|
ביקרני מרדכי יגאל[i] בשאלת הערעור של יצחק חנקין והזמנת עורך-דין נוסף על אבקריוס.[ii]
ביקרני ד"ר מ. קרויצברגר מהתאחדות עולי גרמניה בשאלת ראיון עם הנציב בענייני עלייה. הבעתי את דעתי, כי איני רואה כל תכלית בצעד כזה. אם המדובר על מיכסת העלייה הכללית, לא תוכל התאחדות עולי גרמניה להוכיח יכולת קליטה גדולה מזו שמוכיחה הסוכנות, ואם הכוונה לחלקה של העלייה הגרמנית במיכסה הכללית, הרי הנציב יחזיר אותם לסוכנות. קרויצברגר דרש החשת בירור התוכנית למימוש ההון היהודי בגרמניה והעברתו לארץ-ישראל. אחר הצוהריים ביקרתי אצל ממלא-מקום מנהל העבודות הציבוריות, רולנדס, לקראת הישיבה שנועדה לשבוע הבא במזכירות הראשית [של ממשלת המנדט], לדון על הצעותי בדבר השיטה למסירת עבודות לפועלים עבריים. רולנדס זכר ששוחחתי אתו באותה השאלה לפני כשנתיים. אז עמד להגיש הצעות לממשלה בדבר שיטת ההקצאה של העבודות המיועדות ל"עבודה עברית", אולם מחשבתו הטובה סוכלה על-ידי עליית שכר העבודה בשוק הפרטי, שבאה כתוצאה מחוסר פועלים ומנעה את האפשרות להעסיק פועלים יהודים בעבודות הממשלה. הוא מבין שהמצב נשתנה, ועד כמה שמחלקת העבודות הציבוריות נוגעת בדבר, הריהו מוכן לבוא לידי הסכם בשאלת החלוקה. אין הוא מסכים לשיטה של הצגת תנאי על "עבודה עברית" במיכרז, משום שכל תנאי המוצג במיכרז מחייב אחר-כך ביקורת מצד המחלקה על מילויו על-ידי הקבלן, ואין למחלקה שום אפשרות להטיל פיקוח מתמיד על הקבלנים ביחס לסוג הפועלים שהם מעסיקים. לעומת זה, מוכן רולנדס לקבל הצעה של קביעת רשימת קבלנים מוסמכים מטעם הסוכנות כנאמנים על העסקת עבודה עברית על-מנת שהתחרות ביחס לעבודות המיועדות ל"עבודה עברית" תתקיים רק בין קבלנים אלה. הביקורת על מילוי התנאי מצד הקבלנים תהיה בידי הסוכנות, והסנקציה נגד קבלן המועל בהתחייבותו תהיה הודעה מצד הסוכנות לממשלה על הוצאת הקבלן מן הרשימה. אשר להפרדת העבודות לאלו המיועדות ל"עבודה עברית" ולאחרות, אין למחלקה שום התנגדות לכך ובלבד שההפרדה תיעשה לפני קביעת ההקצבה לכל עבודה ולא לאחריה, כלומר, שהחישוב הראשון של ההוצאות וקביעת סכום ההקצבה יהיו מיוסדים מראש על "עבודה עברית". בדרך זו יהיו סעיפים מסוימים בתוכנית העבודות הציבוריות משוריינים ל"עבודה עברית" בלי שיהא צורך להבליט את הדבר כלפי חוץ, ובלי שיהא הכרח בהקצבות נוספות מהממשלה במקרה שסכום ההקצבה הראשון איננו מספיק כדי תשלום שכר לפועל העברי. אכן, אם יתקבל סידור כזה עלינו לדעת, שיעבור זמן מסויים עד אשר הסידור הזה יתחיל לפעול. [---] בדברים אלה של רולנדס היה רמז, שהסידור לא יוכל להיכנס לפעולה ביחס לעבודות שתקציבן כבר נקבע. ולמעשה כבר נקבע התקציב של כל העבודות לשנת הכספים הבאה. טיילתי עם הילדים לכפר בית-צפפה. בדרך פגשנו בקבוצת תלמידים ערבים מירושלים מטיילים להנאתם. נכנסנו בשיחה. אפשר היה רק להתפעל מהנימוס ומדרגת התרבות של הילדים הערבים. שני סטודנטים מהאוניברסיטה באו להתייעץ בעניין תכסיסי. בין הסטודנטים יש נטייה להשתמש בהזדמנות של הופעת הנציב בטקס חלוקת תעודות הגמר באוניברסיטה ביום ד', כדי לתת ביטוי להתמרמרות נגד הכיוון השלילי של הממשלה. היו הצעות קיצוניות – לא ללחוץ את יד הנציב בשעת קבלת התעודות, לצאת בסך מן האולם בשעה שיגיע תורו של הנציב לנאום תוך מסירת הודעה וכיוצא באלו. הרוב הגדול של הסטודנטים נגד הפגנות כאלו, אולם יש לחשוש שאם לא יותן ביטוי מתון להלך הרוח השורר, תהיינה התפרצויות בלתי-נעימות של המיעוט הרוויזיוניסטי והנוהים אחריו. הצעתם היא שהסטודנטים יתאפקו מלמחוא כף לנציב לאחר נאומו. אמרתי, שאם עומדת הברירה בין התאפקות הסטודנטים ממחיאת כפיים ובין הפגנה אקטיבית או מעשה התפרצות, אבחר כמובן בראשונה. אולם ההצעה כשלעצמה אינה לרצון לי, כיוון שיש בה משום פיצוי לאלה שהינם מפגינים להכעיס. העירותי, כי על-כל-פנים הקהל ימחא כף. הרי שגם ההפגנה הפסיבית תטושטש. הוסכם שלא יציעו את ההצעה בוועד הסטודנטים אלא אם כן יהא הכרח בדבר.
ירושלים, 9.2.1936 [---] ישיבת ההנהלה [של הסוכנות היהודית]. על-פי הצעתי הוחלט לענות לממשלה בשאלת ה"שדיול", כי אנו מוכנים לגשת מייד לחקירה המשותפת ולהגיש את דרישתנו ל"שדיול" באמצע חודש מרס. קיימתי התייעצות עם ברנרד ג'וזף[iii] בשאלת השתתפותו יחד עם אבקריוס בערעור של יצחק חנקין. נסעתי יחד עם [אליעזר] קפלן אל וייצמן לרחובות. הוא מסר לנו את המכתב שקיבל מהנציב העליון ממצרים. מועד צאתו לחוץ-לארץ טרם נקבע. השתתפתי במועצת ההסתדרות בתל-אביב.
ירושלים, 11.2.1936 תשבי[iv] מסר על תוכנית תעשיית שיש בעבר-הירדן.
וולפסון[v] מפיק"א בא לשמוע אינפורמציה בעניינים שונים. באת-כוח העיתון "ישראל" מקהיר באה לבקש מאמר בשביל גיליון "יריד המזרח" של העיתון. אהרון חיים [vi] בא למסור כי מֽתְקאל פחה אל-פאיז[vii] הופיע בירושלים ומבקש כסף. לדבריו מאיימת על עבר-הירדן שנת-בצורת שכמוה לא היתה זה כמה שנים. יש מקומות שבהם הזרע גם לא נבט. הוא עצמו בא שוב במצוק ומבקש "הלוואה" של 100 לא"י מאיזה בנק שהוא בערבותנו. מסרתי לאח"כ לענות, כי ההנהלה החליטה להפסיק כל הוצאת כסף לענייני עבר-הירדן כיוון שאיננה רואה שום התקדמות בפעולה, ועם כל רצוני הטוב אין ביכולתי לעזור לו כרגע. מתקאל פחה הלך נרגז ומיואש. [---] השתתפתי במסיבת מוזמנים אצל הקונסול הצרפתי הכללי. שוחחתי עם ראע'בּ נשאשיבי,[viii] ששפך עלי שוב את חמתו בעד תמיכתנו בח'אלדי[ix]. פח'רי נשאשיבי[x] הודיע לי כי אין הוא שייך כיום לשום מפלגה פוליטית וכל מעייניו בארגון פועלים. התקשרתי עם כל העיתונים והצעתי להם לא לתת פרסום לידיעה אחת של סט"א [סוכנות טלגרפית ארצישראלית] מלונדון, שנשלחה בדואר אויר אולם מכוונת להתפרסם כטלגרמה. סט"א מבשרת גזירות חדשות בענייני עלייה וקרקעות. הכוונה לדברים הידועים כבר, אולם הידיעה מנוסחת כך שהקורא מוכרח לקבל את הרושם כאילו המדובר על גזירות נוספות. בקשתי נתמלאה על-ידי כל העיתונים, לרבות "הבוקר", חוץ מ"דואר היום".[xi] מזכיר האוניברסיטה טילפן להודיעני, כי לאחר החלטת הפשרה שנתקבלה אצל הסטודנטים להתאפק ממחיאות כפיים כלפי הנציב ותו לא, יש לחשוש למעשי התפרצות. שאל אם אהיה נוכח בטקס כדי להתערב בשעת הצורך ועניתי בחיוב.
ירושלים, 12.2.1936 ד"ר טהון[xii] בא למסור על הצעות שונות של מכירת קרקעות בסוריה. דיברנו גם על מצב העניינים בעבר-הירדן.
ד"ר מגנס[xiii] טילפן מהאוניברסיטה להודיע כי יש לחשוש להפרעות בשעת הטקס. נפוץ כרוז בחתימת "קבוצת סטודנטים הכואבים את כאב עמם", שאינו מסתפק בהודעה על התאפקות הסטודנטים ממחיאות כפיים, אלא דורש דממה גמורה מהקהל כולו, ומזהיר שאם דממה זו תופר על-ידי מחיאות כפיים יענו הסטודנטים בקריאות ובשריקות. מגנס מציע או לבטל את הטקס ולהתנצל לפני הנציב, או להודיע לנציב על המצב ולמסור לו להחליט אם לבוא לטקס אם לא. שלחתי סטודנט אחד מעובדי ההנהלה לאוניברסיטה לברר את הלך-הרוחות בין התלמידים. הוא טילפן כי הרוחות שקטות בהחלט ואין לחשוש לשום הפרעות. אף-על-פי-כן הסכמתי, בשיחה טלפונית שנייה למגנס, שיזהיר את הנציב כי ישנה קבוצה קטנה העלולה להפריע. נכחתי בטקס חלוקת תעודות-הגמר באוניברסיטה. לפני התחלת הטקס דרשה מזכירות האוניברסיטה וקיבלה הסכמת כל ארגוני הסטודנטים להוציא משורותיהם את המפריעים אם יימצאו כאלה. הכל עבר בשלום. הסטודנטים לא מחאו כף לנציב, אולם יתר הנוכחים מחאו כף והפרעות לא היו. כדי להבליט את הפגנתם האילמת כלפי הנציב ערכו הסטודנטים תשואות סואנות, למעלה מכל שיעור ומידה, לרקטור ד"ר ברגמן שנאם אחרי הנציב. בפעם הראשונה הזכיר הנציב בנאום פומבי בארץ-ישראל את "הבית הלאומי". ד"ר ארנסט כהן[xiv] מסר לקפלן ולי על שיחתו עם מנהל האוצר בשאלת עזרה כספית של הממשלה למפעלי שיכון עממי. ג'ונסון טען, כי הממשלה לא תוכל לעשות שום דבר אם הפעולה לא תהיה משותפת או מקבילה ליהודים ולערבים. בעצמו לא ראה שום סיכויים להשגת השתתפות כספית של ערבים בעלי יכולת במפעלי שיכון לטובת בני עמם. אף-על-פי-כן, הציע לארנסט כהן להיפגש עם ראשי העיריות של יפו וחיפה, אולם עמד על כך שהפגישות תהיינה בנוכחות מושלי המחוזות.
ירושלים, 13.2.1936 הזקן רוזנפלד ממנחמיה, אביו של הסרג'נט משה רוזנפלד שנרצח בהר הגלבוע, בא לקבול על הפנסיה העלובה שהוקצבה לכלתו האלמנה – 20 לא"י לשנה. אמרתי לו, שעד כמה שידוע לי עומדת האלמנה לקבל הקצבה חד-פעמית נוספת בסכום של משכורת שנתית. הצעתי שיחכה לשובו של יהושע גורדון[xv] אשר טיפל בעניין זה אצל המשטרה והמזכירות הראשית. ביקשתי ראיון עם המזכיר הראשי [של ממשלת המנדט, התהורן הול[xvi]] בשאלות עבודות ציבוריות וחלקנו בתקציב החינוך.
ב"כ מאירוביץ[xvii] מסר לי על שיחתו עם ממלא-מקום מנהל העבודות הציבוריות רולנדס. נראה, שבישיבת הוועדה הממשלתית המטפלת בקביעת שיטת העבודות נתקלו בשני קשיים. ראשית, כיצד אפשר לקבוע רשימה של קבלנים יהודים בלבד? הקבלנים הלא-יהודים ימחו נגד ההפליה. שנית, הסתדרות העובדים מופיעה הן בתור קבלן והן בתור ארגון המספק פועלים; הרי שהיא תוכל להילחם נגד הקבלנים המתחרים בה על-ידי מניעת פועלים מהם. מאירוביץ הסביר ביחס לשאלה הראשונה, כי הכוונה היא לא לקבלנים יהודים אלא לקבלנים המתכוונים להעסיק פועלים יהודים בעבודות הציבוריות. כאלה יכולים להיות גם ערבים ואנגלים. ביחס לשאלה השנייה – הסתדרות העובדים היא לחוד והמשרדים הקבלניים שלה לחוד. הקבלן האנגלי מיטשל, הבונה את בנק ברקליס בתל-אביב, זכה בעבודה זו בתחרות עם המשרד הקבלני, אולם זה לא מנע בעד ההסתדרות לספק לו פועלים והוא מקים את הבניין בעבודה עברית מאורגנת. נקבע לי ראיון עם המזכיר הראשי ליום ג' בשאלת העבודות הציבוריות וההקצבה לחינוך. יהושע גורדון מסר דוח על ביקורו בעין-עירון וכפר פינס. מתברר, שעניין גזל הקרקע ייתכן שיש בו נקודת תורפה משפטית. לפי ידיעות אנשי המקום המעשה הוא כך: משפחת עבד אל-האדי, שמכרה את הקרקע ליהודים, הסיגה עוד לפני המלחמה את גבולו של שכן ערבי אחד ומכרה ל"חברת הכשרת הישוב" חלקה שלא הייתה כלולה בקושאן התורכי שלה. כאשר פרצה המריבה במשפחה, יעץ עוני עבד אל-האדי[xviii] לאחד מאחיו לתפוס את החלקה הזאת בחוזק-יד, בתקווה שבבית-המשפט לא תוכל "חברת הכשרת הישוב" להוכיח את בעלותה עליה. ממלא-מקום מושל הצפון ביילי צריך לבקר היום במקום הסכסוך. אם ייגש לשאלה בלי משוא-פנים, הרי גם לפי חוק סכסוכי הקרקעות הוא חייב להוריד את הערבים מהקרקע ולקיים את הקרקע בחזקת היהודים, על-מנת שהערבים יגישו תביעה לדין אם רצונם בכך. ניתוק הקשר הטלפוני עם רחביה שלל ממני את האפשרות להתקשר עם ביילי כדי לברר את המצב. הזקן רוזנפלד ממנחמיה בא לברר אפשרות של הלוואה התיישבותית למשפחת בנו הנרצח. גורדון בירר במשטרה, כי הוצע לשלם לאלמנה משכורת שנה אחת ולא שנתיים, כאשר חשבו בראשונה.
ירושלים, 15.2.1936 נזדמנתי לבית אליעזר קפלן בשעת שיחתו עם יוליוס סימון[xix] וארנסט כהן בשאלת עזרת הממשלה לשיכון. הצעתי להציג בפני הממשלה תוכנית כזאת: הקצבת סכום שווה כבסיס לאשראי של שיכון ליהודים לחוד ולערבים לחוד. במסגרת הסכום הזה תבחן הממשלה תוכניות שיכון לפי מידת בטיחותן. באופן כזה ייתכן שתוציא [הממשלה] מההקצבה ליהודים יותר, או יותר מהר, ממה שתוציא מן הסכום שהוקצב לערבים, אולם השנסה אשר תינתן לכל אחד משני הצדדים תהיה שווה. ביקרתי עם קפלן וליאו כהן אצל וייצמן להתייעצות על הנסיעה ללונדון. בערב, בביתו של ד"ר מגנס, לשיחה על השאלה הערבית בחוג מצומצם של מוזמנים. [1] מרדכי יגאל – חבר ארגון "השומר". ב-1936 מראשי ארגון השומרים הארצי. [1] ב-20.8.1935 פרצה קטטה, אחת מרבות, בקשר לזכות הבעלות והעיבוד של קרקעות בקוּסְקוּס טַבְּעוּן [אזור טבעון של ימינו]. קבוצה של 4 בחורים מארגון השומרים הארצי, שחרשה שם אדמות, הותקפה על-ידי כ-40 ערבים. במהלך הקטטה נהרג ערבי אחד. המשטרה שהגיעה למקום אסרה את הארבעה והחרימה את נשקם (רובי-ציד), בין הנאסרים היה יצחק חנקין. הארבעה הואשמו ברצח שלא בכוונה תחילה. על יצחק חנקין הוטל עונש מאסר של 10 שנים ועל חבריו עונש מאסר של שנתיים. הגן עליהם במשפטם עורך הדין הערבי אבקריוס. [1] ד"ר ברנרד ג'וזף (דב יוסף) – מעורכי-הדין המפורסמים המפורסמים בארץ. ב-1936 החל לכהן כיועץ המחלקה המדינית של הסוכנות. חבר הנהלת הסוכנות בשנים 1945–1946. מושל צבאי של ירושלים הנצורה במלחמת העצמאות (1948). שר האספקה והקיצוב 1949–1950. לאחר-מכן שימש כשר החקלאות, שר המשפטים, שר המסחר התעשייה והפיתוח עד 1955. גזבר הסוכנות 1956–1961. שוב שר המשפטים 1961–1965. [1] נחום תשבי – מנהל המחלקה למסחר ותעשייה של הסוכנות היהודית. [1] וולפסון – ממנהלי פיק"א בארץ ובפריס עד סוף שנות השלושים. [1] אהרון חיים כהן – עבד במחלקה המדינית כמומחה לענייני ערבים. [1] מתקאל אל-פאיז – שיח' נודע בעבר הירדן, ראש שבט בני-צחר בעבר-הירדן. תחומו של השבט – רומה-מזרחה מרבת-עמון עד ואדי סירחן. נפטר ב-1967. [1] ראע'ב נשאשיבי (1880–1951). מראשי מנהיגי ערביי א"י. לפני מלחמת-העולם הראשונה ציר ירושלים בפרלמנט איסטנבול. קצין בצבא העותמאני. ראש עיריית ירושלים 1920–1934. מראשי האופוזיציה לחוסיינים. ב-1934 הקים את מפלגת ההגנה הלאומית. תמך באמיר עבדאללה נגד המופתי. ב-1936 ממקימי הוועד הערבי העליון, שממנו פרש ב-1937 בגלל הטרור החוסייני. חבר המשלחות הפלסטינית לוועידת השולחן העגול 1939. אחרי סיפוח הגדה המערבית לירדן מונה למושלה הכללי. שר בממשלות ירדן 1950–1951. היה מתון ביחסו לבריטים ונכון לקבל את הספר הלבן 1939 בניגוד לרוב מנהיגי ערביי א"י. קיים קשרים טובים עם אישים יהודים וקולות היהודים סייעו לבחירתו לראש עיריית ירושלים. רעייתו השנייה היתה יהודיה. [1] ד"ר חוסיין פח'רי אל-ח'אלדי (1894–1961). רופא ועסקן פוליטי. בן משפחה ירושלמית נכבדה. שירת כרופא בצבא העותמאני. עובד מחלקת הבריאות של ממשלת המנדט 1921–1934. נבחר לראש עיריית ירושלים 1934 בהביסו את יריבו ראע'ב נשאשיבי. ב-1935 הקים את מפלגת "הרפורמה" ומכוח זה צורף לוועד הערבי העליון. באוקט' 1937 נעצר והוגלה לסיישל. שוחרר ב-1938 והשתתף במשלחת הוועד הערבי העליון לוועידת לונדון 1939. ב-1945 חבר הוועד הערבי העליון המחודש. בספט' 1948 מונה שר הבריאות ב"ממשלת כל פלסטין" בעזה. מראשית שנות ה-50 מילא תפקידים שונים במינהל הירדני– היה פעמיים שר ועשרה ימים ראש ממשלה. תמך במופתי אך לא היה קיצוני כמוהו. ראו על בחירתו לראש עיריית ירושלים במסמך 1, הערה 6. [1] פח'רי נשאשיבי – יד ימינו של ראע'ב נשאשיבי. מראשי הפעילים בארגון מאורעות 1936. בקיץ 1937 ניסו החוסיינים להתנקש בחייו. ב- 1938 אירגן את "כנופיות השלום". נרצח ב-1941 בבגדאד. [1] "דואר היום" – עיתון יומי בעריכת איתמר בן אב"י. נרכש בשנת 1928 על-ידי זאב ז'בוטינסקי ושימש מאז שופר לתנועה הרוויזיוניסטית. [1] ד"ר יעקב טהון (1880–1950) – עלה לארץ 1907. מנהל המשרד הארץ-ישראלי של ההסתדרות הציונית 1916–1920. מ-1921 מנהל "חברת הכשרת היישוב". [1] ד"ר יהודה לייב מגנס (1877–1948) – נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים. מן הפעילים הבולטים לשיתוף יהודי–ערבי. ממייסדי "ברית שלום" ו"איחוד". חוג קשריו חרג מהתחום היהודי והקיף גם אנגלים וערבים רבים. [1] ד"ר ארנסט כהן – כלכלן.המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית הסתייעה בעצתו. [1] ג'ון התורן הול Hall)) – מזכיר ראשי בממשלת א"י 1933–1937. [1] בר-כוכבא מאירוביץ (1896–1974). מבני הביל"ויים. החל את עבודתו בסוכנות היהודית ב-1935 ונתמנה למנהל מחלקת הים. ב-1936 יזם פריקת סחורות בחוף תל-אביב וטיפל בהקמת המזח והנמל. פעל לפיתוח דיג ימי ודיג בבריכות. [1] עוני עבד אל האדי (1889–1970). עו"ד ועסקן פוליטי. יליד שכם. ציר בקונגרס הערבי הראשון בפריס, 1913. אחרי מלחמת-העולם הראשונה מזכירו של המלך פייצל ויועצו בוועידת השלום. אחרי התמוטטות משטר פייצל בדמשק חזר לא"י. חבר הוועד הפועל הערבי הפלסטיני ומנציגיו במשלחתו ללונדון, 1930. ממייסדי מפלגת "איסתיקלאל" ב- 1932 ומזכירה הכללי. מ-1936 חבר ל"וועד הערבי העליון" ופעיל בארגון מאורעות 1936. חבר המשלחת הפלסטינית לוועידת השולחן העגול בלונדון, 1939. שר ב"ממשלת כל פלסטין" בעזה, 1948, אך התפטר וקשר גורלו עם ממלת ירדן. למשפחת עבד אל-האדי היו קרקעות רבות באזורי ג'נין ושכם [1] יוליוס סימון – ציוני אמריקני יליד גרמניה. ב-1926 יסד את החברה Palestine Economic Corporation. ב-1934–-1943 נציגה של חברה זו בארץ.
|
