יומן מדיני - כרך ב' - 1937

 

[תוכן עניינים]    [חיפוש בספר]    [לדף הקודם]

 

 

 

10.  מתוך יומן העבודה - לונדון, 19.2.1937

 

 

שוחחתי עם וייצמן בשאלת פעולתנו כלפי מדינות מזרח-אירופה ברוח השיחה עם מלצ'ט. וייצמן הסכים שאכתוב לגרינבוים[1] להיפגש עם בק. הוא סבור שגולדמן[2] היה יכול לעשות פעולה כזו בארצות אחרות.

לאורמסבי-גור הודיעו על בואי, אולם הוא טרם הגיב על כך. וייצמן מציע שנלך אליו יחד לאחר שישוב מפאריס ומז'נווה.

 

הצצתי למשרדי הסתדרות ציוני אנגליה. בקשטנסקי[3] ועוזריו התנפלו עלי בהצעות על אסיפה פומבית באיסט-אנד, על מסיבה עם הציונים הפעילים ועוד. הסכמתי לעת עתה לדבר השני. בעניין הראשון אחכה עד בוא ברודצקי[4] ביום ד'.

[---]

 

הלכתי עם וייצמן לארוחת-צהריים בקרלטון עם שני גנרלים: סר ג'ורג' מקדונו וסר הרברט קרידי.[5] הראשון כבר בדימוס, משמש יושב-ראש לוועדות חצי רישמיות, הולך ומזדקן. בימי המלחמה היה ראש האינטליג'נס במינסטריון המלחמה, תמך בהצהרת בלפור ועזר לווייצמן. אחרי-כן טיפל בסידור בתי הקברות של חללי המלחמה בארצות זרות וכך בא בקשר עם ארץ-ישראל. הוא הפגיש לראשונה את קיש[6] עם וייצמן. השני - המנהל הכללי של מיניסטריון המלחמה, אדם לא צעיר אך במלוא כוחו ובינתו. תוך חיפוש קשרים חדשים במיניסטריון הצבא שב וייצמן ופקד את מקדונו, זה קשר אותו עם קרידי.

 

הייתה שיחה ארוכה ורבת צדדים. דיברו בעיקר היהודים. מהבריטים דיבר בעיקר מקדונו, ואילו סר קרידי המעיט מאוד בדיבורים, אבל הקשיב רב קשב ובתבונה. דובר על התנהגות הממשלה בימי המאורעות, מצב הביטחון עכשיו, כוחות העזר היהודיים, עניין "הוועדה המלכותית" והמדיניות להבא.

 

בחוזרנו למשרד שמענו חדשה: שני צירים מהאופוזיציה הליברלית בבית-הנבחרים הודיעו על רצונם להשתמש בהזדמנות של הצבעה על הקצבה נוספת להוצאות הצבא בארץ-ישראל לשם התקפה על הממשלה. הם פנו אלינו וביקשו חומר. אמרתי ללוריא לשלוח להם את הפרק על המאורעות מתוך תזכיר הקובלנות שלנו ל"וועדה המלכותית", ולהוציא קצת עובדות מעדותי החשאית לפני "הוועדה" בענייני הביטחון, וכן להמציא להם רשימה של המקרים מהשבועות האחרונים. הצעתי לדאוג, שבוויכוח ישתתפו לא רק אנשי האופוזיציה אלא גם תומכי הממשלה, כדי שייווצר רושם של ביקורת כללית על האדמיניסטרציה הארץ-ישראלית ולא של ניצול העניין לשם חשבון מפלגתי עם הממשלה. ביקורת שתושמע בדרך זו תשמש אזהרה ל"וועדה המלכותית" על התגובה הפרלמנטרית במקרה שהיא תזדהה במסקנותיה עם עמדת ממשלת ארץ-ישראל. לוריא קיבל על עצמו לבוא בדברים עם קזליט.

 

בערב לקחני הודס[7] לביתו לארוחה ובדרך סיפר לי מה שנודע על הפרעות בטבריה [באדר 1937, על רקע התנגדות למיוני קצין מחוז יהודי בעיר והופעת קבוצת בית"רים במדים בעיר]. בשובי למלון טילגרפתי לארץ על הצורך בשיחה עם גנרל דיל בעניין זה.

 

אצל הודס היה גם פרלצווייג,[8] שסיפר על הרצאותיו על ארץ-ישראל לגויים. בציבור הבריטי מורגשים סימני התעמולה הערבית. בכמה מקומות הזמינו נואם משלנו רק לאחר ששמעו בואם מהצד שכנגד. מניסיונו של פרלצווייג מתברר שהדבר העושה את הרושם הגדול ביותר ביחס למפעלנו בארץ הוא הקבוצה.

 

 

הערות


[1]  יצחק גרינבוים – ראו: כרך א (1936), מסמך 35 הע' 2.

[2]  נחום גולדמן (1894–1982). יליד בלורוסיה. מדינאי ציוני. מ-1935 עד 1968 חבר ההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות. בא-כוח הסוכנות היהודית ליד חבר הלאומים 1935–1940. ב-1941 קבע מושבו בארצות-הברית. יו"ר האגף האמריקני של הנהלת הסוכנות 1949–1956. מ-1949 יו"ר בפועל של הקונגרס היהודי העולמי ומאז נשיאו. היה פעיל במו"מ הדיפלומטי שקדם ליסוד מדינת ישראל ובמו"מ על הסכם השילומים עם גרמניה המערבית. נשיא ההסתדרות הציונית 1956–1968.

[3]  לוי בקשטנסקי (1904-1971) – מזכיר הפדרציה הציונית בבריטניה.

[4]  זליג ברודצקי – ראו: כרך א (1936), מסמך 63, הע' 1.

[5]  סר הרברט קרידי (Creedy) – מנכ"ל משרד המלחמה הבריטי מ-1924.

[6]  פרדריק הרמן קיש – ראו: כרך א (1936), מסמך 44, הע' 23.

[7]  יעקב הודס – ממקורבי ד"ר וייצמן ונחום סוקולוב, שבמחיצתם עבד מ-1917. היה חבר מערכת "ג'ואיש כרוניקל". משנת 1924 עורך "ניו ג'ודיאה", ביטאון הנהלת ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית. עלה לארץ ב-1949 והיה עורכו של "ציון", כתב-עת ההנהלה הציונית. נפטר ב-1961.

[8]  מוריס לואיס פרלצווייג – נולד בלונדון ב-1895. מילא תפקידים שונים בקהילה היהודית האנגלית. מדריך ליהדות בבית הספר "איטון" 1919–1939. שנים רבות היה מזכיר-כבוד של הפדרציה הציונית בבריטניה. מ-1935 היה חבר ההנהלה הציונית. ממייסדי הקונגרס היהודי העולמי, ומ-1936 חבר ההנהלה של הקונגרס היהודי העולמי ויושב-ראש החטיבה הבריטית שלו.

 

חזרה לדף הבית