אמרות משה שרת
לגבי בחורים כאלה [יהודים רוצחי ערבים] מצווה לקיים עונש מוות. כל זמן שזה איננו, הרציחות תימשכנה ואנחנו ניתן את הדין עליהן.
תאריך
1/1/1951
משוער
+
שנה
1951

לפני שעלה הסעיף הזה על סדר היום היתה לי חליפת פתקאות עם שר המשפטים, בה אמרתי לו: בצער רב השתכנעתי, שאין להעלות על הדעת ביטול עונש המוות", פתח שרת ונימק: "ישנן ארצות שאפשר לסמוך על תבונתן וניסיונן והן אנושיות לאין שיעור הרבה יותר מאתנו - הייתי שם שנים ואני חי פה - והן מקיימות עונש מוות. מה מעידים מעשי הפשע שקרו וקורים שבוע שבוע ובייחוד בצבא? רבים הם המקרים.


יש מקרים המגיעים לידיעת הציבור ויש מקרים שאינם מגיעים... הם אינם מעידים על יצר רצח הטבוע באנשינו. אילו אמרת שאם יש אדם שהוא רוצח באופיו בגלל מעשי בצע, בגלל ענייני נשים וכו', והוא מוכן לרצוח נפש אדם בכל מקרה, הרי העובדה שיש עונש מוות לא תרתיע אותו... אבל אותו בחור יהודי, שהורג שני ערבים שהוא פוגש בדרך, איני מוכן לומר עליו מבלי לבדוק מראש שהוא רוצח מטבעו ואין הוא ירא עונש מוות


הוא בחור, החי באותם המושבים שראש הממשלה תיאר אותם, שכל ערבי הוא כלב וכלב שוטה שמצווה להרוג אותו... לגבי בחורים כאלה מצווה כלפיהם, כדי לא להביאם לידי מכשול, כדי להצילם מזה שיהיו הורגי אדם, מצווה לקיים עונש מוות בארץ. כל זמן שזה איננו, הרציחות האלה תימשכנה ואנחנו ניתן את הדין עליהן. זה ייצור השחתה מוסרית בארץ.


נוכחתי מהניסיון שבארץ זו יש הכרח בעונש מוות... עשינו שגיאה שחדלנו לתלות... אילו היו מתפרסמים כל מעשי הפשע שאירעו בארץ, פלצות היתה אוחזת את הציבור והיו מתחילים מעשי לינץ'. הייתי יורה בבחור יהודי שרוצה להרוג בחור ערבי עובר אורח, לו זו היתה הדרך להציל. במקרה ההוא ליד שער הגיא, יהודי הציל נער ערבי על ידי זה שהוא זרק אותו לבקתה. שם נהרגו במקום שניים ואחד נפצע ומת כעבור שעתיים. היתה שם סכנה לשני בחורים יהודים מהודו, שחומי עור, להיהרג על ידי יהודים, התחילו לצעוק 'ישראל'.

הקשר
ישיבת ממשלה שעסקה בנושא ביטול עונש המוות
העתקת קישור