חיבורים מבית הספר

עבודה ועבדות - י״ד חשון תש״ב - 1942

עם גישתנו לנושא הזה נראה מהי העבודה בכלל - לא ההגדרה הפיסית, אלא המעשית. עבודה היא הכוח, שבעזרתה מפיק האדם תוצרת אם ממשית ואם רוחנית. לפי הגדרה זו יוצא, כי עבודה אינה רק פעולה פיסית, אדם החושב ומוחו יוצר משהו, עובד עבודה, ממש כמו מרים אבנים. יש החושב יוצר במעט זמן ובמעט בזבוז אנרגיה - עבודה השקולה כנגד עבודתם הפיזית של אנשים רבים. כל עבודה, ונקראה מעתה בשם עבודה גם עבודה רוחנית וגם פיזית, עלולה לשעבד ובתנאים ידועים גם משעבדת את עובדיה.

מה פירוש המושג שיעבוד של עובדים? כאן תעמוד לפנינו החלוקה לעובדים בעבודה רוחנית ולעובדים בעבודה גופנית.

אדם משועבד לעבודתנו לא רק כשהוא עבד - קניין פרטי של אדוניו, אלא גם כשהוא חופשי לעשות כרצונו, אלא שתנאי חייו מכריחים אותו לעבוד אך ורק במקצוע שאינו מעניינו, בשעות עבודה מרובות יתר על המידה או שעבודתו אינה מקיימת אותו בפועל, רוחו יכולה להיות משועבדת בשעה שחינוכו לא נותן למחשבתו להיות חופשית, והוא מוכרח לחשוב לפי כיוון ידוע, כשאין נותנים לו כל יכולת ביטוי אחרת.

אולם קורה לעתים, שרוחו החופשית של אדם קשורה בעבדות פיסית שלו, שאפשרות לנצל את חייו ועבודתו היא מוגבלת - משועבדת. לדעת מתי עבודה משועבדת ומתי היא נותנת ולוקחת רק את אשר צריכה לקחת, עלינו לדעת לשם מה האדם עובד ומה נותנת לו העבודה.

התשובה היא פשוטה ביותר. האדם מוכרח לאכול, להתלבש, לגור וכו׳. את כל אלה אין הוא יכול מבלי לעבוד ולכן הוא עובד, אבל ישנם שעבודתם קלה יותר, עבודתם - פיקוח על עבודת אנשים אחרים, הם מנצלים את שאר העובדים כך שלהם יהיו צורכי מותרות ולאחרים רק מצורכיהם. ככה נוצר העבד והאדון.

יש אומרים שלא זאת הסיבה, אלא בטבע העובדים. האדם הוא עצלן מטבעו ושואף לעבוד פחות ככל האפשר ולכן זה שהכוח בידו העביד אחרים, כדי שתהיה לו היכולת להתעצל. אפשר עוד לאמור, שגודל מפעליו שהקים האדם הביא בהכרח לעבדות, באשר המפעלים הגדולים יכלו להיבנות רק מתוך חיסכון מקסימלי של אוצרות העם. סיפוק כל צורכי העובדים היה להקמת המפעל, כי לא היה נשאר עודף לרכישת כוחות-עבודה.

העבדות באה רק מתוך חוסר יכולתו של האדם לספק לעצמו כל צרכיו, ולכן השתעבד מרצונו או לא מרצונו לאחר, שיש באפשרותו לנצל את מרצו ולתת לו מה שהוא לא יכול ליצור בעצמו.

העבדות באה גם מתוך הבדל בתנאיו ובכישרונותיו של אדם אחד ממשנהו. העצלות הטבעית כביכול באה לאדם רק מתוך העצלות בהכרח של דורות שלא עבדו, כי לא היו צריכים לעבוד. שיעבוד רוחני של דורות בא מתוך רצונם של דורות קודמים לשמור מחשבותיהם ולא לתת למחשבות חדשות להתפתח, העבודה היא בטבע של האדם הנותנת לו את התפתחותו הגופנית והנפשית. אדם שלא עובד, כלומר מנצל אחרים, לעולם לא יהיה בריא בגופו ובנפשו, כי בלעדי העבודה אין תוכן לחייו, הוא אינו יכול להסתפק באכילה, שתייה וכו׳, ובלעדיה לא יתקיים.

ואם עבודה רוחנית עבודה היא ותועלתה אינה פחותה מעבודת הגוף, זקוק גם הפילוסוף הגדול ביותר לעבודה, שכאילו אינה פרודוקטיבית. ואם בעבר לא אפשרה עבודת האדם להביא לסיפוק כל צרכיו הרי זה כי עבד רק עבודה גופנית ולא מחשבתית ולכן נשתעבד. עתה אחר דורות של עבודה מחשבתית חופשית וההמצאות הגדולות יכול אדם לעבוד (אבל לא להשתעבד לעבודה) כפי צורכו הגופני ולא יעבוד יותר מדי כשם שלא יאכל יותר מדי. עבודתו תחזור למצבה הטבעי ולא למצב העבדות שהיה והווה.