לאמיתו של דבר עלי לקבוע לפניך במסמרות את כל הנסיבות המחייבות האלו ולשלול לחלוטין את הנחתך - שאיני יכול אלא לציינה כמשונה ביותר - כאילו ייתכנו במצב זה הרהורי תשובה וכאילו שינוי הנוהל שנקבע בהסכמה הדדית הוא עכשיו בגדר "מדיניות מעשית".
אולם כבודם של השיקולים והנימוקים שהניעו אותך להשמיע את הערעור במקומו מונח ואין לסתור אותם מבחינה מוסרית או מדינית על-ידי קביעת העובדה בלבד, כי מהצד המעשי איחרת בערעורך לפחות עשרה ימים, אלא הם מחייבים תשובה לגופם.
אתה מבסס את התנגדותך קודם כל על נימוק מוסרי: למטה מכבודי, לדעתך, לחתום על הסכם עם גרמנים.
אני שולל את מוסריותו של נימוק זה בכל כוח השיכנוע שאני מסוגל לו. אחת משתיים: או שכל עניין השילומים הוא מוסרי, כי אז אם סיפוק התביעה מחייב משא-ומתן וכריתת חוזה, הרי שגם ניהול המשא-ומתן וגם החתימה על החוזה הם מוסריים; או שאין העניין מוסרי, כי אז אסור להשמיע את התביעה וממילא אסור לבוא במגע ולחתום. אם נכונה הנחתי היסודית - והיא ההנחה היחידה שעליה יכול להתבסס הטיפול בפרשה כולה - לאמור, כי התביעה מוסרית בתכלית וממילא מוסריות כל המסקנות והתוצאות המשתלשלות ממנה, כי אז לא רק לי מותר לחתום אלא ל[נשיא] חיים וייצמן בעצמו ובכבודו, ואין שאלות מיהות החותם ומעמדו בסולם השלטון אלא שאלה תכליתית גרידא.
מכל מקום, אני כופר לחלוטין בהגיוניות ההנחה המשתמעת מדבריך, כי מותר לי הן לשלוח למשא-ומתן חברים נאמנים שכבודם יקר לי לא פחות מכבודו של מישהו בתוכנו, והן להשתמט מהחובה להתייצב בראשם כשהנסיבות המדיניות מחייבות זאת.
חרדתך לשמי נוגעת מאוד בלבי ויקרה לי מאוד - כשם שיקרות בעיני בכלל ערותך ורגישותך לאיכותה המוסרית של הופעת ישראל בשער בת רבים - אך עלי להרגיעך, אם יצוא יצא אי-פעם משפט ההיסטוריה לשבט על כל פרשת השילומים, הרי כבר נתפגלתי בה במידה כזו שאי-השתתפותי בטקס החתימה לא ימתיק בשום פנים את דיני. לעומת זה, אם תצדיק עלי ההיסטוריה את הדין, הרי חתימתי לא זו בלבד שלא תקלקל את השורה, אלא תשתלב כחוליה בשלשלת ותשמש סיום הולם לפרשה אחידה ועקיבה.
אין לי אלא להסיק מעמדתך אחת משתיים: או כי אין לבך שלם עם העניין כולו, או כי אתה לוקה בגישתך אליו במידה של איסטניסות, שבעיני אינה ממלכתית כל עיקר אלא יש בה שאור מובהק של רגשנות גלותית.
אשר לנימוק המעשי לכאורה, שאתה דוגל בו, והוא כי אין חתימת אדנאואר יכולה להשפיע על ביצוע ההסכם, הרשני נא לחלוק גם עליו. איש מאיתנו אינו יכול לנחש כמה זמן עוד יעמוד אדנאואר בראש ממשלת בון. אפילו לא יאריך ימים מפאת גילו - בשלטון או בכלל בחיים - הרי גם אם יישאר על משמרתו רק עוד שנתיים-שלוש, עלולות שנים אלו לקבוע הרבה במהלך ביצוע ההסכם. וגם אם יסתלק, ולאחר שיסתלק, הרי אין להשוות את משקל חתימתו לגבי חבריו, מפלגתו והציבוריות הגרמנית כולה, כלפי פנים וכלפי חוץ כאחד, עם משקל חתימת פרופ' בהם או מישהו דומה לו,
אבל אין כאן רק שאלת חשיבותה של חתימת אדנאואר מפאת החיוב שהיא מחייבת את הצד שכנגד, יש כאן גם עניין של צדק כלפי אדנאואר עצמו, הוא רואה את ההתחייבות שמקבלת על עצמה גרמניה בחוזה השילומים כצעד היסטורי שאין לו תקדים בתולדותיהם של עמים בני תרבות, כשם שלא היה תקדים - לשלילה ולדיראון - לטבח היהודים ולכל מעשי התועבה של משטר היטלר. קשה לכפור בצידקת הטענה הזאת, אבל אם היא צודקת, הרי זוהי זכותו האישית של אדנאואר שגרמניה עושה עכשיו את הצעד הזה, ולכן מגיע לאדנאואר לקיים את זכותו זו בהיסטוריה על-ידי חתימתו האישית. היה זה מעשה בלתי-אבירי, צר עין ומחוסר חוש היסטורי מצידנו לשלול ממנו את הזכות הזאת - או לקלקל את השורה על-ידי הורדת השתתפותנו-אנו בטקס החתימה מאותה הרמה אשר הוא קבע לכך.
ייתכן כי תתפלא לשמוע מפי נימוקים כאלה של חובת כבוד והדדיות - ואפילו חובת אבירות לב - כלפי ראש ממשלה גרמני, ובכן, לדעתי רק כזאת יכולה להיות גישתה של מדינת ישראל העצמאית, אשר מבחינה היסטורית ומוסרית קמה על חורבות המשטר הנאצי וגאלה את כבוד העם היהודי שנתחלל בידו. החשש לנקוט מידה כזו ביחסינו עם גרמניה מחזירנו למעמד שהוא נחלת עבר - מעמד עם נטול סיפוקים ממלכתיים ופטור משיקולים ממלכתיים, אלא מתבודד בתוך ד' אמותיו, מתאבל על עברו, מתפלל על עתידו ופותר את בעיית יחסיו בהווה עם אומות אחרות על-ידי שיקוצן בלבו בלבד. אומה ממלכתית פניה לעתיד, ואילו יחסיה בהווה מטילים עליה עול מיצוות מעשיות אשר כבוד הוא לשאת בהן משום שגם אחרים נושאים בהן כלפיה.
לתפיסה חדשה זו של כבודנו עלינו לחנך את העם, וקודם כל את עצמנו.
משה שרת
הערה:
תכתובת זו, ששר החוץ הורה להפיצה לכל נציגויות ישראל בחו"ל, הופצה בעלון "ידיעות לנציגויות" (י"נ) מס' 548, 18.9.1952.
העלון פותח כלהלן: "מובאות בזה במלואן:
א) השגות היועץ המשפטי, מר שבתאי רוזן, על החלטת הממשלה כי על חוזה השילומים עם גרמניה המערבית יחתום בשם מדינת ישראל שר החוץ;
ב) תשובת שר החוץ ליועץ המשפטי"
התשובה הובאה בתלחמ"י [תעודות למדיניות החוץ של מדינת ישראל (הוצאת גנזך המדינה)] 7, עמ' 450-419.