חברים מספרים

לדמותו - קיזי

עול ימים היה פ.מ., כשבא לפעול באיטליה בראשית שנת 1947. אבל לא עברו ימים מרובים והוא נתמנה למפקח המקום א׳, בו היו מרוכזים המחסנים של כל צפון איטליה, שהיו מיועדים לעלייה ב׳. במקום הזה היו שרויים אנשי המינהלה, שהכינו וארגנו את העלייה ב׳ וכן אנשים מבני המקום, שהיו משמשים מעין הסוואה.

תפקידו של פ. היה כפול:

א) שומה היה עליו לפקח על המחסנים ולשקוד על חלוקת המצרכים והציוד הדרושים לאוניות המפליגות;

ב) לפקח על האנשים, הן על אותם שהיו מועמדים לעלייה והן על ילידי המקום, שתפקידים שונים נמסרו לידיהם.

תפקיד זה היה אחראי מאוד, שכן היה לו עניין עם אנשים שבאו מכל קצווי אירופה, שהיו שייכים למפלגות שונות ועסקו בשוק שחור. הוא היה חייב להשתלט על קשיים כבירים ומהם כאלה שנתהוו במפתיע. מאליו מובן, שהיה עליו לנהוג בקפדנות, כיוון שהפעולות בשוק השחור היו עלולות להביא שואה על פעולותינו, מושכות את שימת לב המשטרה המקומית ומביאה לידי כך, להתחקות אחרי צעדיהם של אותם האנשים. הנזק שהיה עלול לצמוח מזה לארגון העלייה, מי ישורנו.

התפקיד הראשון, שהיה עליו למלא, דרש ממנו מאמץ כביר וכושר ארגוני יוצא מהכלל. האופי של ארגון העבודה במחתרת, דרש ארגון יעיל, כדי שלא יבוא איחור בהפלגות האוניות לפי לוח הזמנים הקבועים.

כמתחיל בעבודה, ללא ניסיון, היה חייב ללמוד הרבה ובשקידה, אלא שפ. תפס את המצב כראוי. הוא נכנס לתפקידו בראשו ורובו וכעבור זמן לא רב למד את דרכי הפעולה ביסודיות והצליח בביצוען.

התפקיד השני של מפקח המקום היה שונה מזה של היום בצבא. שם המפקח לא ישב במשרד, ולא נתן פקודות, שאחרים יבצעון, אלא הוא היה מוכרח להיות תמיד בין האנשים ועמהם, הוא היה חייב להיות חבר טוב ומסור וביחסים תקינים עם אנשי הצוות של האוניות. העובדה, שלעתים היה צורך להיות במצב הכן במשך ימים שלמים, כדי שהכל יהא כשורה בשעה היעודה, יש בה כדי לשמש מופת למשימה הגדולה. עבודתו דרשה ממנו גם מאמץ גופני. לפעמים היה עליו למלא תפקיד של סבל, פשוטו כמשמעו, במשך יממה שלמה בלא הפוגה. הוא שימש מופת לאחרים, ממנו ראו וכן עשו.

בתורת מפקד בנייני הקיבוץ, היה שומה עליו לקיים קשרים ויחסים עם החברים, להכיר את כל הבעיות ולפותרן בהבנה יתרה, לפי דרישת השעה ולפעמים לפי צורך הרגע. בתפקידו זה למד ״הצבר״ הירושלמי הזה, אידיש וכעבור חודש חודשיים ניהל אסיפות בשפה זו ולשמחתו ולשמחת החברים אין קץ.

ובתור מייצג חוג זה כלפי חוץ, למד במשך זמן קצר גם איטלקית. תפיסתו וכישרונו לשפות היו מפתיעים. הוא לא בלבד שידע לדבר בשפת המדינה, שזה עתה רכשה לעצמו ובמשך זמן קצר, אלא חדר לרוחה וידע את המבנה הדקדוקי של השפה לכל פרטיו. מתמיד היה. בלילות שבין טראנספורט לטראנספורט, אחרי עבודה גופנית מפרכת של סבלות, נטל הספרים, פרש איתם לקרן זווית ושקד על לימודיו.

בכדי שלא יהא קשור ותלוי באחרים למר נהגות להלכה ולמעשה. תמיד ציינו לשבח את גישתו הרצינית והמעשית לביצוע כל משימה, ומתוך שהצורך לבצע מפעלים ומבצעים היה לפעמים שונה מהתכנון, פיתח אצלו את כושר ההחלטה המיידית.

מעולם לא ראהו איש יושב בטל. את כל זמנו הפנוי הקדיש ללימודים. הוא גילה עניין רב בתרבותה ובאמנותה של איטליה לכל תקופותיה. ומחצית השנה ששהה במקום רכש לו ידיעות עמוקות באמנות הארץ הזאת לתקופותיה.

חבר טוב היה ומעורב בין הבריות. למרות הסמכויות שהיו לו, מעולם לא השתמש בהן כשליט ורודן. אלא היה מתייעץ עם חבריו ואף קיבל עצה מהם.

במסיבות החודש, שהיו קיימים בכל יום ה-13 הכניס מרוחה של ארץ ישראל תוך הבלטת ״הצבריות״ שלו. במשך הזמן היה מקיים קשרים עם הארץ ובייחוד עם הוריו ועם אחותו, שאהב אהבה רבה.

בשעה שהיה עליו לחזור לארץ, הרגישו הנותרים, שמהם נפרד, חבר טוב ומסור לעניין, שלא היו רבים כמותו. ברכות חמות ליווהו בדרכו.