16.  דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                   ירושלים,  22.4.1936

 

 

 

 

המתיחות מתפשטת מיפו–תל אביב לאזורים אחרים של הארץ, אם כי עד אתמול היו המהומות רק בגבולות יפו–תל אביב. אמש ציינה המשטרה מקומות-סכנה אחדים (בית אלפא, חדרה). חששו להתנפלות בלילה זה, אבל הלילה עבר בשקט. הרי זה שקט שלפני סערה, כי יש לחשוש להתפשטות המאורעות. הבוקר נתקבלו ידיעות על הסתה בכפרים מסביב לירושלים, וכנראה ייעשה ניסיון התפרעות ביום ו'. הבעיה בתל אביב אינה רק ביטחון, אלא שאלת מהלך החיים בעיר. העיר נותקה מיפו ואינה מוכנה לכך כלל. לתל-אביב יש צורך בנמל שביפו, במוסדות הממשלה הנמצאים ביפו, וגם במסחר שביפו. יש גם כ-4,000 פליטים בתל אביב, שבאו מהשכונות המעורבות, ונחוצה פעולת עזרה. כל זה מדכא את תושבי תל אביב. חוסר קשר עם משרדי הממשלה ביפו גורם גם לקשר בלתי-מספיק עם השלטונות המרכזיים ועם המשטרה.

 

הליקוי בקשר בין מוסדות תל-אביב והשלטון המחוזי בשעה זו הוא פרי יחסים מיוחדים בין עיריית תל אביב והממשלה גם לפני-כן. יהושע גורדון  נשלח לתל-אביב כדי להיות המקשר בין תל אביב וקציני המשטרה הגבוהים. בינתיים ביקר [רוברט] קרוסבי, מושל המחוז, בעיריה והקשר עם השלטונות חודש.

 

העיריה דרשה מהממשלה שני דברים: ביטחון מקסימלי וחידוש מהלך החיים הנורמלי בעיר – שני דברים קשים המחייבים מספר רב של שוטרים, וקשה לממשלה ברגע זה למלאם. ביום א' נתן הנציב הוראה לרכז צבא בירושלים, יפו וצפת – כאמצעי זהירות. ביום ב' נשלחה לתל אביב פלוגת צבא, שהוצבה במשמר במקומות הסכנה העיקריים.

 

הדרישות הממשיות של תל אביב העומדות על הפרק הן: שאלת הנמל, בייחוד בקשר עם פריקת המוצגים לתערוכה ("יריד המזרח") אפשרות של עבודת פועלים יהודים מחוץ לגבולות תל אביב. הספקת צורכי מזון סודרה, פחות או יותר. אין די ביטחון לפקידים היהודים בדרכם למשרדי הממשלה ובעבודתם ביפו, והפקידים הערבים הם עתה הבעלים במשרדים הממשלתיים. יש, על כן, לדרוש העברת המשרדים לתל אביב או לכל הפחות סידור משרדים זמניים בתל אביב.

 

המחלקה המדינית תצטרך להציג את הדברים באופן מרוכז בפני הממשלה. בראש וראשונה יש להעביר לתל אביב אותם המשרדים, אשר רוב הנזקקים להם יהודים. בשיחתי עם המזכיר הראשי אתמול אמרתי, כי המסקנה מהמצב הנוכחי לגבי הנמל היא: בניין נמל בתל אביב.

[---]

 

בעניין ההודעה הראשונה של הממשלה (על המהומות ביפו) היו לי קשיים עם המזכיר הראשי, ולעומת זה - הבנה יפה מצד הנציב העליון.

[---]

 

הידיעה כי הערבים החליטו לא לשלוח עתה את המשלחת ללונדון הגיעה לידי הנציב בעת הראיון שלי איתו. כשקיבל את הידיעה אמר, שדחייה זו אינה לטובת הארץ. אותה ידיעה אמרה, שהערבים החליטו גם על שביתה וגם על שמירת השקט. במשך הימים האחרונים הייתה התרוצצות בין הערבים בשאלת המשלחת והם רצו להיפטר מהשאלה שהכניסה ביניהם פירוד. צד אחד רצה בשביתה כללית, כדי לגרום למהומות בארץ, וצד שני רצה כי המשלחת תצא גם בלי מהומות; גם הגורמים מאחורי ההסתה שונים הם. מחוגי המופתי שולחים כנראה מסיתים לכפרים.

[---]

 

הנציב הודיע שיש ברצונו לנסוע ליפו ולתל אביב כדי לבקר את הפצועים, וכי הוא יבקר גם את הפצועים הערבים. בביקורו זה ישתדל גם לסדר את שאלת הנמל. הנציב קיבל את הצעתי, כי ייפגש עם ה"ה דיזנגוף, רוקח והוז בבית החולים "הדסה".

 

בסוף השיחה ביקש הנציב שנרגיע את הציבור היהודי בארץ. עניתי שאנו עושים הכול בכיוון זה, ואני מקווה שהמאורע לא יתפוס מקום רב בהיסטוריה. הנציב הוסיף: וגם לא בארץ. [---] אך האמת היא שאנשינו בתל אביב השומרים על הביטחון[1] דואגים מאוד למצב בארץ וחושבים שהממשלה אינה עושה די. הם ביקרו אצל וייצמן ומסרו לו כי יש לחשוש למהומות בהיקף ארצי, ורק ביד חזקה תוכל הממשלה להשליט סדר. הם התאוננו על פעולה בלתי-מספקת מצידנו לחידוש התנועה בארץ, והודיעו שנעשה קשה יותר ויותר לעכב את הבחורים שלנו מהתפרצות.

[---]

 

אני מצידי איני בטוח, שהגענו כבר לשלב שעלינו לדרוש מהממשלה להוסיף צבא לארץ. גם איני רואה אפשרות לבקר את הממשלה על פעולה בלתי-מספקת של כוחות הצבא והמשטרה, שהרי הממשלה משתמשת באווירונים, מכוניות משוריינות וכו'. הבוקר, למשל, יצאו מירושלים אוטובוס ומכוניות. איתם יצא גם דוד הכהן,[2] וכשהגיעו לג'נין ורצו לעבור בדרך צדדית, הרגיש בהם ההמון והקיפם. אוטו משא שהיה בתוך השיירה התהפך ושני הנהגים היהודים נפצעו פצעים קלים. השוטרים הוכרחו להחזיר את השיירה לשכם, והממשלה החליטה לשולחם בלוויית מכוניות משוריינות, והיא מודיעה שהנוסעים יגיעו לחיפה ויהי מה. אפשר להסיק מכך שהממשלה משתדלת לחדש את התנועה.

 

הערות

 

[1]  הכוונה לאנשי מרכז ה"הגנה".

[2]  דוד הכהן (1897–1984).  מבוגרי המחזורים הראשונים של גימנסיה "הרצלייה" שהצטרפו לתנועת העבודה. ממנהלי "סולל-בונה" מאז הקמתו. חבר מרכז מפא"י ומועצת עיריית חיפה. מפעילי ה"הגנה". שימש קצין קשר בין ה"הגנה" והצבא הבריטי בזמן ההכנות לקראת פלישה גרמנית אפשרית לארץ ב-1942. ציר ישראל בבורמה 1953–1955. אח"כ יו"ר ועדת  חוץ וביטחון של הכנסת.

 

חזרה לדף הבית