זיכרונות עדה גולומב

ראיינה וכתבה: יעל מדיני

"עדה ידעה לספר ואהבה לספר. בכל משפט ומשפט היה חבוי פאתוס עדין, רגש הומה ושאר-רוח. במרוצת הפגישות, כאשר נוכחה לדעת עד כמה תוסס אוצר זיכרונותיה, עד כמה כוחה איתה לספרוֹ, עד כמה גדול ערכו בהיותו כתוב וערוך על נייר, עד מה היא נהנית מ״עבודתה״ - היה נדמה לי כי היא מצטערת על שלא עשתה את ה"עבודה" בעצמה, בעודה במלוא אונה. לו כך היה, והיא הייתה מריקה אל הנייר באופן בלתי-אמצעי מחשבות ורגשות, הערות והארות, הרי הייתה מעשירה את החומר עשרת-מונים.

עדה בחרסון, 1906


סיפורה של עדה היה דרמטי. הייתה סוחפת את שתינו מקוטב של צחוק אל קוטב של בכי. מחדש ובקלות חוותה חוויות מימים-עברו והציפה בהן גם אותי. בעצם נדמה היה כי אין אלה חוויות עבר, אלא חלק חי של נפש פעילה."

במלים אלה נפתח סיפור חייה של עדה גולומב, אחותו הצעירה של משה שרת, שרואיינה בידי אחייניתה יעל מדיני. 


המסמך כולו ארוך מדי מכדי להביאו כאן במלואו. הקליקו כאן לקראו כקובץ PDF. (אנו בשלבי הוספת תמונות לקובץ, בהתאם לקצב ליקוטם.)