יומן מדיני - כרך ב' - 1937

 

[תוכן עניינים]    [חיפוש בספר]    [לדף הקודם]

 

 

 

8.  מתוך יומן העבודה - לונדון, 17.2.1937

 

 

[---] וייצמן ניסה לדחות את ישיבת הוועד הפרלמנטרי [למען א"י], כי נוויל צ'מברליין פותח היום בפרלמנט את הוויכוח בשאלת ההגנה וספק אם רבים יבואו לישיבת הוועד, אך קזלט[1] התנגד לדחייה והישיבה מתקיימת.

[---]

 

היום עומד וייצמן לסעוד עם בותבי,[2] על-פי הזמנתו של זה. בותבי הוא חבר הפרלמנט, ידיד קרוב של צ'רצ'יל, איש-סודו המשמש צינור עיקרי אליו. מבחינה זו מחשיב וייצמן את הפגישה. צ'רצ'יל עצמו שוהה עכשיו בדרום-צרפת. הוא נחל מפלה גדולה בגלל השתייכותו הפעילה לסיעת אדוארד וגב' סימפסון,[3] ויצא לזמן-מה את אנגליה להירפא מן המכה הקשה.

[---]

 

גב' דגדייל קראה באוזנינו (וייצמן, לוריא ואני) מכתב שקיבלה מז'בוטינסקי: הוא מתלונן מרה על קיפוח בית"ר בסרטיפיקטים (לדבריו התאבד בית"רי אחד בפולין מחוסר תקווה לקבל סרטיפיקט), ומאשים את ההסתדרות באשמות הרגילות, קובל על וייצמן שלא קיבל הצעתו בדבר "שולחן עגול" [בין "ההסתדרות הציונית" ו"ההסתדרות הציונית החדשה"].

 

לאחר-מכן הסברתי לגב' דגדייל את עניין "ועידת שולחן עגול" של ז'בוטינסקי. דיברנו גם על אפשרויות הפעולה. גב' דגדייל סיפרה על שיחת וייצמן עם אחד מחברי הקבינט, וולטר אליוט,[4] בביתה. אליוט אמר לווייצמן, כי לגבי שאלת ארץ-ישראל משפיע מדבר ערב על הממשלה הבריטית לאין שיעור יותר מכל מזרח-אירופה.

[---]

 

ב-5.30 ישיבת הוועד הפרלמנטרי באחד מחדרי בית-הנבחרים. אף-על-פי שנענו ובאו רק שבעה מתוך שמונה-עשר שהוזמנו, הייתה בעיני מידת ההשתתפות הגונה מאוד, כי ישיבת הוועד התקיימה בעצם התחלת הוויכוח על ההגנה בפרלמנט, לאחר נאום הפתיחה של נוויל צ'מברליין – מעמד פרלמנטרי גדול ומיוחד במינו (אחד המשתתפים בישיבה אמר:"אשר לא היה כמוהו מ- 1914").

 

השבעה שבאו היו היושב-ראש ווג'ווד[5] (מהלייבור), קזליט (שמרן), סר ג'ורג' ג'ונס (שמרן), דנמן (מסיעת מקדונלד), דניאל הופקין, תום ויליאמס. וסילברמן (מהלייבור). האחרון – יהודי מליוורפול. מהליברלים לא בא איש, במקרה, אך הם כולם איתנו. נכח גם לורד מלצ'ט[6] כנציג יחיד של בית הלורדים. מהשבעה היו חדשים בשבילי קזליט, ג'ונס וסילברמן. את כל השאר הכרתי בביקוריהם בארץ.

 

לפני הישיבה אמר לי ווג'ווד שהנציב לא יחזור, ושלווקופ עצמו לא היה ידוע הדבר עד שבא ללונדון. הבעתי ספק אם באמת מנוי וגמור הדבר.

לורד מלצ'ט גער בווג'ווד, מתוך לצון, על שבעדותו לפני "הוועדה המלכותית" קרא קטע ממכתבה של ליידי רדינג[7] אליו, אל מלצ'ט, על מה ששמעה מפי קצין משטרה אחד בארץ-ישראל. ווג'וווד ענה שהוא מצטער שלא קרא את כל המכתב.

 

אגב, דעתם של גב' דגדייל ולוריא, שנכחו בשעת עדותו של ווג'ווד – שהוא נכשל כישלון גמור ועשה רושם רע מאוד. הוא הטיל האשמות סיטוניות ובלתי-מבוססות, הסתייע בעובדות לא מוכחות או חסרות ערך, השתמש במכתב פרטי וסודי לעדות פומבית וכיוצא באלה. אף-על-פי-כן הוא גוי יקר, הכואב את כאב העם העברי בכל חום לבו הלוהט.

 

עם פתיחת הישיבה מסר וייצמן סקירה על מהלך החקירה של "הוועדה המלכותית", דיבר על המצב בקרב הערבים בארץ (בעיקר על-פי אינפורמציה שהבאתי) ועל התמורות שהתחוללו בארצות השכנות מאז גמר המאורעות. על-פי הזמנתו מילאתי אחרי דבריו בעיקר לגבי המצב בעיראק והצגתי את הצורך לשינוי הערכה בממשלה לגבי הכוחות הפועלים במזרח הערבי. [---]

 

מן הנוכחים היה רק אחד – דניאל הופקין (מי שהיה קצין בגדוד העברי וביקר בארץ אחרי מאורעות 1929) – בעד פעולה פומבית מיידית: ויכוח בפרלמנט שיזהיר בפני הדרך אשר "הוועדה המלכותית" עלולה ללכת בה. כל הנותרים, ובראשם ווג'ווד, היו בכל תוקף נגד ויכוח ונגד כל פעולה אחרת, שפירושה אי-אמון מראש ב"וועדה", או ניסיון להשפיע על מסקנותיה על-ידי לחץ חיצוני.

 

הוסכם להציג מספר שאילתות על המצב בארץ כביטוי לחשש מפני מסקנות שליליות ביחס אלינו. על-פי הצעת מלצ'ט, הוחלט לשלוח משלחת לאורמסבי-גור[8] בשאלת מצב הביטחון הפרוע.

 

להתייעצות לא היו מסקנות ממשיות והייתה הרגשה שהשעה היא שעת בין השמשות. אולם האווירה ששררה במסיבה זו הייתה מפתיעה ומעודדת. מצד כולם היה יחס של הזדהות איתנו, שלא פיללתי לה. וכל זה בלי דברים יתרים ומתוך צניעות רבה.

[---]

 

אגב, קזליט (מצאצאי ההוגנוטים) הוא איש חמודות בחיצוניותו ובהליכותיו. שמעתי שהוא אוהד נלהב לגנרל פרנקו...

[---]

 

 

הערות



[1]  ויקטור אלכסנדר קזלט (Cazalet) (1896–1943). חבר פרלמנט מטעם השמרנים. השתתף במלחמת-העולם הראשונה. היה בחיל-המשלוח הבריטי לסיביריה בזמן האינטרוונציה 1918–1919. אוהד התנועה הציונית. נספה בתאונת מטוס יחד עם ראש-הממשלה הפולני הגולה שיקורסקי.

[2]  רוברט ג'.ג. בותבי (Boothby) – חבר פרלמנט שמרן מאז 1924. מזכיר פרטי פרלמנטרי לצ'רצ'יל בתפקידו כשר האוצר 1926–1929. נשיא החברה האנגלו-ישראלית. מ-1958 לורד בותבי.

[3]  כשרצה אדוארד ה-8 מלך בריטניה לשאת את גב' סימפסון, גרושה אמריקנית, קמה סערה ציבורית. רק אישים אחדים תמכו ברצונו של המלך וביניהם וו. צ'רצ'יל (אדוארד נשא את גב' סימפסון, אולם בלחץ דעת-הקהל התפטר בדצמבר 1936 וויתר על הכס לטובת אחיו ג'ורג' השישי).

[4]  וולטר אליוט (Elliot) (1888–1958). חבר פרלמנט שמרן. שר החקלאות והדיג 1932–1936. שר הבריאות 1938–1940. מנהל יחסי ציבור של משרד המלחמה 1941–1942. אוהד הציונות.

[5]  יאשיה ווג'ווד – ראו: כרך א (1936), מסמך 13, הע' 2.

[6]  לורד מלצ'ט – ראו: כרך א (1936), מסמך 4, הע' 2.

[7]  אווה ויולט רדינג ((Reading – נולדה ב-1895. בתו של סר אלפרד מונד (לורד מלצ'ט הראשון), ואחותו של לורד מלצ'ט הבן. חברת האקזקוטיבה של הקונגרס היהודי העולמי ונשיאת המחלקה האנגלית שלו. חברת ועדת "הקרן הקיימת" ופעילה בארגונים רבים אחרים.

[8]  ויליאם אורמסבי-גור – ראו: כרך א (1936), מסמך 9 הע' 1.

 

חזרה לדף הבית