דברי ההורים

מקץ שנים רבות אנו ניגשים לפרסום החומר שנשאר אחר נפילת בננו פינצ׳יק.

בשנים הראשונות בסמוך להליכתו לא היינו מסוגלים לחשוב ולהגיב בצורה מסודרת. חבריו אף הם נחלקו לשתי קבוצות: אחת אמרה כי חטא לא לכתוב על פינצ׳יק ואחת טענה: אנו הכרנו אותו, את צניעותו, את סלידתו בפרסום - כל חשיפה תהיה נגד רצונו.

עתה, אחר עשרים ושבע שנה, אנו מסוגלים לטפל בחומר שאספנו בשעתו ולהוציאו לאור.

*

בהיותו בן חמש וחצי הלכנו איתו לרשמו לכיתה א׳. מראה שראה אז בזמן הפסקה - מורה סוטר על לחי תלמיד בחצר - גרם לו זעזוע כה עמוק עד שוויתרנו על ההרשמה שם ולמרות ההפרש הרב בשכר הלימוד רשמנוהו בבית הספר הפרטי ״קליין״.

                                                                                                                                           *

פינצ׳יק בן שש וחצי, פעם, בשבת בבוקר, בקומי משנתי, ניגש אלי, מקל בידו, ובקול רועד מהתרגשות אמר לי: ״אבא, קח את המקל והרבץ לי, שברתי את המשקפיים שלך. הוא הרכיב את משקפי על חוטמו והתהלך על המרפסת, המשקפיים החליקו ארצה ונשברו, והוא בא לדרוש עונש גופני - דבר שלא נשמע כמותו בביתנו.

*

בגיל שמונה נכנס לעדת הצופים, אך לא החזיק מעמד בתנועה זו זמן רב. ברק עיטורי הסמלים, הטקסים החגיגיים מרהיבי העין, נוחות קרבת מגורינו לבית-הספר ״למל״, שבו פעלו הצופים - כל אלה לא היסוו מעיניו על התוכן הרעיוני הדל של חיי אותה תנועה באותה תקופה, והוא, ביוזמתו, עבר ל״מחנות העולים״, תנועה שבה מצא סיפוק רוחני חרף אי-הנוחות שבריחוק מקום הפעולות, נדידת הקן ממקום למקום והמצוקה הכספית המתמדת שבה לקתה התנועה.

                                                                                                                                          *

בגימנסיה ״רחביה״, בכיתה ה׳, אחרי חלוקת ציוני השליש הראשון, קיבלנו הזמנה ממחנך הכיתה. כשבאתי אליו הביע תרעומת: ״בנך לא עובד די״. שאלתי: ״הלא בתעודתו הציונים הם טובים?״ ענה: ״הוא מקבל ציונים טובים כי הוא יודע את החומר, אך מתוך המחברות שלו אני רואה שהוא אינו עובד וזה לא טוב״. מסרתי את הדברים לפינצ׳וק, והוא אמר לי: ״אימא, כישרון והתמדה ביחד הם בצירופם גאון. אני לא גאון״.

*

עקב נכונותו תמיד לבוא לעזר היה חדרו בית-ועד לחברים מן הכיתה, התנועה, הגימנסיה, האוניברסיטה והפלמ״ח.

*

בקיץ 1941 היה ביוזמתו ממארגני תנועת ה״שמיניסטים״ בירושלים לנטישת הלימודים לשם התגייסות לשירות צבאי לאומי. תנועה זאת, למרות שהתארגנה ועשתה נפשות, בטלה בלחץ המוסדות הלאומיים.

בסיימו את לימודיו בגימנסיה בשנת 1942 שקל את דרכו בין התגייסות ל״בריגדה״ או לפלמ״ח, והכריע בעד הפלמ״ח, באומרו: ״אחרי שסיירתי בארץ אני רואה שאסור להשאיר אותה בלי הגנת הנוער, וגם אינני מסוגל להיות בפיקוד אנגלי״.

*

אחרי פעולת פיצוץ הגשרים על-ידי הפלמ״ח, שבה השתתף, חזר הביתה מיום לימודיו הראשון באוניברסיטה כולו נרגש ומרוגז, ואמר: ״אינני מבין מה קרה. כל היום דלת המעבדה לא נסגרה והפריעו לי לעבוד. עשו ממני גיבור. בכלל אסור היה להם לדעת במפורט על כל העניין״.

*

בצאתו לים להכנת ספינת המעפילים ״לא תפחידונו״ השאיר בידי חבר במילאנו כמה גלויות על מנת שישלח אותן זו אחר זו לפי המען שלנו, ועל גביהן כתב דברים מרגיעים.

*

אנחנו מבכים מרה את בננו. יהיו ברוכים השנים, החודשים, הימים, הרגעים שהיה איתנו.

*