אמרות משה שרת
סבל זה [של הערבים בארץ ישראל] איננו מחליש את ההתנגדות אלינו אלא מגביר אותה
תאריך
9/6/1936
הייתי רוצה להזהיר מפני אשליות. היה זמן שאמרנו: "אין תנועה ערבית, יש אפנדים המגינים על האינטרסים שלהם, ותו לא". בקונגרס בקרלסבד כבר דיברתי נגד השקפה זו. אמרתי שלערבים יש אינסטינקט לאומי טבעי המעורר אותם להתנגד לנו. בפרוטוקול של הישיבה הקודמת קראתי, שחברים אמרו כי ההנהגה הערבית הנוכחית אינה ביאוּת-כוח ערבית מוסמכת. אני רוצה להזהיר גם מפני אשליה זו. אין ערבי בארץ-ישראל שאיננו נפגע מכניסת יהודים לארץ, אין ערבי שאינו רואה את עצמו כחלק מהגזע הערבי, ששלט מאות בשנים על הארץ הזאת. והוא איננו מוכרח לראות את עצמו כחלק מהעם הערבי הגדול שיש לו ארצות ומדינות בעיראק ובחיג'אז ובתימן. לגביו ארץ-ישראל היא יחידה עצמאית שהיו לה פנים ערביות, והן הולכות ומשתנות; בעיניו, למשל, היתה חיפה עיר ערבית ועכשיו נעשתה יהודית; ותגובתו על כך אינה יכולה להיות אלא התנגדות גם אם היא נוגדת את האינטרס הכלכלי הפרטי שלו, התנגדות זו קיימת. היא חבויה עמוק בלבו, וכשבא נחשול של סערת רוחות ושילוח רסן, וכשמוציאים את האנשים ממסלול חיי יום-יום ומראים להם שאפשר לשבות באין מכלים, והממשלה מתנהלת כדרכה, אין כל זה מלאכותי, אלא יש משהו בלב ההופך את התנועה לתנועה המונית. אין ספק שהרצון להתנגד לנו הקיף עכשיו המונים בין ערביי הארץ. ואף אם יתנקמו פעם ההמונים בהנהגה שלהם על הסבל והקורבנות שנגרמו להם, הרי כיום סבל זה איננו מחליש את ההתנגדות אלינו אלא מגביר אותה, כי ההמונים יודעים שבגללנו קמה הסערה, בגלל ה"יַהוּד".
הקשר
במרכז מפא"י
העתקת קישור