חברים מספרים

א. שניר

מילדות נקשרה בו נפשי, משכה אותי דמותו הבהירה של פנחס. עיניו הבהירות, גוו הזקוף הישווה לו מראה אצילי. לבו וראשו היו תמיד פתוחים לקליטת רשמים מן העולם הסובב אותו. כל דבר חדש משך אותו ועניין אותו.

במסירות היה אוסף את אוספיו, אם זה בולים, תמונות, דגלונים או בדומה, היה מלקט ידיעות ופרטים מכל הבא ליד אודות אוספים אלה. קסמו לו פלאי עולם כולם, במדע, בתולדות העמים ובאמנות.

אני נזכר בתקופה בה התחבבה עליו המוסיקה. הייתה זו יצירה קצרה שמשכה את לבו - רביעייה של מוצרט. מייד כבשה זו את לבו. אם כי לא היה מוסיקלי מצא הוא במוסיקה עולם מלא. הוא התחיל להתעניין ביצירות וקומפוזיטורים שונים ולא החמיץ אף קונצרט בין אם זה היה באולם הקונצרטים, בתקליטים או בתוכניות הרדיו. מאז לא חסרה המוסיקה במטענו הרוחני.

ואכן דמות רוחנית היה.

בחוג חבריו בתנועה ובכיתה התבלט בידיעותיו ובחריפותו. קסמו לו להטוטי מספרים ומתמטיקה ובעיות מסובכות שונות.

בהיעדר המדריך בפעולות התנועה היה מכוון הוא את תוכנית הפעולה והיה מרכז את השיחות והוויכוחים. כשם שהיה מסור ברכישת ידיעותיו, כן היה מסור לרעיונותיו. מהרגע שהתברר לו כי הציונות לא תוכל למלא את ייעודה בלי כוח צבאי מעולה המוכן לעמוד לרשותה, הלך הוא בגופו למלא שליחות זו. הוא אמר לי פעם, שאיננו חושב את עצמו לחייל מלידה. אף על פי כן התגייס לפלמ״ח ואימן את גופו לכל משימה. מזמן שנפרדנו, שמעתי עליו רבות, אם כי את מעלליו לא ידעתי, אך בטוחני שעשה אותם מתוך מסירות ומתוך מחשבה ברורה, שזו הדרך בה צריך ללכת.

זכרו של פנחס יישאר חרות לעד בדמותו הבהירה והזכה.