חיבורים מבית הספר

כיתתנו החדשה - כ״ו באלול תרצ״ח - 1938

כל בית ספר וסדריו, עוד לא הספקנו להסתגל לסדרי בית החינוך באים אלינו סדרים אחרים שונים ומשונים מהם.

שם היה המורה כועס ומתמרמר על שאין אנו יושבים בהיכנסו, ופה אנו רואים אותו ליד הפתח מצווה לקום,

שם היינו מצווים על שתיית חלב, לאכילה בכיתה על מפיות, וכעת אין חלב, אין מפיות ואשר לאוכל – בחצר, בכיתה ובמסדרון על המדרגות, באשר נרצה שם נאכל.

הייתה לנו חצר, היו עצים לטפס עליהם, היו כדורים ומשחקים. בשיעור למד - ובהפסקה התבטל. למדנו ביחד ארבע-חמש שנים ועתה התפזרו לכל אשר נשאם הרוח. כעת אנו ארבעים תלמידים ואין אפילו אחד המכיר את כולם, רק דבר אחד לא נשתנה. קודם וכעת היינו מצווים על השקט - ודיברנו. אז היו ימים טובים: בשעות הלימוד למדנו, בשעות המלאכה עבדנו וכעת המורה לגיאוגרפיה מספר על צ׳כוסלובקיה, בתנועות הנוער מספרים על ספרד ועם חברים מתווכחים על סין. למפעל בשם ״כופר היישוב״ אנו מפסידים יום לימוד לשם הפעולה למענו, הולכים ברגל מחוסר המיל הנוסף לכרטיס הנסיעה. פה לומדים אלגברה, גיאומטריה וקודם היה לנו רק חשבון. היה לנו מחנך משה והוא לימד אותנו כל המקצועות וכעת מחנכנו הוא מר גטלר והוא מלמדנו רק עברית. למדנו שנה ערבית, גמרנו ספר ועתה אנו מוכרחים להתחיל מאלף-בית. שם היו לנו: ״מחנות העולים״, ו״השומר הצעיר״ וכאן - צופי הגימנסיה, ״מכבי״, ״הקהילה״, ״ביתר״, ״גורדוניה״, מחנות העולים והשומר הצעיר וכל חבר באגודה מצווה על ארגון חברים באגודתו. ואם אין הוא רוצה לבטל באות כוח אגודה במחלקתו אין לו את מי לארגן. חדש! הכל חדש: המורים, התלמידים, התלבושת, הבניין וכל המצב בעולם גם הוא נשתנה תכלית שינוי במשך זמן ההעברה לבית הספר החדש.