חיבורים מבית הספר

בטיול במחנה גבת - י״ז כסלו ת״ש - 1940

דרוכי עוז יצאנו באחד מימי המחנה לטיול, כשפנינו מועדות ל״שיך אבריק״ ולאלונים. טיול זה, שמחה כפולה היה לנו,

ראשית על היותו טיול ראשון במחנה זה,

והשנייה על ששמחנו לראות יישוב חדש במקום נידח זה.

ועוד מעלה יתירה: את משפחת זייד וביתו הידועים לנו והמשמשים כעין סמל כיבוש הארץ, שמחנו להכיר. יצאנו כשהשמש עוד לא עלתה והארץ עודנה רטובה וכולנו צועדים במרץ רב. כך נמשכה הליכה זו עד שהשמש החלה לחממנו יפה יפה. ואז החלו הרגליים כושלות והפה נכסף אל המימייה, התלויה בחגורה, אשר לשתות ממנה אסור לפי פקודה. המטרה נראתה כה רחוקה עד שנמצאו רק מעטים, שחשבו שבכלל נגיע אליה. אולם כוח הדוחף אותנו ללכת היה הצמא המענה. ובאמת החום גרם רק למקרה אחד של איבוד החושים ונמצאו המים להשיב את נפש המתעלף. ואז הבינונו את טעם הפקודה לאיסור השתייה ולא נמצאו עוד כאלה שעברו עליה. כשהגענו למקור המים הראשון התפרקדו רוב המטיילים על האדמה ולא רצו להמשיך ללכת: נשוב הביתה! זו הייתה הססמה אשר הרבו להשתמש בה, בייחוד אחרי שמענו כי הדרך רחוקה עוד ומקור המים הבא הוא בתחנה הסופית. אחרי כמחצית השעה נתקררה דעתם של הצועקים לשוב, בהיזכרם באלונים שאותה חפצו לראות והחילונו לצעוד, אלא שקצב ההליכה הואט. אחרי הליכה של שעתיים הגענו לרגלי גבעות שיך אבריק וכאן שוב היסוסים וגמיעה בסתר מן המימייה. מראה הנוף היפה ואולי קרבת המטרה דחפה אותנו לעלות.

לא התחרטנו על אשר עלינו. חיכתה לנו הפתעה: מערות הקברים של בית שערים הנמצאות בקרבת מקום. בהיותנו במחנה שכחנו כלל כי הן קיימות, וכאן, בהדרכת אחד העובדים במערות אלו הלכנו לבקר בהן מייד (אחרי העולם החדש ההולך ונבנה כאן על גבעות אלו - קבוצת אלונים), נגלה לעינינו חלק קטן מהעולם העתיק של א״י המדולדלת, שהחלה כבר לשמש בית קברות ליהודי העולם. הנה כתובות יווניות והנה ארמיות. כאן גלוסקמות, שעליהן תבליטים מעשי ידי אמן, ברבורים ופרחים, אבל אין הרוח העברית ניכרת בהן. וכאן רצפות מוזאיקה המרוצפות ציורים הנדסיים, אבל באלה כבר הצורה העברית המקורית ורק במקומות מעטים מחמש או שש סדרות מערות שביקרנו רואים תבליט של המנורה וצורות אחרות. כשמגיעים אנו לכוך, שעדיין עצמות אדם נמצאות בו, מתמלא הלב בעין חרדת קודש. אלה הם עצמות אבותינו. לאחר שעלינו מהמערות לאלונים הגיעה השעה לחזור ואז אולי מפני רדת השמש אולי מסיפוק שבטיול רצנו כחצי הדרך ובחציה השני דדינו ורקדנו עד שהגענו בחזרה בפחות זמן ועייפות למקומנו הראשון.