בפרלמנט. ראיה שאיננו שוכחים כי בלי סידור אתכם לא יסתדרו העניינים.

אכן, אמר, כששמעתי את קולך הונח לי.

באמת הייתה תסבוכת לגבי הפגישות י, אמרתי, מפני שדיברו אתך אנשים רבים ולא ברור היה מי מדבר בשם מי. בהזדמנות זו רוצה אני לומר לך, שג'וזף פועל יחד איתי.

[---]

 

אבל גם השופט פרומקין דיבר איתי, וגם הוא אמר שהוא מדבר בשם הסוכנות, וכי אם יהיה נחוץ יביא ייפוי-כוח. התפלאתי מאוד, כי לא חשבתי שפרומקין עוסק בעניינים פוליטיים. התפלאתי גם על כך שהוא בטוח כי ישיג ייפוי-כוח מהסוכנות. דיבר אתי גם מגנס. אני מכבד מאוד את האיש הזה. לא תהיה זו גוזמה אם אגיד שאין איש – אפילו בקרב הערבים – הקרוב ללבי כמוהו. אבל יודע אני היטב, ואף אמרתי לו זאת, שאיננו מדבר בשם היהודים ולא יוכל להשיג את הסכמתם לדברים שהוא מציע.

 

שמעתי מפי ג'וזף, המשכתי, כי אמרת לו בשם מישהו, שאין טעם לדבר עם אנשי הסוכנות משום שאנשים אלה נתונים "תחת אגודלו" של וייצמן, ווייצמן נעשה בזמן האחרון קיצוני. אבל אם אתה נושא ונותן עם הסוכנות, לא יהיה מקום להאשמה בהטעיה או בהשליה גם אם לא יצא מזה הסכם, ואילו כשאתה מדבר עם אנשים שאינם בעלי סמכות רישמית, יכולות להיות אחר-כך כל מיני טענות שהיהודים הבטיחו ולא קיימו. אנחנו יכולים להיות מתנגדים ולכבד איש את רעהו.

 

נכון, אמר מוסא עלמי. שמעתי זאת מאנגלי אחד. הוא אף אמר לי שרוטנברג הרבה יותר טוב מוייצמן. [---]

ובכן, אמרתי, אלה הם הסיבוכים וצריך להתגבר עליהם. נוסף לכך גם לא קל לי לטלפן אליך, כי אינני יודע כיצד תקבל זאת, שמא אני גורם לך קושי. בקיצור, שאלתי, יש לנו על מה לדבר או אין?

 

בכמה דברים אתם מכבידים מאוד על אפשרות של הסכם, אמר, ואינני מבין מדוע אתם מתנהגים כך. אינני מבין מה טעם להדגשתכם התמידית, שהתנועה הערבית ניזונה מכסף איטלקי. קודם-כל אני מודיעך ששקר הדבר. אולי אינני יודע את כל הנעשה במחנה שלנו, אבל עד כדי כך אני בכל-זאת יודע. אם יתברר שיש בידנו כסף איטלקי, תהיה זו בשבילי הפתעה עצומה. ואתם מדגישים את הדבר כל הזמן, ומפיכם אמרו כך גם בפרלמנט.

גם הממשלה מדברת על כך, אמרתי, הידיעה הסתננה גם ממשרד החוץ בבריטניה. עוד לפני המהומות, בזמן מלחמת איטליה–חבש, טענה הממשלה שאיטליה מוציאה כאן כסף רב.

[---]

 

אתה צריך להבין את נפש הערבים, אמר, האנשים חיים בהרגשה שהם מקריבים את דמם ואין עלבון קשה להם יותר מהאשמה שהם עושים זאת תמורת כסף איטלקי. באמת הייתי מבקש שתחדלו לדבר על כסף איטלקי.

אני מסכים בהחלט, אמרתי, שהתנועה שהתעוררה עכשיו אצלכם אינה מסתברת רק על-ידי כסף איטלקי, אבל יחד עם זאת אנחנו בטוחים שיש גם כסף זר.

הדבר השני, אמר, שאינני יכול להבינו, הוא מדוע אתם תוקפים באופן אישי את המופתי. [---] האם אינך מרגיש שבכל הפרשה הנוכחית המופתי איננו הגרוע ביותר? אתם מכבידים על מצבו על-ידי התקפתכם האישית נגדו. האפשר במצב כזה לדבר על הסכם? האינך מבין שאין תקווה להסכם שהמופתי לא יסכים לו?

להיפך, אמרתי, מבחינתו אנחנו אולי מחזקים את עמדתו, שהרי אנחנו מציגים אותו כפטריוט.

לא, אמר. ההתקפות על המופתי מכריחות את הממשלה להגן עליו ושום דבר אינו מזיק לו כמו הגנה זו של הממשלה. כלום אינך יודע באיזו פוליטיקה נוכלת נוקט הנציב ביחס למופתי? יכול אתה להאמין לי או לא, האמת היא שהמופתי הוא נגד אלימות. חל בו שינוי עצום בשנים האחרונות/ הוא מבין עכשיו דברים רבים שלא הבין קודם. אולי זה פרי ההזדקנות, אבל עכשיו הוא הרבה יותר טולרנטי. יכול להיות שהוא משחק, אבל הוא אמר לי שהוא נגד אלימות מפני שהאלימות לא תביא שום תוצאות חיוביות, ומפני שבאלימות כוחה של הממשלה גדול יותר והיא תדכא אותנו בכוח. תוכניתו של המופתי היתה שביתה ממושכת, אבל בלי אלימות. הוא מאמין שזהו הנשק החד ביותר כנגדכם, שהשביתה תזיק לכם יותר מאשר לערבים ותהרוס את מעמדכם בארץ. יכול להיות שהוא טועה, שאיננו מבין בכלכלה, אבל הוא מאמין שהשביתה תכריח אתכם לצאת מכאן, ועל-כל-פנים תמנע אחרים מלבוא הנה. הוא חושב שלאחר השביתה צריך להפעיל נגדכם חרם כלכלי.

 

ובכן, אמרתי, המופתי טועה אותה טעות של הנציב אם הוא חושב, שאפשרית שביתה בלי מעשי אלימות. עכשיו גם אתה רואה שדבר זה  בלתי-אפשרי הוא.

יכול להיות, אמר, שהמופתי טעה. הנציב הכשיל את כל העניין בפוליטיקת התנודות שלו. הוא שגרם לאסון המתחולל עכשיו בארץ ושאין מוצא ממנו. [---] היש איזה מוצא מן המצב? אולי אתה יכול לחשוב על איזה מוצא?

 

כשאתה אומר "מוצא", הרי אתה מתכוון להפסקת העלייה. ובכן, על זה אין מה לדבר. תאר לעצמך. שנוכחתם כי התפילות במסגד עומר ביום ו' הן מקור המהומות בארץ, ונניח שהיינו באים אליכם ואומרים: "הן אינכם רוצים באלימות, סיגרו לחודש ימים את המסגד למען הפסקת המהומות. המפתחות נשארים בידיכם, אין לכם ממה לפחוד". ההייתם מסכימים? לא! ומדוע לא הייתם מסכימים? אמרתי, הרי לא רק מטעמים דתיים, אלא משום שתראו בכך ויתור סמלי על זכותכם. הוא הדין ביחס להפסקת העלייה. אתה אומר: "העלייה גורמת למהומות, למען השלום הפסיקוה באופן זמני. ה'שדיול' נשאר בידיכם גם להבא, אין לכם ממה לפחוד". על זה אנו משיבים: "העלייה היא זכותנו היסודית ואתם תוקפים אותה. הפסקת העלייה תסמל את כניעתנו, ושום יהודי לא יוכל להסכים לכך".

 

שבתי ושאלתי, היש על מה לדבר או לא? אם אי-אפשר פה, ניסע למצרים, ניפגש שם.

מוסא עלמי השיב, שצריך קודם-כל לברר כמה עקרונות כלליים בטרם ייגש להשפיע על חבריו.

קבענו פגישה לשיחה על העקרונות הכלליים ביום ד' של השבוע הזה במקום ניטרלי.

 

הערות

 

[1]  ראו עליו במסמך 28, הע' 3.

[2]  "א-ליווא" (הדגל) – עיתון יומי של המפלגה הערבית הפלסטינית" החוסיינית. החל להופיע עם הקמת המפלגה ב-1935 בעריכת ג'מאל אל-חוסייני.

 

חזרה לדף הבית